אני עובד בחברה שמספקת שירותים לחברות שונות בתוך מקום הלקוח. אצלינו אין החזר ארוחות ומקובל שאם הלקוחות מזמינים לארוחה אצלם אז אוכלים על חשבונם ואם לא אז כל עובד דואג לעצמו. אצל אחד הלקוחות במשך מספר חודשים הזמינו אותנו לאכול אצלם, ורק אחרי מספר חודשים הלקוח שלח לבעלים של החברה חשבון על סך כמה אלפי שקלים על כל הארוחות של העובדים שלו. בגלל יחסי עבודה עם הלקוח החברה חייבת לשלם ללקוח את כל הסכום. השאלה היא כמה ואם לחייב את העובדים, וכמה בעל הבית צריך "לספוג" את ההתנהגות הלא אתית של הלקוח. אין ספק שלו היינו יודעים שהארוחות בתשלום לא היינו אוכלים אצלם כלל אלא דואגים לעצמינו - מביאים אוכל מהבית או קונים בחוץ בזול יותר. עשינו הערכה של כמה היינו משלמים במסעדות או מביאים מהבית אם היינו יודעים על החיוב מיום העבודה הראשון אצל אותו לקוח, ובסופו של דבר הצענו מיוזמתנו לבעלים של החברה לשלם כחצי מהסכום. מצד שני, בכל אותם חודשים נהנינו מהאוכל ומהנוחות והזמינות של חדר האוכל אצל הלקוח. האם נהגנו נכון בבקשה מהבעלים של החברה? כמה נכון לחייב את העובדים על הארוחות שחויבו ללא ידיעתנו?

בס"ד שלום וברכה: כדי לענות על שאלחה זו יש לחקור ולשמוע את כל הצדדים בסיפור, אך ניתן כמה כללים אולי הם יעזרו. נקדים: אדם שאוכל אצל אחר חייב לשלם כמו שאכל, ואנו לא אומרים שהמאכיל נתן בחינם (אלא א"כ יש אומדנא ברורה שנתן בחינם), כך כתב הרמ"א (חו"מ סי' רסד ס"ד): "וכן כל אדם שעושה עם חבירו פעולה או טובה, לא יוכל לומר: בחנם עשית עמדי הואיל ולא צויתיך, אלא צריך ליתן לו שכרו: שיעור השכר הוא כמה אני הייתי מסכים להוציא כדי לקבל הנאה זו, כמו שכתב הרדב"ז בתשובה (ח"ג תרטו – אלף מא): כללא דמילתא, דכל המהנה את חבירו סתם במאכל ומשקה וכסות ודירה סתם ולא פירש שהוא דרך מתנה וגם לא פירש שהוא דרך הלואה יכול לתבוע ממנו מה שמהנהו, ושמין בית דין כמה היה ראוי לזה לאכול ולשתות ולכסות ובית לדור ונותן לו לא לפי מה שהוציא, שהרי יכול חבירו לומר אלו הייתי יודע כי משלי אני אוכל הייתי מצמצם עצמי. בקרה שלך הדין מסובך יותר, אם היה סיכום בין בעל החברה לבין הלקוח שהוא נותן ארוחות על חשבונו, ולאחר מכן חזר בו והחלייט לגבות תשלום, הרי אין על בעל חברה שום חיוב לשלם לו מן הדין ואם הוא החליט לעשות זאת ע"פ שיקוליו אין לו יכולת לבוא בדרישה לעובדים לסייע לו. (אם גם הם רוצים להשתתף יכולים) אם היה חוסר הבנה הדין כמו שאמרנו קודם שניתן לחייב את העובדים על הנאתם, ע"פ כמה הם היו מוכנים להוציא מכספם לקבל הנאה זו. בברכה חג שמח: הרב משה מאיר אבינר