שלום הרב! הפסוק אומר: "נֶפֶשׁ כִּי-תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֺת ה', אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה" משמע שאיסור ’לא תעשה’ נקרא מצווה, אך האם כל הימנעות מאיסור הוא סוג של מצוה או רק מצוות שהם ממש קשות לביצוע שאדם שנמנע מהם קיים מצווה? תודה!

שלום וברכה, אכן תרי"ג מצוות מתחלקות ל רמ"ח מצוות עשה ו שס"ה מצוות לא תעשה. ודווקא מי שבא דבר עבירה לידו ויצרו תקפו לחטוא והוא התגבר עליו וכבש את יצרו, נותנים לו שכר כעושה מצוה. בספר "שערי תשובה" (שער ג, ט), מפרש רבנו יונה, מדוע היושב ולא עבר עבירה נידון כעושה מצוה, לפי שבשעה שהאדם מתגבר, כובש את יצרו ונמנע מלעבור את העבירה - הוא מקיים מצות עשה של "את ה' אלקיך תירא". כבישת התאווה וההתגברות על היצר שלא לחטוא היא מעיקרי מצות היראה. ברכה והצלחה.