תודה לרב על התשובה המפורטת. לאור התשובה, קשה לי להבין את הפער בין הזמן הנהוג לקריאת שמע (מקובל - כ-20 דקות אחרי השקיעה) לזמן מלאכה במוצ"ש (מקובל - כ-36 דקות אחרי השקיעה). אם עיקר הסיבה במוצ"ש היא חשש אמיתי לגבי שיטות שונות בצאת הכוכבים (ולא מטעם הוספה מחול על הקודש שאז היה מספיק דקות בודדות) - כיצד אנחנו מקילים בקריאת שמע דאורייתא לקרוא 20 דקות אחרי השקיעה? נכון שמלאכה בשבת חמורה מקריאת שמע אך סוף סוף גם קריאת שמע דאורייתא.

שלום וברכה! אכן אתה צודק, שאין נימוק ברור לחילוק זה בין זמן קריאת שמע לזמן צאת השבת, שכן שניהם דאורייתא. ויש להוסיף, שגם לעניין מלאכה בשבת יש מצב שבו נוהגים רבים לסמוך על זמן צאת הכוכבים הרגיל – כאשר נולד תינוק בזמן כניסת השבת, לדעת פוסקים רבים אם נולד לאחר כ-20 דקות מן השקיעה מלים אותו בשבת הבאה, אף שאילו היינו מחשיבים זאת כספק היה אסור למולו בשבת והברית היתה צריכה להידחות ליום ראשון. דהיינו שמעיקר הדין נוקטים כפי החשבון של צאת הכוכבים הרגיל, גם כאשר מדובר בעניין שכרוך בחילול שבת. לענ"ד אכן תוקפו של זמן צאת השבת הנהוג, הוא לא מצד ספק דאורייתא, שיש לחשוש לשיטות הללו. מעיקר הדין ניתן היה להכריע כנגד שיטות אלה, וכפי שאנו נוהגים בעניין קריאת שמע ומילה. תוקפו של הזמן המופיע בלוחות הוא מצד המנהג, שבפועל התקבל בארץ ישראל המנהג להוציא את השבת בזמן מאוחר יותר מאשר צאת הכוכבים הרגיל. אין זה מנהג טעות חסר טעם, שכן יש בכך מעלה לצאת מן הספק לדעות הללו, וכן יש בכך מעלה שמאריכים בתוספת שבת ומוסיפים מן החול על הקודש. ולכן יש לנהוג כך, מצד המנהג ולאו דוקא מצד הדין.