חשיפת כתב סתרים בשבת
שאלה
שלום כבוד הרב,
כתב סתרים שכותבים בלימון או בחלב מלפני שבת ואינו נראה, האם מותר לחשוף אותו בשבת ע"י חימום?
אם יש בכך משום כתיבה, האם יש הבדל אם הכתב אינו נראה כלל לפני החימום או כשרואים משהו לא כ"כ ברור וצריך להתאמץ כדי לקרוא ללא חימום אבל אפשרי?
תשובה
לשואלת, שלום וברכה!
הדבר אסור בשני המצבים. על חומרת האיסור, האם הוא מן התורה או מדברי חכמים, יש דיון בפוסקים.
הרחבה:
בתלמוד הירושלמי (שבת פי"ב ה"ד) מתואר כתב סתר: בתחילה כותבים במי עפצים ('מי מילין') על קלף, והכתב נחשף באמצעות שפיכת דיו ללא עפצים על הקלף (הסבר מעשי במאמרו של הרב מיכאל בלייכר, 'כתב מגנטי בשבת למטרות חיוניות', בקובץ 'תחומין' ז עמ' 181). הירושלמי שואל מה דינו של כתב זה בשבת, ומשיב שהדבר דומה לכתיבה בדיו שחור מעל כתב שכבר קיים בצבע אדום, שנחשב כמלאכת 'כותב'.
אולם בפרי מגדים (משבצות זהב, סי' שמ סק"ז) כתב בדיוק על שאלתך: "ואותן הכותבים דבר סתר בנייר עם חלב שנחלב ולא נתבשל עדיין, ונבלע בנייר ואין רישומו ניכר, וכשבא לחבירו נותן אותו אצל האש ושלהבת ומתחמם וניכר הכתב ההוא (עיין בירושלמי שם פי"ב ה"ד כעין זה), אם עשה כן בשבת יש לומר דחיוב חטאת ליכא, ומכל מקום מדרבנן אסור, דדומה לכותב".
הפרי מגדים סובר שהדבר אסור מדרבנן בלבד, למרות שציין לירושלמי האוסר חשיפת כתב סתר מדאורייתא, ולא הסביר את ההבדל. הרב פרנק זצ"ל (שו"ת הר צבי, יו"ד סי' רל) כתב שתי דרכים להסביר זאת: א. הכתב המוסתר נחשב כקיים, ולכן חשיפתו איננה "כתיבה" מדאורייתא. הירושלמי אוסר מן התורה לא בגלל חשיפת החומר הקודם אלא רק בגלל הוספת החומר החדש, שהוא נחשב ככתיבה חדשה, מה שאין כן בקירוב לאש, שאינו מוסיף חומר חדש. ב. מכיוון שפעולת הכתיבה נעשית בדרך כלל ישירות בידי האדם, כאשר האדם מקרב כתב לאש והאש היא שעושה את הפעולה הדבר אינו נחשב כמלאכת האדם (בניגוד למלאכת בישול, שדרכה להעשות על ידי האש ולכן הנחת האדם על האש נחשבת כמלאכת הבישול). שני הנימוקים לדין זה שנויים במחלוקת, ועל כך בהרחבה בשו"ת 'מחזה אליהו' סימן סה)
לשאלה זו השלכות מעניינות על צורות שונות של כתיבה בימינו, כגון במדחום שחושף אותיות לפי חום הגוף (ראי ב'מחזה אליהו' שם), ואין כאן המקום להרחיב.
כאשר הכתב הקודם ניכר לעין במאמץ מסוים, והחשיפה רק מקילה על הקריאה, נראה שלכל הדעות אין בזה איסור מן התורה אלא רק מדרבנן, מפני שאין ספק שהכתב הקודם נחשב כקיים ומאידך אין כאן הוספת כתב חדש (ראי שמירת שבת כהלכתה פרק מ סעיף ב והערה ט).