ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

בהמשך לתשובה | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


ט שבט תשע"ז

בהמשך לתשובה


הרב אוריאל טויטו

שאלה:
א. כב' כותב שהרמב"ם מדגיש: "כי תיקנו את חג החנוכה מכיוון שחזרה מלכות ישראל
יתר על מאתיים שנה".
הדברים לא רק שאינם מדויקים, אלא גם אינם נכונים.
בהלכה א' כותב הרמב"ם את השתלשלות האירועים בתקופת מלכות יון.
בהלכה ב' כותב הרמב"ם שנכנסו לבית המקדש "ולא מצאו שמן טהור במקדש אל אפך אחד
ולא היה בו להדליק, אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים".
ובהלכה ג' כתב: "ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו...
ימי שמחה והלל וגו' ".
הרי מפורש שהסיבה לקביעת חנוכה היא הנס ולא מלכות ישראל.

ב. בכל תקופת הבית הראשון היינו מדינה עצמאית. מה היה הפרי: עבודה זרה, גילוי
עריות, שפיכות דמים (עיין ישעיה פרק א).
בתחילת הבית השני, בתקופת שמעון הצדיק, תחת שלטון פרס כולם היו צדיקים.
הווי אומר, אין קשר בין עצמאות רוחנית.

ג. המלך ינאי גדול מלכי החשמונאים, היה צדוקי שרצח את כל הסנהדרין, מה יאמר
כבודו לזה?

השאלה נשאלה בהמשך לשאלה "נס החנוכה- ניצחון מדיני או תרבותי?"

תשובה:
א.
טענתך שלדעת הרמב"ם ההלל וההודאה בחנוכה נקבעו על נס פך השמן ולא על חזרת המלכות לא ניתנת להיאמר, כיון שאין בהלכה גדר של הלל על קיום מצווה. וכך כותב המהר"ל (נר מצווה, הוצאת יהדות, בני ברק, עמ' כב): "כי מה שחייב להודות ולהלל זהו כאשר נעשה לו נס ובשביל הצלתו, ולא בשביל שנעשה לו נס לעשות מצווה, כי אין המצווה הנאה לאדם". ולכן סיכם שם: "מה שקבעו ימי חנוכה בשביל שהיו מנצחים את היוונים". אבל יש גדר בהלכה של אמירת הלל בשעה שהקב"ה עושה לנו ניסים שמצילים אותנו מן הצרות, כדברי הגמרא בפסחים קיז עמ' א: "נביאים שביניהן תקנו להם לישראל שיהיו אומרים הלל על כל פרק ופרק וכל צרה וצרה שלא תבוא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן". וברש"י שם ורשב"ם שזהו יסוד ההלל של חנוכה. וכך מופיע גם בברייתא (מגילת תענית פרק ט): "ומה ראו לגמור בהם את ההלל? ללמדך שכל תשועה ותשועה שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל הם מקדימין לפניו בהלל ובשבח". וכן דעת המאירי במסכת שבת דף כא עמ' ב ועוד. וברור שזו גם כוונת הרמב"ם, שעיקר החג הוא על נס חזרת המלכות. אלא שקבעו את גדרו לשמונה ימים בזכות נס פך השמן.

ב.
היו תקופות שעם ישראל חטא, בין כשהוא תחת שלטון ישראל (כמו בתקופת אחאב) ובין כשהוא תחת שלטון זרים (כמו בתקופת אחשורוש). והיו תקופות שלא חטאו, כשהיו מלכים צדיקים (כמו שלמה או חזקיהו), וגם כשלא היה שלטון ישראל (כמו בגלות האחרונה). אבל אין בכל זה כדי לקבוע את יחסנו אל השלטון היהודי על ארץ ישראל, שכן השלטון הוא מצווה של תורה. (רמב"ם מלכים, א,א ; רמב"ן השמטה ד ועוד). ומצוות צריך לקיים בין אם זה קל ובין אם זה קשה, ואפילו אם זה קשה מבחינה רוחנית. ואכן, החזקת שלטון דורשת מאמצים ניכרים, גם פיזיים וגם רוחניים, ועם ישראל נדרש לעמוד בהם. ויכול לעמוד בהם, שלולי כך לא הייתה התורה מצוה אותנו מצוה שמכשילה אותנו בחטא, ח"ו. וברוך ה' שהחשמונאים מסרו את הנפש על מצווה יקרה זו והעמידו את מלכות ישראל מחדש.

ג.
אכן מבני החשמונאים היו גם מלכים חוטאים. ולמרות זאת כותב הרמב"ם, כי אנו שמחים על שחזרה מלכות ישראל יתר על מאתים שנה. מה שמלמד אותנו שאפילו על מלך רשע, אם הוא מישראל, יש לשמוח, כי אפילו מלך רשע כינאי עדיף ממלך גוי, יהיה צדיק כמה שהיה. וזה לקח גדול שלמדנו מדברי רבנו הרמב"ם.

כל טוב


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il