שלום, למה יש מצוות עשה שהזמן גרמן שנשים נוהגות לקיים אע"פ שלא מצוות כמו ארבעת המינים ושופר וסוכה, אבל מצוות אחרות כמו תפילין וציצית וק"ש לא נוהגות? יש טעם הלכתי או שפשוט בגלל שאלו נוהגות בכל יום ואז זה קשה ואלו פעם בשנה ולכן זה קל?

שלום וברכה, אף על פי שנשים יכולות לקיים מצוות עשה שהזמן גרמן ומקבלות על כך שכר כמי שאינו מצווה ועושה, מכל מקום אין לנשים ללבוש ציצית תפילין. כמה טעמים נאמרו לכך על ידי הפוסקים, ובין השאר משום חשש לא יהיה כלי גבר על אשה, ויוהרא, ושכן נכון לפי הקבלה (עי' רמ"א יז ב, ורמ"א לח ג, ובכף החיים שם). יש עניין נוסף שלפעמים נשים רוצות לקיים מצוות אלה לא בגלל שחשקה נפשה לקיים מצוות נוספות, אלא מצד תרעומת על ה' ועל התורה ואז אין מדובר במצווה אלא בעבירה. ולאמיתו של דבר התרעומת הזאת היא מוטעית, כי לפי התורה נשים אינן פחות קדושות מגברים, ובהרבה דברים נשים התשבחו בתורה ובחז"ל יותר מגברים, אלא שהתורה הקלה לנשים במצוות עשה שהזמן גרמא מאיזה טעם (אגרות משה ח"ד מט). הרחבה: נזכיר כמה טעמים שנאמרו למה נשים לא ילבשו ציצית: א. מכיון שגם גברים לא חייבים במצוות ציצית אם אין להם בגד של ארבע כנפות, ממילא אם נשים לובשות ציצית יש בכך יוהרא (רמ"א יז ב). מסיבה נוספת יש בזה יוהרא יותר משאר המצוות משום שהמצווה היא תמידית (ערוך השולחן יז ג). ב. יש בכך חשש של האיסור "לא יהיה כלי גבר על אשה" (ראה לבוש סי' יז, בן איש חי לך לך יג, כף החיים יז ה, והליכות שלמה ג הע' כז). ג. על פי הקבלה לא מתאים שאשה תקיים מצווה זו (בן איש חי שם). לגבי תפילין נאמרו כמה טעמים. נזכיר חלקם: א. תפילין צריכין גוף נקי, וקשה לנשים ליזהר בכך (רמ"א לח ג, ומ"ב יג). והסביר ערוך השולחן (לח ו) שבירושלמי אמרו שכל מי שאינו יודע ליזהר בתפילין כאלישע בעל כנפים לא יניח תפילין. אך אנשים שמחויבים להניח תפילין בהכרח יניחו ויזהרו בהם בשעת קריאת שמע ותפלה, ולכן אין מניחין כל היום, אבל נשים שפטורות למה יכניסו עצמן בחשש גדול כזה? ב. יש בכך חשש של "לא יהיה כלי גבר על אשה" (כף החיים לח ט). ג. על פי הקבלה לא מתאים שאשה תניח תפילין (כף החיים לח ח). ונביא את לשונו של האגרות משה (שם) בעניין מטרת קיום המצווה, ובהשקפת התורה על חשיבות נשים שקדושתן אינה פחותה משל גברים: "...אבל פשוט שהוא רק בחשקה נפשה לקיים מצות אף כשלא נצטוותה, אבל מכיון שאינו לכוונה זו אלא מצד תורעמותה על השי"ת ועל תורתו אין זה מעשה מצוה כלל אלא אדרבה מעשה איסור שהאיסור דכפירה שחושבת דשייך שיהיה איזה חלוף בדיני התורה היא עושית גם במעשה שחמיר. ושנית צריך לדעת כי אין זה בשביל שנשים פחותות במדרגת הקדושה מאנשים דלענין הקדושה שוות לאנשים לענין שייכות החיוב במצות שרק מצד הקדושה דאיכא בישראל הוא ציוי המצות וגם לנשים נאמרו כל הקראי דקדושה בין תחלת תנאי קבלת התורה והייתם לי סגולה ואתם תהיו לי גוי קדוש שנאמר לבית יעקב אלו הנשים ותגיד לבני ישראל אלו האנשים, ובין ואנשי קדש תהיון לי שבמשפטים והייתם קדשים דשמיני וקדשים תהיו והייתם קדשים שבפ' קדשים וכי עם קדוש אתה לה' שבפ' ראה ובכל מקום שנמצא ענין קדושה דישראל נאמר גם לנשים, ולכן גם הנשים מברכות בלשון אשר קדשנו במצותיו כמו האנשים אף על המצות שלא חייבתן תורה, ורק שהוא קולא מאיזה טעמי השי"ת שרצה להקל לנשים כדלעיל ולא מצד גריעותא ח"ו, ובהחיובים בין איש לאשתו איתא חיוב הכבוד על האיש לאשתו ועל האשה לבעלה בלא שום חלוק, והרבה מהנשים שהיו נביאות ויש להן כל דיני נביא שבאנשים, ובהרבה דברים נשתבחו בין בקראי בין בדברי חז"ל עוד יותר מלאנשים, וליכא שום זלזול בכבודן ובכל דבר בזה שנפטרו מלמוד התורה וממצות שהזמ"ג וליכא כלל שום סבה להתרעם כלל, וזה יש לכתר"ה להסביר בכל פעם ופעם ולהיות תקיף וחזק בדעתו שהוא כדיני התורה למחות באלו הנשי שאחר כל זה יעמדו בדעתן האולת והעקושה שלא לשנות שום דבר ממנהגי ישראל הקדושים". ובספר הלכה בימינו לגר"י אריאל שליט"א (עמ' 198-199) מה שכתב בזה. עוד הזכיר הגר"י אריאל את לשון היביע אומר (ח"א או"ח סי' מב): "וזוהי עצת יצה"ר, שעד שילכו לקיים מצות שאינם מחוייבות בהן, יקיימו את המוטל עליהן". וכתב הגר"י אריאל שמשמע מלשונו שהסתייגותו אינו רק מהברכה אלא גם מעצם עשיית המצווה. ועי' מנחת אשר מועדים (ספירת העומר סי' לט ד) שהביא את דברי הבן איש חי וכף החיים שהבינו שלפי הזוהר נשים לא יספרו ספירת העומר. וכתב על זה המנחת אשר: "ואף שבער אנכי ואין לי יד בנסתרות, תמיהני דהלא זה דרך המקובלים בכל מקום לבאר עפ"י הקבלה עיקרי תורה שטעמם הנגלה פשוט לכל, והרי מצינו בזוה"ק ביאור שני ימי ר"ה שהם דינא קשיא ודינא רפיא, ושני יו"ט של גלויות וכיוצ"ב בסוגיות רבות, ולכאורה ה"ה בטעמים אלה של רבינו האר"י אין לתמוה מה השמיענו מה שידענו ע"פ ההלכה, וללמוד מזה הלכה, וצ"ע. ובשו"ת דברי יציב למו"ר זצ"ל (או"ח סימן ה') כתב ששמע מאביו ששמע מבעל הדברי חיים שעפ"י הקבלה לא ראוי לנשים לקיים שום מ"ע שהזמ"ג, ולא כתב בזה טעם ומקור ובער אני ולא אדע. ומ"מ חזינן שהמג"א ציין לדברי הזוהר ואעפ"כ כתב דנשים קבלו עליהן מצוה זו. סו"ד נהרא נהרא ופשטיה וכל מנהגי ישראל ממקור קדוש יוצאים". עכ"ל המנחת אשר.