שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • הלכות יום טוב

מקלחת באירוח באכסנייה בראש השנה

undefined

הרב עזריה אריאל

כ"ג אלול תשע"ז
שאלה
שלום וברכה, אני מתעתד לשהות במהלך ראש השנה ושבת הבעל"ט באכסניה השומרת כשרות למהדרין. בדף המקדים צוין: " מים חמים במקלחות: לאורך כל ימי החג ועד כניסת שבת ובמוצ"ש משעה מסוימת ועד שעה מסוימת". שאלתי היא האם מותר וראוי להתקלח במהלך שלושת הימים הללו? ואם כן כיצד ומתי עדיף? אילו היתי בביתי - היה לנו מים חמים מדוד שמש (אנחנו אשכנזים). ואיני יודע מה צורת החימום באכסניה. יש לצין שיש לי רגישות למים קרים. מה עלי לעשות? אם אני מסוגל שלא להתקלח כלל בשלושת הימים הללו, האם ראוי לעשות כן (גם מטעם כבוד הבריות)? ישר כח ותזכו למצוות
תשובה
לשואל, שלום וברכה! ברחיצה ביום טוב יש הבדל בין מנהגי העדות: לנוהגים כשולחן ערוך מותר לרחוץ את כל הגוף במים חמים שחוממו בדוד שמש. לנוהגים כרמ"א אין לרחוץ את כל הגוף בבת אחת (אלא חלקים ממנו, או אפילו כולו אך לא בבת אחת: למשל, לרחוץ את כל הגוף בכמה "נגלות" כשבין אחת לשניה סוגרים את הברז ופותחים שוב). בשעת הצורך (תינוק שרגילים לרחצו כל יום, גדול שמזיע מאוד) רשאים גם הנוהגים כרמ"א להקל כדעת השו"ע. לגבי מים שמחוממים ביום טוב בבוילר על ידי שעון שבת הדעות חלוקות. לפי מנהג הספרדים ניתן להקל גם בזה, באמבטיה ביתית, אך לא בבית מרחץ. באכסניה, אם יש אמבטיה נפרדת לכל משפחה דינה כאמבטיה פרטית. אולם לפי מנהג האשכנזים אין להשתמש לרחיצת כל הגוף (אפילו בכמה 'נגלות') במים שחוממו על ידי שעון שבת, מפני שהמים הקרים שיכנסו כעת לבוילר יתחממו מהמים החמים, ואין היתר לחמם מים רבים ביום טוב אלא לצורך שתיה, או לצורך רחיצת פנים וידיים ורגליים בלבד. ניתן לברר באכסניה מהי צורת החימום, ואם לא תצליח לברר אני חושב שההבחנה שציינו בין יום טוב לשבת מלמדת שהייתה חשיבה הלכתית מאחורי הדברים, וכנראה החימום מתבצע בדוד שמש. אם כך, אינני רואה שום סיבה שלא להתקלח כלל שלושה ימים. זה לא כבוד הבריות ולא כבוד החג והשבת. רק אם יתברר שמפעילים בוילר באיסור, או שמדובר ביונקרס, שבו פתיחת הברז גורמת להדלקת אש על ידך וסגירת הברז מכבה את האש, אין להשתמש. הרחבה: בגמרא (שבת לט ע"ב ותוספות ד"ה ובית הלל) נאמר שאסור לחמם מים ביו"ט לצורך רחיצת כל גופו, אלא רק לרחיצת פניו ידיו ורגליו. ההסבר המקובל לכך הוא שרחיצת כל הגוף איננה "הנאה השוה לכל נפש", אלא תענוג מיוחד. מים שחוממו מערב יו"ט - לדעת השו"ע (תקיא,ב) מותר לרחוץ בהם את כל גופו, ואילו לדעת הרמ"א אסור, מדרבנן, אלא אם כן רוחץ "אבר אבר", כל אבר בנפרד ולא כל גופו בבת אחת (מ"ב סקי"ח; ובמקורות שציין מפורש שבאופן זה מותר שבסופו של דבר יהיה כל גופו רחוץ). מים שחוממו ביו"ט עצמו בדוד שמש - דינם כחוממו מערב יו"ט (על פי שש"כ יד,ג, לגבי שבת, ויש מחמירים להחשיבם כחוממו ביו"ט). נמצא שלנוהגים כשו"ע מותר לרחוץ את כל הגוף (במתקני החימום שלנו, שמחממים כבר מערב החג, או בהיתר במהלכו ע"י דוד שמש) ואילו לנוהגים כרמ"א אסור לרחוץ את כל הגוף במים חמים בבת אחת, אלא רק אבר אחרי אבר. היום המצב השתנה בשני מובנים: א. רחיצת כל הגוף נעשתה "דבר השוה לכל נפש". ב. במתקני המים שלנו החימום מתבצע בבת אחת לכמות גדולה המספיקה לכל הגוף, ומאחר שמותר לחמם לצורך פניו ידיו ורגליו - ממילא יש לו מספיק מים לכל גופו. על פי שיקולים אלה היה מקום להתיר לחמם מים לרחיצה אפילו ביו"ט עצמו, ובשש"כ (פי"ד הערה כא) צידד להתיר, אך לא התיר למעשה, וזוהי הדעה המקובלת בפוסקים. הרב ליאור שליט"א מיקל בנושא זה באופן חלקי, שאמנם אסור לחמם מים ביו"ט עצמו עבור רחיצה, אבל מותר גם לאשכנזים להקל כדעת השו"ע לרחוץ את כל הגוף במים שחוממו בערב יו"ט. לגבי תינוק הרגיל להתרחץ יום יום, מותר לרחוץ אותו גם במים שחוממו באש ביו"ט עצמו, אם לא חוממו במיוחד לשם כך (רמ"א תקיא,ב ומ"ב סקי"ב). לגבי מים שחוממו בבוילר באמצעות שעון שבת הדין מורכב יותר. עצם החימום ע"י שעון שבת שהופעל מראש, ולא נעשתה בו שום פעולת איסור בשבת ויו"ט, נחשב כמים שחוממו בהיתר (חזון עובדיה, שבת, ח"ו עמ' פז). אך קיימת בבוילר בעיה, בגלל כניסת המים הקרים שכעת מתחממים מגוף החימום שפועל כעת, או גם אחרי כיבויו, מהמים שבבוילר שהתחממו בגללו. בשבת אסור לגרום כניסת מים קרים לבוילר כזה, בגלל שהם יתחממו מגוף החימום או ממה שהתחמם ממנו, וזה "תולדות האור". ואף על פי שהאדם לא מתכוון לכניסת המים הללו ואינו זקוק לחימומם, זהו "פסיק רישא דלא אכפת ליה באיסור דאורייתא" (וכן כתב גם הרב עובדיה בהליכות עולם ח"ד עמ' לז, ולפי זה נראה שדבריו בחזו"ע הנ"ל עוסקים במיחם וכדומה, שאין בו כניסת מים חדשים, ולא בבוילר). לעומת זאת ביום טוב, לדעת השולחן ערוך (סי' תקיא ס"ב, עיין שם בבית יוסף) חימום מים לרחיצת כל גופו הוא איסור דרבנן בלבד, ואם כן כניסת המים לבוילר וחימומם היא "פסיק רישא דלא אכפת ליה באיסור דרבנן". לכן כתב בילקוט יוסף (מועדים, סי' תפב) שמותר להתרחץ ביום טוב ממים שחוממו באמצעות שעון שבת (באמבטיה פרטית ולא במרחץ, עיין שם), לפי שיטתו הידועה שפסיק רישא דלא ניחא ליה מותר באיסור דרבנן. אולם הרמ"א מחמיר בשתי הנקודות: לדעתו (בסי' תקיא) נוהגים כדעה שאיסור החימום ביום טוב לרחיצת כל גופו הוא דאורייתא, וגם (בסי' שיד) פסיק רישא דלא ניחא ליה בדרבנן אסור. אם כן, למנהג האשכנזים אין להתיר שימוש במים מבוילר שהופעל באמצעות שעון שבת לצורך רחיצת כל הגוף, מפני שכך תיכנס כמות גדולה של מים קרים ותתחמם לצורך שאינו נחשב כאוכל נפש (ראו שמירת שבת כהלכתה פרק ב סעיף ז, במהדורה החדשה!, שהתיר להוציא מים ממתקני חימום לצורך דברים שמותר לחמם מים עבורם, אפילו כאשר הבוילר פועל, למרות שעקב כך ייכנסו מים חדשים לדוד ויתחממו, מפני שהוצאת המים היא לצורך אוכל נפש, ולכן גם החימום הנוצר עקב כך הוא "צורך אוכל נפש"). אגב, בשבת מותר לרחוץ במים שחוממו בערב שבת רק את פניו ידיו ורגליו, ולא כל גופו אפילו אם אינו רוחץ בבת אחת, פרט לחולה או מי שסובל מאד (שש"כ יד,א).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il