שלום. 1. איזה תבשיל כדאי להשתמש לעירוב תבשילין? משהו פרקטי. 2. האם צריך להחזיק ביד את הפת והתבשיל בשעת הברכה? 3. האם צריך לשמור את הפת והתבשיל באותו מקום או קרובים אחד לשני או עטופים יחדיו, או שמא אפשר למשל לשים את התבשיל במקרר ואת הפת על שולחן בחדר אחר? 4. האם צריך לאכול את מאכלי העירוב בשבת? תודה.

שלום וברכה, 1. אני ממליץ לקחת לחם וביצה או לחם וטונה. אפרט: לגבי התבשיל, בעבר היו משתמשים בביצה משום שהוא נשמר בלי קירור (בן איש חי צו א, ערוך השולחן תקכז יג). ויש נוהגים כך גם היום שיש מקררים (כך נוהג הגר"א וייס, מנחת אשר הגדה של פסח עמ' פב). אך יש מעדיפים להדר ולקחת מאכל חשוב כמו דג, בשר או עוף (עי' מ"ב תקכז ח, וכך אמר לי הגר"א נבנצל). לנוהגים כך, מבחינה פרקטית נראה שנוח לעשות עירוב תבשילין על קופסת שימורים של טונה שהוא דג ונחשב מאכל חשוב. נוסף על התבשיל (הביצה או הטונה) יש לקחת גם לחם, ומשום הידור מצוה עדיף שיהיה לחם שלם (שו"ע תקכז ב ומ"ב ס"ק ח). 2. צריך להחזיק את העירוב בידו בשעת הברכה (עי' מ"ב תקכז ס"ק סג, בן איש חי צו עירוב תבשילין ב, מהרש"ם ב לו). בדיעבד מי ששכח ונמצא בבית הכנסת יכול לומר את הנוסח של עירוב תבשילין על אוכל שיש לו בביתו וזה יועיל, אך לא יברך במקרה זה (שבט הלוי ח"ט קכט ג). 3. אין צורך להשאיר את הפת והתבשיל יחד. מה שחשוב הוא להשאיר אותם במקום שמור שלא יאכלו אותם ושלא יתקלקלו עד שאתם מכינים צרכי שבת (שו"ע תקכז טו-טז). וכתב הגר"מ אליהו שיש לעטוף אותם בעטיפה מיוחדת ולהניחם במקום מיוחד, שלא יבואו לאכלם בטעות ביום טוב . אך אין בכך חיוב איך ואיפה להניח אותם. 4. לא צריך. אך מכיון שנעשה בהם מצוה אחת בעירוב תבשילין - נכון לקיים בהם עוד מצוות ולבצוע על הלחם בסעודות שבת ולאוכלו בסעודה שלישית (מ"ב סק מח). וטוב לאכול גם את התבשיל של העירוב בסעודות שבת (פסקי תשובות תקכז טז). הרחבה: 1. הכלל הוא שיש להשתמש במאכל מבושל או כבוש שרגילים לאכול עם לחם (שו"ע תקכז ד-ה). וכתב השולחן (תקכז ג): "שיעור תבשיל זה כזית, בין לאחד בין לאלפים, בין בתחלתו בין בסופו. הוסיף הרמ"א: "ויש מצריכין לכתחלה בפת כביצה (ירושלמי), וכן נוהגין לכתחלה". אמנם כתב המשנה ברורה (ס"ק ח): "כזית - ומשום הידור מצוה יקח לחם שלם וחתיכת בשר או דגים חשובה". עוד למדנו בשולחן ערוך (תקכז ו) שאפשר לערב אפילו על עדשים שבשולי קדרה, וכן על שמנונית שנדבק בסכין וגררו, והוא שיהא בו כזית. הוסיף המשנה ברורה (תקכז ס"ק כ) שזה דוקא לענין עדשים שבשולי קדרה שהוא קצת ביזוי מצוה אבל תבשיל גמור של עדשים לא גריעא משאר תבשיל. נמצינו למדים שיש שלש רמות: 1. הידור מצוה לקחת מאכל חשוב כבשר עוף או דגים. 2. אפשר לכתחילה לערב על ביצים ושאר תבשילים. 3. מותר, אך קצת ביזוי מצוה לערב על עדשים שבשולי קדירה. לגבי התנאי שהמאכל יהיה עשוי ללפת את הפת – כתב המשנה ברורה (ס"ק יא) כגון בשר ודגים וביצים. וכתב השער הציון (ס"ק כב) שנראה שתפוחי אדמה שהסיר קליפתן ובשלן יבשים, הוא מהדברים שדרכן לאכלן בפני עצמן כדי לשבוע ולא ללפת בהן את הפת ואין מערבין בהן, וכן קטניות מבשלין יבשים שקורין ארבע"ס (חומוס) או פולין שקורין בא"ב (שעועית). וכתב הגר"מ אליהו: "יש מי שאומר שצריך להכין תבשיל בשביל העירוב. אבל מהדין, אם יש לו למשל קופסת טונה (תוצרת הארץ ולא תוצרת חו"ל שיש בה בישולי עכו"ם) או קופסת אפונה, למרות שלא בישל זאת בשביל עירוב - יכול להכין מהם עירוב". יש לדון על כך גם לגבי בשר ועוף, שהרי לא נהגו לאכול בשר עם לחם בימינו. ובספר פסקי תשובות (סי' תקכז הע' 87) כתב בשם הגר"ש ואזנר שיש להעדיף דגים על בשר ועוף, ואחד הסיבות היא משום שעוף ובבשר רבים נוהגים היום שאין מלפתין בו את הפת אלא אוכלין אותו עם שאר תוספות כפתיתים (פערפל) אורז או תפו"א וכיוצב"ז. אמנם הביא הפסקי תשובות בשם הגרי"ש אלישיב שעוף ובשר הם בגדר 'מלפת את הפת', כי ראוי ועומד לכך, ואך כי בזמנינו רגילין לאכול הבשר ועוף עם תוספות שונים, מכל מקום בעצם ראוי הוא ללפת בו את הפת, עיין שם בפסקי תשובות. וצ"ב. כאמור כתב השולחן ערוך שאין לערב לכתחילה בעדשים שבשולי העריבה, וביאר המשנה ברורה שהוא קצת ביזוי מצוה (מ"ב סק"כ). על פי זה הוסיף הפסקי תשובות (תקכז יד) שבכלל זה שאר סוגי 'ממרחים' לסוגיהן, וכגון גבינות לסוגיהן וחמאה וקטשופ (רסק עגבניות), ריבה, חרדל ומיונז וכיוצא בזה, כיון שאין להם חשיבות עצמית כלל, ולעולם אין באים אלא כטפל וכממרח, אין לכתחילה לערב בהם, הגם כי עוברים בישול או פיסטור. אך נראה בשו"ת אור לציון (ח"ג כב ב) שלא סבר שיש בעיה עם ממרחים, שכתב שאפשר לעשות עירובי תבשילין בשימורים, ובלבד שיש בהם מאכל מבושל, וגם רגילות ללפת בהם את הפת, וכגון קופסאות רסק עגבניות וכדומה. ויש לחלק בין עדשים שבשולי הקדרה שנחשב קצת ביזוי מצוה, מה שאין כן ממרחים שהוא מאכל טוב אף שהוא טפל למאכל אחר. שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א אם אפשר לערב על אפונה וחומוס. והשיב שכן. אך הוסיף שיהיה כמות. אמרתי לגר"א נבנצל שמישהו טען שאין לערב לכתחילה על ממרחים משום שאינו מאכל חשוב. ואמר הגר"א נבנצל שבאמת עדיף משהו יותר חשוב. שאלתי אם ביצה זה מאכל חשוב או שעדיף יותר חשוב. והשיב שעדיף משהו יותר חשוב. שאלתי מה נחשב חשוב? והשיב שבשר, או עוף או דגים הם מאכל חשוב. שאלתי אם גם טונה בקופסת שימורים הוא לכתחילה כמאכל חשוב, והשיב שכן, זה דג. עכ"ד. שוב מצאתי שנשאל הגר"א נבנצל בספר ירושלים במועדיה שבועות (עמ' קפה) אם לקחת ביצה כנהוג או שעדיף בשר או עוף, והשיב שיש הידור לקחת בשר או עוף, ומה שלקחו ביצה פעם היה משום שאחרת היה מתקלקל, כי לא היה להם מקררים. חשוב לציין שטונה בקופסת שימורים עוברת בישול במפעל. יש לציין שיש צד מעלה לקחת תבשיל שמכינים כגון ביצה יותר מקופסת שימורים של טונה משום שאפשר להדר ולהכין את הביצה לשם העירוב ויש בכך הידור (עיין ביאור הלכה תקכז ו). במנחת אשר הגדה של פסח (עמ' פב) מובא שהגר"א וייס נוהג לקחת ביצה לעירוב תבשילין. ומובא שם בהערה שאף שדעת הגר"ש ואזנר שבזמנינו שאפשר לשמר את המאכלים היטב במקרר ראוי לקחת חתיכת בשר או דג חשובה, אמנם דעת הגר"א וייס שגדול המנהג, וגם אולי הטעם שנהגו בביצה הוא בכדי להבטיח שהמון העם יניחו עירוב בשיעור מספיק הצריך לעירוב דהיינו כזית, ובשאר הדברים יש לחשוש שלא ידייקו. 2. בספר ירושלים במועדיה (עמ' קצב) פסק הגר"א נבנצל שליט"א שאין לקיחת העירוב בידו מעכבת בדיעבד. והביא שם שהגרש"ז אוירבך כתב בתחילה שבמקרה שמערב על עירוב שלא נמצא לפניו שיוכל לברך, ושוב חזר בו הגרש"ז וכתב שלענין ברכה "מי שחושש בזה מלברך גם הוא יתברך".