יש לנו הסעה מהמקום שאני גרה בו עד האולפנה וכעיקרון אני לא רשומה אליה השאלה היא האם מותר לי לעלות עליה ואם הבנות מסכימות לי ויש מקום תמיד ומותר אז זה לא גזל שאני אסע איתה כל פעם שיש מקום? אני לא רשומה להסעה כי זה עולה הרבה יותר מאוטובוסים.

שלום ראשית רצוני לשבח אותך על שאלתך. זה מאד קל ונוח ומפתה ליסוע בהסעה ולא לשאול שאלה שאולי תאסור ותכביד עליך, ולכן אשריך שאת בכל זאת שואלת. לענ"ד מכיוון שההסעה שייכת להורים ששילמו עליה או/וגם לאולפנה ולא לבנות שנוסעות בה, את לא יכולה לעלות עליה בלי אישור של ההורים. אם הבנות תשאלנה את הוריהן והם לא יתנגדו, אז כמובן שאין בעיה שתסעי בהסעה. הרחבה: יש לדון כאן מכמה צדדים. לכאורה המקרה הזה הוא זה נהנה וזה לא חסר. ההסעה בכל מקרה נוסעת, וההורים לא צריכים לשלם יותר על מי שנוסע, ולכן מי שעולה להסעה נהנה ממנה ולא מחסירה כלום מהבעלים. אם כן, יש לדון בשאלה אם כופים לכתחילה על זה נהנה וזה לא חסר, או שמא הבעלים יכולים למחות על השימוש, ורק במקרה שנהנה כבר אי אפשר לדרוש ממנו לשלם. אמנם גם אם נאמר שיש לבעלים אפשרות למחות, עדיין יש לברר במקרה שהוא לא מיחה (שהרי הוא לא מודע לשימוש), אם מותר להשתמש או שאסור. בנוגע לכפיה על זה נהנה וזה לא חסר, הרי זו מחלוקת ראשונים שכתבו עליה רבים. למעשה הרמ"א בחו"מ בסימן שסג' סובר שבדבר שניתן לקבל עליו שכר אי אפשר לכוף את הבעלים, וכן כתבו רבים בדעת השו"ע עפ"י פסיקתו בהל' נזקי שכנים. לפי זה בנידון שלנו, שאם ירצו יוכלו לדרוש שכר על הנסיעות, לא שייך כאן לכוף על מידת סדום ומותר להורים למחות. כמו כן, חשוב לציין שבפשטות בודאי שאין כאן מידת סדום, משום שישנם שיקולים מובנים מאד שההורים יתנגדו לנסיעה בהסעה, כדי לא לפתוח פתח לשנים הבאות לכאלו שיעדיפו לא לשלם, ובכל זאת להשתמש בהסעה על בסיס מקום פנוי. אמנם כאמור לעיל, יש מקום לומר שכל עוד ההורים לא מיחו בילדה, מותר לה לעלות על ההסעה כיוון שהיא לא מחסירה אף אחד. אכן יש בזה מחלוקת. בהג' מרדכי ב"מ פ"ב מפורש שאסור ליהנות מממון חברו גם אם אינו מחסיר אותו, משום שכל שמשתמש בממון חברו שלא מדעתו נקרא גזלן. וכן כתב הפני יהושע בב"ק צז. אמנם הג"ר זלמן נחמיה גולדברג, במאמר בתחומין כרך ח' כתב שאין איסור אם אין בכלל חיסרון. הוא מביא ראייה שכך סובר הרמ"א בסימן שסג', שהרי הרמ"א לא הזכיר כלל שיש איסור להשתמש ללא רשות הבעלים, ורק דיבר על היכולת שלו למחות. משמע שאם אין כלל חיסרון והבעלים לא מיחה, אין איסור להשתמש ונמצא שזה נהנה וזה אינו חסר מותר לכתחילה. על פניו יש בדברי הגרז"ן חידוש גדול- כל מה שאמרו שהשואל שלא מדעת הבעלים הוא גזלן, זה דווקא אם שאל דבר שיש בו חיסרון, אבל בדבר שאין חיסרון זה מותר לכתחילה. אלא שלמעשה החידוש איננו כ"כ גדול, משום שגם לשיטתו אנחנו נאמר שבכל שימוש בדבר כלשהו, יש פחת כלשהו וחיסרון מועט, וממילא זה לא נידון כזה נהנה וזה אינו חסר. אבל לענ"ד נראים לי יותר דברי האוסרים במחלוקת זו. ובנידון שלנו יש לצרף סברא נוספת לחומרא, שיתכן שיש כאן חיסרון ואינו נידון כזה נהנה וזה אינו חסר, אלא כזה נהנה וזה חסר, שהדין הוא שצריך לשלם. הטעם הוא כפי שכתבנו לעיל, שיש כאן שיקולים כלליים לשנים הבאות, שלא ילמדו מזה ילדים או הורים אחרים, והרי כל ילד שמצטרף להסעה והוריו משלמים, זה מפחית מהתשלום של כולם. סברא נוספת דומה לקודמת, היא שעדיין ניתן לדרוש תשלום ממי שמצטרפת להסעה, וזה יחסוך משאר ההורים לשנה הבאה, או שאף ניתן לחלק ביניהם כבר השנה החזר, וממילא נסיעה ללא תשלום נחשבת כהפסד. לכן למעשה נראה שיש להימנע מעלייה להסעה ביוזמתך, אלא אם כן יש אישור של ההורים כנ"ל. הרב ניר סיני