שלום, ראיתי בפירוש קהתי על המשנה, קידושין פרק א משנה ח, שההלכות שם ש"נוהגות באנשים ולא בנשים" נלמדות מכך שכתוב "דבר אל בני ישראל" – "בני" ולא "בנות". אבל מצינו בכמה מקומות שנקט בלשון "בני ישראל" ומדובר על שני המינים, למשל בספר שמות פרק ל״א פסוק י״ג: "וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת־שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵֽינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶֽם". אם כן מהו ההיגיון שעומד מאחורי השוני, שכאן ראה לנכון לדרוש "בני" ולא "בנות", ובמקומות אחרים לא? תודה רבה מראש על התשובה.

שלום רב! המפרשים העלו את שאלתך, והסבירו שבשאר הפסוקים שבהם מופיע הביטוי "בני ישראל", ישנו מקור המלמד שהמצוה חלה גם על נשים. בחלק מן המצוות הללו יש איזכור מפורש של נשים [וכך למשל לגבי הדוגמה שהבאת ממצוות שבת, נאמר בתורה (שמות כ', י): "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ", כלומר שגם נשים חייבות במצוה זו], ובאופן כללי ישנם לימודים המלמדים שנשים חייבות ברוב המצוות (כל מצוות לא תעשה, וכן מצוות עשה שאין הזמן גרמן). לפיכך, כאשר מופיע לגבי מצוות כאלה הביטוי "בני ישראל", אין לדרוש אותו במשמעות של "בני" ולא "בנות" אלא יש לפרש את הביטוי במשמעות אחרת, כגון "בני ישראל" בניגוד לנכרים. במשנה שהזכרת מדובר על פעולות שנעשות בקרבנות, שאינן בגדר מצוות עשה נפרדת אלא חלק מסדרי הקרבן, ולפיכך אין זה כלול בלימוד הכללי שמחייב נשים ברוב המצוות, ויש מקום לדרוש "בני" ולא "בנות". ייתכן להוסיף הצעה, שדוקא בהקשר זה של הקרבנות דורשים באופן זה של "בני ישראל ולא בנות ישראל", משום ההקבלה לכהנים. באותם פסוקים מופיע פעמים רבות הביטוי "בני אהרן", ובזה ברור שדוקא הגברים עובדים במקדש ולא הנשים. (כך פשוט, שבכל מקום בתורה שמדובר על עבודת הכהונה מוזכרים רק כהנים גברים ולא נשים, וכל ציוויי התורה בהקשר של הכהונה עוסקים רק בגברים. ועיין למשל שמות כ"ח, א; ויקרא ו', יא, כב; י', יג-יד; שם כ"א, א-ט; שם כ"ב, ד, יב-יג; במדבר י"ח, ט-יא.) מתוך כך, הגיעו חז"ל למסקנה שכמו שהביטוי "בני אהרן" משמעו דוקא בנים ולא בנות, הרי גם הביטוי "בני ישראל" המופיע בהקשר זה משמעו בנים ולא בנות. מקורות והרחבה: עיין רמב"ן קידושין ל"ו א; ריטב"א שם; פני יהושע שם; פירוש הרא"ם ויקרא כ"א, א. לגבי העיקרון שדרישת הפסוקים אינה מחוייבת להיות עקבית לגמרי, ואותו ביטוי יכול להידרש במשמעויות שונות על פי ההקשר, עיין בספרי "נטע בתוכנו", כרך ב' עמ' 18 ואילך.