ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מדוע בנים נענשים בחטא אבותיהם? | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


כ"ז תשרי תשע"ח

מדוע בנים נענשים בחטא אבותיהם?


הרב חיים שרייבר

שאלה:
מדוע בנים נענשים בחטא אבותיהם?
כמו שכתב הרמב"ן על כך שאברהם אבינו ירד מן הארץ משום שהיה רעב ובגלל זה נענשו בניו בשיעבוד מצרים, וזה לשון הרמב"ן:
"ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלהים כח לעזור ולהציל.
גם יציאתו מן הארץ שנצטווה עליה בתחילה מפני הרעב עון אשר חטא כי האלהים ברעב יפדנו ממות, ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע והחטא (קהלת ג טז)."
מה אשמים בניו של אברהם (כלומר עם ישראל) בכך שאברהם חטא בשוגג? ומדוע באופן כללי בנים נענשים בגלל חטאי אבותיהם?
ואם תגידו שגם בני ישראל חטאו ולכן נגזר עליהם שיעבוד מצרים אז מה הטעם שהרמב"ן כותב שבגלל עוון הירידה למצריים נגזר על בניו להשתעבד למצרים? אם זה קרה בגלל חטאתם.
אני אשמח לתשובה מפורטת כדי שאוכל להבין.
אודה לכם מאוד אם תוסיפו את המקורות לתשובה.
תודה רבה!

תשובה:
שלום
אפתח תחילה בדברי הרמב"ן במספר מקומות בהם יש התייחסות לקשר שבין מעשי האבות למאורעות שקרו לבנים:
א. (בראשית י"ב, ז) - "ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם" - אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו (תנחומא, ט) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת, וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו.
ב. (בראשית, י"ב, י) - הנה אברהם ירד למצרים מפני הרעב לגור שם להחיות נפשו בימי הבצורת, והמצרים עשקו אותו חנם לקחת את אשתו, והקב"ה נקם נקמתם בנגעים גדולים, והוציאו משם במקנה בכסף ובזהב, וגם צוה עליו פרעה אנשים לשלחם. ורמז אליו כי בניו ירדו מצרים מפני הרעב לגור שם בארץ, והמצרים ירעו להם ויקחו מהם הנשים כאשר אמר (שמות, א' כב) "וכל הבת תחיון", והקב"ה ינקום נקמתם בנגעים גדולים עד שיוציאם בכסף וזהב וצאן ובקר מקנה כבד מאד, והחזיקו בהם לשלחם מן הארץ. לא נפל דבר מכל מאורע האב שלא יהיה בבנים. והענין הזה פרשוהו בבראשית רבה (מ, ו)...
ג. (בראשית כ"ו, א) - ולדעתי נכלל עוד בענין רמיזה בעתיד, כי גלות אברהם אל מצרים מפני הרעב רמז שיגלו בניו שם, ולכתו אל אבימלך לא היה גלות כי שם היה יושב ברצונו. אבל ירידתו של יצחק שם מפני הרעב ירמוז לגלות, כי גלה ממקומו בעל כרחו והלך אל ארץ אחרת, והנה היה גלותו ממקומו אל ארץ פלשתים שהיא ארץ מגורי אביו, וירמוז לגלות בבל שהוא מקום מגורי אבותם שהיו באור כשדים...
ד. (בראשית ל"ב, ד) - "אל עשו אחיו ארצה שעיר" - בעבור היות נגב ארץ ישראל על ידי אדום ואביו יושב בארץ הנגב, יש לו לעבור דרך אדום או קרוב משם, על כן פחד אולי ישמע עשו והקדים לשלוח אליו מלאכים לארצו. וכבר תפסוהו החכמים על זה. אמרו בבראשית רבה (עה, ג) "מחזיק באזני כלב" וגו' (משלי, כ"ו, יז): אמר לו הקב"ה, לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב. ועל דעתי גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום, כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים (ספר החשמונאים, א', ח) ומהם שבאו ברומה, והיא הייתה סבת נפילתם בידם, וזה מוזכר בדברי רבותינו ומפורסם בספרים (יוסיפון פרק סה).
ה. (בראשית י"ב, ו) - ...ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון, תהיה הגזרה מתקיימת על כל פנים. ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות כמאמר ירמיהו שצוה לברוך "והיה ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת ואמרת ככה תשקע בבל" וגו' (ירמיה, נ"א סג-סד). וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת (מלכים ב', י"ג, טז-יז), "ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ תשועה לה' וחץ תשועה בארם". ונאמר שם (פסוק יט) "ויקצוף עליו איש האלוקים ויאמר להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה ועתה שלש פעמים תכה את ארם". ולפיכך החזיק הקב"ה את אברהם בארץ ועשה לו דמיונות בכל העתיד להעשות בזרעו. והבן זה.
העקרון העולה מדברי הרמב"ן במקור ה' הוא שדבר ה' לאבות ומעשה האבות נחשבים כנבואה עם "פועל דמיון". נבואה שנמסרת לא רק באופן מילולי אלא דרך מעשים היא נבואה ודאית. כלומר, בעקבות התרחשות המעשים אצל האבות, עתיד הנבואה הופך להיות וודאי (קיימות נבואות שעתידם תלוי במעשה האדם), ובדוגמא של הרמב"ן מעשי אברהם מנבאים וקובעים באופן מוחלט שהארץ תכבש לפני זרעו.
עקרון זה עולה גם בפתיחתו של הרמב"ן לספר שמות. הודעת הקב"ה להם את העתיד באמצעות המעשים היא שיוצרת וקובעת את העתיד. "השלים הכתוב ספר בראשית שהוא ספר היצירה בחדוש העולם ויצירת כל נוצר ובמקרי האבות שהם כענין יצירה לזרעם מפני שכל מקריהם ציורי דברים לרמוז ולהודיע כל עתיד לבא להם. ואחרי שהשלים היצירה התחיל ספר אחר בענין המעשה הבא מן הרמזים ההם ונתיחד ספר ואלה שמות בענין הגלות הראשון הנגזר בפי' ובגאולה ממנו".
א"כ, לדעת הרמב"ן מה שקרה וארע לאבות מהוות ביטוי לאמירה נבואית, כמסר של הקב"ה לאבות וסימן לבנים. אין הבנים נענשים בחטאי האבות אלא מעשי האבות נבאו את העתיד ורמזו על המאורעות שעתידים להיות בחיי הבנים. אותם מאורעות יצרו אח"כ הבנים במעשיהם.
יום טוב




ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il