ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שאל את הרב משפחה, ציבור וחברה אפשר לעבוד ב...?

עזיבת מקום עבודה עם בעיות הלכתיות

הרב עזריה אריאלי"ח תשרי תשע"ט
272
שאלה
ב"ה שלום וברכה הרב, לפני כשנה וקצת התחלתי ללמוד סייעות רופא שיניים, ב"ה עשיתי את הסטאז’ ועברתי את המבחנים בהצלחה. כשהתקבלתי לעבודה פתאום התחיל להפריע לי מאד דבר מסויים: לפי הנחיות משרד הבריאות, בין כל פציינט לפציינט על הסייעת לעקר ("לסטרל") את המכשירים בהם הרופא משתמש באמצעות מעין תנור מיוחד, במשך כרבע שעה, מחשש שהפציינט הקודם נשא נגיף מסוים, אולי אפילו ללא ידיעתו. מדובר, למשל, על נגיף צהבת בי, נגיף שמושמד רק לאחר סטרול. והמחלה נחשבת די מסוכנת כי שהיא פעילה פוגעת בכבד ובמקרים מסויימים גורמת אפילו למוות. בגלל ריבוי פציינטים, אין באפשרותי תמיד לסטרל את כל המכשירים, ואף על פי שהייתי משתדלת מאד לסטרל ומתרוצצת לחדר של התנור המיוחד, עדיין לפעמים לא הייתי מספיקה, כשזה קורה, המערכת מצפה ממך רק להעביר מטלית חיטוי (שמשמידה את החיידקים אך לא את הנגיפים). ראיתי את זה קורה גם בקופות חולים וגם במרפאות פרטיות, ובשלב מסויים מצפוני ממש ייסר אותי, גם אם הסיכויים ממש קלושים, המחשבה שאני חלילה אעביר נגיף (אם האדם אמר שחולה בצהבת בי- ודאי נסטרל, השאלה היא כשטוען שלא חולה בכלום) בגלל שלא סטרלתי הטרידה אותי מאד. התייסרתי מאד, ולבסוף התפטרתי, ועזבתי את המקצוע. במבט לאחור, אני חושבת שאולי זו היתה טעות, לא קל למצוא פרנסה, מאז אני מעבודה מזדמנת לעבודה אחרת ובכל עבודה אני מצליחה למצוא דבר מה שמייסר אותי. מה הרב חושב? האם הייתי צריכה להתפטר? המערכת תמשיך "להעביר מטלית חיטוי" כשאני אולי הייתי כן משתדלת לסטרל (כי יש גם חיפוף) ואילו אני לא הייתי מחפפת, מצד שני- כשאין ברירה...אני שוקלת לחזור אבל לא יודעת מה לעשות.. האמת שהיו עוד בעיות, למשל, צריך כשרות על חומרי סתימה לשיניים? בהשתלת עצם לשתלים לשיניים - היו משתמשים מעצם מכל מיני מקורות (סינטטי,בע"ח), ואחד המקורות הוא אדם שנפטר- האם מותר להשתמש בזה? האם מותר לנגוע נגיעות אקראיות עם כפפות בפציינט כשמצלמים אותו? ובכלל, בכל עבודה, עד כמה יש לשמור על מצוות כשזה תלוי בפרנסה, כמעט כל מקום שהייתי עד עכשיו היתה איזושהי בעיה שגרמה לי להתפטר, במקום ההוא היה גזל, במקום אחר היתה אונאה כשהחביאו עוגיות מכוערות מעינו של הקונה, בעבודה אחרת אולי לא בוררים את הקטניות במטבח של מקום סיעוד לקשישים. עד כמה רחוק ללכת כשמדובר בפרנסה?, אני מתוסכלת. סליחה על השאלה הארוכה ואשמח לתשובה מפורטת. תודה רבה רבה מראש.
תשובה
לשואלת, שלום וברכה ומועדים לשמחה! אקדים ואומר שאני מתפעל מאוד ממסירותך לקיום תורתנו הקדושה והנכונות לוותר על מקום העבודה כאשר מתגלות בו בעיות הלכתיות שונות. יש לקוות ולהתפלל שהקב"ה יזמן לך מקום עבודה כשר מכל הבחינות, ואל תתייאשי. יחד עם זה, מבחינה הלכתית צריך לבחון כל מקרה לגופו: האם מעשה מסוים אסור או מותר? ואם הוא אסור, האם הוא מחייב להתפטר? הלכה למעשה: א. לא היית חייבת להתפטר מהמרפאה, ומותר לך לחזור אליה כעת. כדאי לשוחח עם הרופא ולחפש פתרונות כגון תוספת מכשירים, וכדומה, אבל גם אם הרופא מחליט "לעגל פינות" מותר להמשיך לעבוד אצלו כאשר את ממשיכה כדרכך להתאמץ לעקר את המכשירים כדרוש. ב. אין צורך בכשרות על חומרים לסתימת שיניים. ג. הסייעת לא צריכה להתחשב בחשש שיש שתלים מעצמות של נפטר. ד. אין איסור לנגוע בפציינט לצורך טיפול רפואי, נגיעה שאין בה שום מימד של חיבה והבעת קשר ידידותי, בפרט במגע לזמן קצרצר ובאמצעות כפפה. ה. עקרונית אסור לשתף פעולה עם הסוואה של סחורה פגומה, אך יש לשקול בכל מקרה לגופו האם אכן מדובר בהונאה של הלקוחות, כפי שיוסבר בהמשך. ו. עובד במוסד שמגיש אוכל לחולים אינו צריך לחשוש שמא לא הקפידו כל כך על בדיקת המזון מחרקים. כמובן, אם הוא אחראי על הכנת האוכל הוא חייב לעשות ככל יכולתו כדי שהאוכל אכן יהיה כשר. הרחבה: באופן עקרוני אסור לאדם לעשות עבירות עבור פרנסה. מותר לו במקרים מסוימים להעלים עין מעבירות שנעשות בסביבתו ולפעמים אף לסייע במידת מה לאחרים לעבור עבירות. אמנם גם כאשר את בעצמך אינך עושה איסור, אלא מאפשרת ומסייעת למישהו אחר לעשות איסור, חל גם עלייך איסור מן התורה: "לפני עוור לא תתן מכשול", או (במקרה שהוא מסוגל לבצע את העבירה גם בלעדייך) איסור מדרבנן: "מסייע לדבר עבירה". ברם, לאיסור זה יש כללים מיוחדים, שמאפשרים בחלק מהמקרים לשתף פעולה במידה מסוימת עם האיסור שנעשה על ידי הזולת. לאור עקרונות אלו נמיין את הנושאים שהזכרת: א. סיוע לרפואת שיניים ללא עיקור של המכשירים כנדרש: 1. נדון תחילה מנקודת מבטו של רופא השיניים. הכנסת מכשיר לא מעוקר לפיו של מטופל היא איסור חמור. מסתבר שזה לא שקול לאיסור רציחה ממש, אבל לפחות יש בזה איסור "לא תשים דמים בביתך" (דברים כב, ח), המלמד שאסור לעשות דברים שיש בהם סיכון מסוים או אפילו להשאיר בבית סכנה שכזו. הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת נפש פרק יב הלכה ג) כולל בדין זה גם את האיסור להכניס לפה דבר שעלול להיות עם מחלה מדבקת, ולדעת רוב מפרשיו זהו איסור מן התורה. הרמב"ם מדבר על העברה דרך רוק, וקל וחומר לנושא שלנו, שהוא העברת מכשיר שעשוי לנגוע בכלי דם פתוחים. נוסף על כך יש בזה איסור "גניבת דעת", שכן יש להניח שהפציינט לא היה מוכן להכניס לפיו את המכשיר אילו היה יודע שלא התבצע בו עיקור כנדרש. אם התיאור המצער שלך היה משקף את רוב המרפאות, היה אולי מקום לומר שאין בזה איסור, מאחר שבדברים שאינם סכנה מוחשית ומיידית הקובע הוא התנהגות הציבור (בבלי שבת קכט ע"ב ויבמות עב ע"ב: "כיוון דדשו ביה רבים - שומר פתאים ה'"; ירושלמי תרומות פ"ח ה"ג: "צריכין למיחוש למה דברייתא חששין"). אולם על פי מחקר שקראתי שנערך על ידי משרד הבריאות לפני מספר שנים למעלה מ- 80% ממרפאות השיניים (בפרט מרפאות גדולות השייכות לתאגידים) מקפידות על עיקור המכשירים כנדרש. אם כן, באופן כללי זהו נוהל שנשמר, ולפיכך חלה החובה ההלכתית על כולם ליישם אותו (מאידך יש לציין שלפי אותו דו"ח לא דווח על הידבקות חריגה בזיהומים במרפאות השיניים שבהן החיטוי לא מתבצע היטב; אם כי, "לא דווח" אינו ערובה לבטיחות מוחלטת כמובן). 2. מנקודת מבטה של הסייעת לרופא השיניים, שאינה מכניסה (ככל שידוע לי) את המכשיר לפיו של המטופל אלא רק מגישה אותו לרופא, זהו "סיוע לדבר עבירה". מבחינת החומרה של איסור הסיוע לעבירה, זה לא איסור "לפני עוור" מן התורה, אלא "מסייע לדבר עבירה" האסור מדרבנן, מפני שהרופא היה יכול לקחת את המכשיר גם בלעדייך, ואת רק מסייעת לו (אם הרופא לא יודע על מצב המכשיר, ובתום לב סבור שהוא מעוקר כדרוש, מסתבר שזהו איסור מן התורה להגיש לו את המכשיר ולהטעות אותו שהוא מעוקר כנדרש. אך אני דן על מצב שבו הרופא יודע שבאופן כללי המכשירים כאן פעמים רבות לא מעוקרים כדרוש ובכל זאת הוא בוחר לטפל כך בפציינט, ואת רק מסייעת לו בהגשת המכשירים). יש להדגיש, שאילו היה מדובר בסיכון גדול לחיי אדם האיסור מבחינתך לא היה רק "מסייע לדבר עבירה". במקרה של סכנה חמורה, אפילו עמידה שקטה מנגד בלי להתריע בפני המטופל היא איסור "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא יט,טז). במצב כזה חובתו של כל אדם שמודע לסכנה להתריע בפני הפציינט על סכנת החיים הממשית שעומדת לפתחו, או להתלונן בפני משרד הבריאות. אולם כאשר מדובר על סיכון נמוך מאוד, גם אם כזה שחובה להישמר ממנו, נראה שאין איסור "לא תעמוד על דם רעך" בהתעלמות ממנו. כך משמע בדוגמאות ברמב"ם הל' רוצח פ"א הי"ד, שאיסור "לא תעמוד על דם רעך" נאמר רק בסיכון ממשי וחמור (אפילו לא ודאי אלא ספק, כדברי החידושים המיוחסים לר"ן בסנהדרין עג ע"א, אבל על כל פנים מדובר בסכנה גדולה). ראיה לדבר גם מחידושו של הרמב"ם (הל' רוצח פי"ג הי"ד) שמצוות "עזוב תעזוב עמו" והחובה לסייע לאדם שנתקע בדרך עם חמורו היא מחשש סכנה, והרמב"ם כותב (שם הל' א-ב) שמי שמבטל מצווה זו מבטל עשה ולא תעשה, "לא תראה את חמור אחיך...", ולא כותב שעבר גם על "לא תעמוד על דם רעך". הרי לנו שלא כל חשש סכנה כלול באיסור זה (ומצאתי שכך נקט הרב זילברשטיין שליט"א, 'שיעורי תורה לרופאים' ח"א עמ' 502, שבחשש רחוק של סכנה אין איסור "לא תעמוד על דם רעך", אע"פ שיש מצווה למונעו, וכן בשו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תתסט). ומכיוון שבמקרה שאנו דנים בו הסכנה מועטת, נמצא שהדיון הוא בהלכות "מסייע לדבר עבירה" ולא בעבירה שאת עושה בעצמך. 3. לאחר שהגדרנו את פעולתה של הסייעת כאיסור מדרבנן של סיוע לדבר עבירה, מצטרף כאן שיקול חשוב שכתבת שבכוחו להתיר את האיסור: כתבת שנוכחותך במקום עשויה לשפר את המצב, ובלעדייך "יחפפו" יותר. זהו שיקול חשוב. אם היה מדובר באיסור שאת עושה בעצמך, אין הצדקה לעשות איסור מדי פעם רק משום שבסך הכל זהו שיפור של המצב. אולם כאשר איננו דנים על איסור שאת עושה באופן ישיר, אלא רק על סיוע לאחרים, כאמור, יש משמעות לעובדה שנוכחותך בסך הכל מצמצמת את היקף הבעיה. לדעת רוב הפוסקים, מותר לאדם שאינו עושה עבירה בעצמו לסייע לזולת לעשות עבירה מסוימת כאשר יש בכך הצלה של הזולת מפני עבירה חמורה יותר, או מפני עבירות מרובות יותר. זה לא נחשב כ"נתינת מכשול" אלא כ"הסרת מכשול" (ראו שו"ת אבני נזר יו"ד סי' קכו אות ז; שו"ת מנחת שלמה לגרש"ז אוירבך זצ"ל ח"א סי' לה). בשולי הדברים מצטרף כאן שיקול נוסף, שהמכשיר שייך לרופא ולא לך, ויש אומרים שכאשר נותנים לעבריין חפץ השייך לו אין איסור "מסייע לדבר עבירה" (ראו משפטי עוזיאל ח"ד סי' ט, ואין כאן המקום להאריך). כמובן ברקע עומד גם השיקול החשוב של הפרנסה שלך. מצינו בדברי חז"ל הקלות שונות באיסור "לפני עוור" לצורך פרנסה (גיטין סב ע"א: "משום כדי חייו דגבל", ושו"ת משיב דבר ח"ב סי' לב), ולכן גם כאן, לאור התיאור שלך על הקשיים במציאת עבודה חלופית, יש למצות את הדרכים לקולא. ב. כשרות בחומרים של סתימה לשיניים. אין צורך בהשגחת כשרות על חומרים אלה, מפני שהם לא ראויים לאכילה וגם הפציינט לא בולע אותם, בוודאי לא בכוונה. ג. השתלת עצם משיניים של נפטר. שיניו של נפטר אסורות בשימוש, ואם אינו יהודי - יש בזה מחלוקת בין הפוסקים (ראו שו"ע יו"ד סי' שמט ס"ב וביאור הגר"א שם). גם כאן כמובן אינך עושה את הפעולה בעצמך אלא רק מסייעת. ומכיוון שבשעת המעשה אינך יודעת ממה החומר עשוי, ורוב הסיכויים שהעצם עשויה מחומר מותר בשימוש, הדבר מותר בפשטות. ד. נגיעה של סייעת בפציינט. לצורך טיפול רפואי מכל סוג שהוא, מותר לנגוע נגיעה שאין בה שום עניין של חיבה והבעת קשר ידידותי (ש"ך יו"ד סי' קצה ס"ק כ), וקל וחומר בנגיעה לזמן קצרצר ובאמצעות כפפה. ה. החבאת עוגיות מכוערות מעינו של הקונה. בעל החנות עושה איסור כאשר הוא יוצר רושם שהסחורה יפה יותר ממה שהיא באמת (שו"ע חו"מ סי' רכח סעיפים י, יז). קשה להתיר לעובד לשתף פעולה עם איסור זה, וכאן יתכן שאין זה רק "מסייע לעוברי עבירה" אלא כל השותפים והמסייעים לעניין הם בכלל איסור "לא תונו" (כך כתב בשו"ת משכנות יעקב חו"מ סי' נט, על פי האבן עזרא בויקרא כה, יד המפרש שלשון הרבים "לא תונו" באה לרבות את העדים, ומכאן למד במשכנות יעקב לכל המסייעים לעניין). ממילא מסתבר שכל מי שעוסק בהונאה זו: אורז את החבילה, מניח על המדף או הקופאי, הוא שותף למעשה העבירה. וגם אם אין זה אלא "מסייע לדבר עבירה", לא שייך במקרה זה צד ההיתר שהוזכר לגבי הסיוע לרפואת שיניים, כי כנראה נוכחות העובד הישר לא תמעיט כלל את היקף ההונאה. אלא שצריך לשקול בכל מקרה האם מדובר בהתנהגות מקובלת בין סוחרים שידועה גם לציבור הקונים, ואז אין כאן הונאה. לפיכך אינני יכול לפסוק באופן גורף בעניין זה. ו. בדיקת הקטניות במטבח של מקום סיעוד. אם עבודתך היא במטבח ואת אחראית על ברירת הקטניות, בוודאי חובתך לבדוק כראוי כמיטב יכולתך. אולם אם את עובדת בתחום אחר, אזי אם אין לך קשר להגשת האוכל הרי פשוט שאין לך שום אחריות על כך. וגם אם את נדרשת לסייע בהגשת האוכל לקשישים, יש כאן כמה וכמה ספקות: האם חומרי הגלם היו בחזקת נגועים בתולעים; האם אכן לא נבדקו כהלכה; האם לא חל בהם ביטול ברוב בדיעבד לאחר שהתבשלו. אם הדיון היה האם מותר לך לאכול את האוכל הזה, היה מקום לדון בדבר. אך כאשר השאלה היא האם מותר להגיש אותו לאחרים, ובפרט לחולים, התשובה היא שהדבר מותר בהחלט. אני מקווה שהדוגמאות הללו יעזרו לך להבין את העיקרון גם במקרים נוספים, ובכל מקרה אמליץ להבא להתייעץ עם רב לפני שאת עוזבת מקום עבודה. בהצלחה רבה!
עוד בנושא אפשר לעבוד ב...?

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il