הרב ענה שבמקרה והחילוני אמין עלי יהיה מותר לי לסמוך עליו. האם זה דווקא ברמת "קים ליה בגוויה", כפי שענה הרב בתשובה קודמת (כח ניסן תשסח) ע"פ תשובת רמ"פ ואז מדובר דווקא בבעל ואשתו אב ובנו וכד’? בנוסף, באותה תשובה משנת תשסח, ענה הרב כי מותר לסמוך על החילוני שטוען שקנה במקום כשר משום שזה מילתא דעבידא לגלויי. מה יהיה במקום שזה לא ניתן לבירור? (לכאורה כך זה ברוב המקרים, ישנן עוגיות דומות בין המאפיות והמוכרים ודאי לא יזכרו מי קנה, אז כיצד זה יוגדר ניתן לבירור?) על עצם ההנחה שנאמן במקום שניתן לבירור, נראה כי לכאורה ע"פ השו"ע ביו"ד סי’ צח נאמנות הגוי בטעימה היא רק כשלא יודע שסומכים עליו משום מסיח לפי תומו ולא פסק השו"ע כשיטת הרמב"ם שסומכים על הגוי אף אם יודע ששואלים זאת לעניין כשרות משום עבידא לגלויי? מדוע אם כן סומכים על החילוני בדבר זה מצד דבר הניתן לבירור (כאמור, אף בהנחה שזה דבר הניתן לבירור..)?

א. צריך קים ליה בגוויה אבל זה לא צריך להיות דווקא בעל ואשתו או אב ובנו. ב-ג. מכיוון שיש כאן כמה וכמה מושגים מורכבים במסגרת הזאת נבצר מאיתנו לברר את הדברים עד הסוף עם הרב.