שלום וברכה שתי שאלות 1. האם אב ששומר על ילדיו פטור מתפילה? (ראיתי בספר שכתב, שפטור ואפילו לא צריך להשלים תפילה זו) 2. רופא העובד במשמרת בבית החולים המסתיימת בשעות הבוקר, במידה ויכול למצוא זמן להתפלל שחרית ביחידות במחלקה, האם עדיף להתפלל כך ואז להמשיך בעבודה בבוקר (יש לציין כי ייתכן ויקראו לו תוך כדי התפילה), או להמתין למנין שמתקיים נניח בשעה 08.30 (הכל בהנחה שיודע שיספיק למנין, למרות שלעיתים ישנם עיכובים). האם מבחינת עשיית מלאכה לפני התפילה מספיק ברכות השחר?

שלום וברכה! 1. לענ"ד, ההגדרה שהבאת, שאב ששומר על ילדיו פטור מתפילה ואף אינו צריך להשלים אותה, יכולה להיות נכונה באופן תיאורטי, אבל בפועל המצב הזה הוא נדיר מאד, ובמצבים המצויים אדם ששומר על ילדיו חייב בתפילה, ואם משום מה הוא לא הצליח להתפלל הוא יצטרך להתפלל תפילת תשלומין. דהיינו: הדין העקרוני הוא שאדם שעוסק במצוה הרי הוא פטור מתפילה, ואם עבר זמן התפילה הוא גם לא צריך להשלים תפילה זו (עיין במשנה ברורה צ"ג, ח; ק"ו, ג). אבל הורה ששומר על ילדו, בדרך כלל אינו כלול בגדר הזה. הורה ייחשב כעוסק במצוה הפטור ממצוות אחרות, אם הוא אכן עסוק כל העת בטיפול נחוץ בילד, כגון אם זה ילד חולה שדורש כל הזמן טיפול, או תינוק שבוכה ללא הרף וצריך להרגיע אותו כל הזמן, וכדומה. במצב הרגיל של אב ששומר על ילדיו, הם לא זקוקים לטיפול כל העת, והם גם לא נמצאים בסכנה שצריך כל הזמן להגן עליהם מפניה. ההורה נמצא שם כדי להשגיח באופן כללי שהילדים לא גורמים נזק לעצמם או לסביבתם, ומדי פעם הוא גם מאכיל את הילד או מטפל בו טיפולים נחוצים אחרים, אבל המציאות היא שרוב הזמן הילדים אינם זקוקים לטיפול וההורים עוסקים בעניינים אחרים. ממילא, האב יכול וצריך להתפלל בזמנים הפנויים, ולא שייך להגדיר אותו כעוסק במצוה בגלל שבאופן כללי יש לו כעת אחריות על הילדים (עיין שו"ע ל"ח, ח, בהגהת הרמ"א, ובמשנה ברורה וביאור הלכה שם; משנה ברורה ע', יח; פסקי תשובות ע', ד). בנוסף לכך: גם במצב חריג שבו הילד אכן זקוק לטיפול והשגחה מתמידים, הרי אם הדבר אפשרי, יש לחלק את הטיפול בין האב לבין האם, וכך כל אחד מהם יוכל גם להתפלל בזמן שהשני מטפל בילד (עיין כעין זה בשולחן ערוך ע"א, ד). עוד יש לציין, שהמצב שבו אדם פטור גם מתפילת תשלומין, הוא דוקא כאשר הוא היה פטור מן התפילה במשך כל זמנה, דהיינו למשל לגבי תפילת שחרית, מעלות השחר ועד חצות היום (עיין משנה ברורה ע"א, ד, ופסקי תשובות הנ"ל). זהו כמובן מצב נדיר ביותר, שאדם עסוק בטיפול ובהשגחה מתמדת על הילד במשך כל הזמן הזה ללא הפסקה ואין מי שיחליף אותו. אם אדם יודע שהילד שלו מתעורר בשעה מסויימת ודורש טיפול, הוא צריך לקום מוקדם יותר כדי להתפלל. ואם אירע מצב שהילד קם מוקדם מן הרגיל ודרוש לו טיפול עד הצהריים (כגון שהילד חולה וכד'), אז אכן האב צריך לטפל בילד במקום להתפלל, אבל הוא יצטרך להתפלל תפילת תשלומין, כל עוד בתחילת זמן התפילה (בעלות השחר) הוא עדיין לא התחיל לטפל בילד והיה מחוייב אז בתפילה. 2. במצב כפי שאתה מתאר, שייתכן שבזמן התפילה יהיה צורך לטפל בחולים, אז לא שייך שהרופא יתפלל בשעת המשמרת, הן משום שזה עלול לפגוע בטיפול בחולים ובמחוייבותו לעבודתו, והן משום שעלולה להיגרם לו הפרעה בתפילה. לפיכך יש להתפלל אחרי המשמרת, אפילו אם לא היה אז מניין. אבל אם יש לו הפסקה קצרה, יקרא קריאת שמע בזמן המשמרת, כיוון שיש חשש שיעבור זמנה. לגבי עשיית מלאכה לפני התפילה - מותר לרופא לעסוק במלאכתו לפני התפילה, משום שאלו צרכי מצוה (עיין משנה ברורה ר"נ, א; ערוך השולחן פ"ט, כב).