שלום לכבוד הרב. כבר כמה שנים אני מנסה להבין את הסיבה לקיומו של העולם, ללא הצלחה. אני מרגיש שזה עוצר אותי בכל דבר משמעותי בחיי שאני רוצה לעשות ובלי קשר מקשה עליי מאוד בהרגשתי הנפשית. אפרט את שאלותיי ואשמח אם הרב יוכל לענות עליהן. בהשקפה ראשונה הקב"ה אינו זקוק לנו וודאי לא ברא את העולם בשבילו. א"כ, האופציה שנשארה היא שהעולם הוא בשבילנו. וכך באמת הרמח"ל כותב, שהקב"ה ברא את העולם בשביל להיטיב. אך בשביל מה להטריח אותנו בכלל? מה הטעם לברוא אותנו בכדי לעמול ולהגיע ע"י כך לידי סיפוק? שהרי: א. לא תמיד רוצים לעמול בפרט שלפעמים ישנם ייסורים גדולים בחיים "וטוב מותי מחיי" (לא שאני שם, אבל מעצם הביטוי..). ב. הכי קשה לי - איזה רווח יש ולמי, בכך שאנו קיימים? לקב"ה בפשטות לא, ולנו - אם לא היה בכלל מציאות של ברואים, לא היינו מפסידים כלום, כי מדד של רווח מול הפסד נמדד כאשר יש לו קשר למציאות כלשהי ולכן, אם לא היה לנו קשר למציאות כזו או אחרת, לא יכולת להכניס אותנו במדד כלשהו. אם לא היינו קיימים, לא היה גם את מי להכניס במדד כלשהו. ושאני אומר לא היינו קיימים, אני מתייחס לכל מה שקשור אלינו. ונכון שיש בנו נשמה אלוקית וממילא כביכול אי אפשר לומר שלא נהיה קיימים כלל, אבל עדיין לא מסתדר לי בפנים. מקווה שהרב מבין אותי. וא"ת על דרך מה שאומר המדרש, שהקב"ה נתאווה לעשות לו דירה בתחתונים, השאלה שבוערת לי היא, למה?? ולא כי אני שואל שאלות על הקב"ה , שהרי אין לי יכולת להבין אותו, אלא אני שואל זאת כי גם אם השכל אומר שיש תשובה רק שאיני בר הבנה וכדו’, בפנים בפנים זה עוצר אותי ולא יודע מספיק להסביר למה. אני רק מרגיש שאין באמת תכלית למה שאני עושה (ממילא התשובה של האדמו"ר מחב"ד שעל תאווה לא שואלים שאלות, אינה מספקת אותי). וא"ת שעצם קיום רצון ה’ אמור לגרום לי לרצות לעשות, אז הלוואי שהייתי נברא כך, אבל אני לא כזה. והאפשרויות שעומדות בפניי הן: א. לעשות בעל כורחי כי זהו רצון ה’ ולהמשיך לדחוק את הרצון להרגיש ולהבין באמת מה אנחנו עושים פה. ב. להמשיך לנסות להבין ולהפוך את העולם על כך. הסיבה שמאפשרת לי את אפשרות א היא, שבכל מקרה יש לי בעירה פנימית ללמוד ולקדם את עם ישראל, כך שאמשיך במעשיי. החסרונות גדולים. הרבה פעמים אני נתקע ומתחרפן. במיוחד כיום שאני אמור לעמוד בפני שלב חדש בחיי - נישואין. אבל אני נעצר כל פעם בעצם הבירורים שצריך לעשות גם שם ולא מתחיל כי אני לא באמת מבין ומרגיש את המהות שבכך בגלל השאלה שמסתתרת מאחורי הכל - עצם עניין בריאת העולם והימצאותנו אנו בו. אגב, יש לכך השלכות בזמנים שונים, כגון: בתשעה באב אני תמיד מתקשה להיות שותף ולהתאבל כי אני נתקע מיד בשאלה על המהות של כל זה ועוד. רוצה לציין שאני עובר יסורים גדולים ברוב חיי ויתכן שמשם התחילו השאלות, אבל המקום שלי כיום, לאחר מסע שלם, שאני מוכן להתמודד איתם ולא נופל מכך, אבל השאלות ששאלתי נשארו אצלי כשאלות מהותיות ללא קשר לטוב ורע בעולם. ואגב, ממילא עצם ההתמודדות מול היסורים קשה עוד יותר, שאני לא מספיק מבין וממילא מרגיש את הקרקע מאחור (אצלי, כאשר אני באמת מבין דברים, אני יכול לעבוד על הרגש, אבל כאן אני לא מבין כלום, כבר יותר מארבע שנים). קשה לי כבר ואני סובל מכך. אשמח שהרב יעזור לי. תודה רבה!

שלום רב יש לנו קושי להבין את הרצון האלוקי. בעולם שלנו יש הבדל בין מה שנעשה מרצון לבין מה שנעשה בעל כורחנו. אולם בעולם העליון הדברים מאוחדים יותר. הרצון וההכרח אינם סותרים אלא משלימים אחד את השני. בעולם שלנו יש חלוקה בין הבורא לנבראים. יש מצידו של הקב"ה ויש מצדנו. אולם בעולם עליון יותר הדברים מתאחדים ונהיים לאחד. הופעת הקב"ה והופעתנו נהפכים להיות כאותו צד ואותו עניין. בעולם שלנו יש טוב ויש רע. יש התגוששות בין הטוב לרע. אולם בעולם העליון יותר הדברים מתאחדים. אין הרע עומד כשלעצמו. הכל מאוחד הכל מתוק הכל מלא ברחמים עליונים. היכולת לבחון את הדברים מצידנו או מצידו היא רק כדי שנוכל לקלוט את המושגים לפי קני המידה שלנו. אולם אם הדברים האלו לא מניחים את הדעת ואין נינוחות מתעלים למדרגת האמונה. במדרגה זו האדם מכיר במגבלות התפיסה שלו. ההכרה במגבלות אינה התייאשות מלהיות שייך לאידאה ולתוכן הפנימי של מגמת החיים. הכרה במגבלות היא ההבנה שבכל צורות ההסברה גם הפשוטות ביותר וגם הסברות שמפשיטות את הרעיונות בכל הצורות האלו יש נקודות אמת. תמצא את נקודות האמת השונות ותצרף להם את כוח האמונה . כך אולי ירפא לך במעט. כל טוב