האם החובה המוזכרת לתת לעני את הרמה שהיה רגיל בה לפני ירידתו מנכסיו הוא חובה על כל אחד, או הציבור?

מהרמב"ם נראה שזו חובה על כל אחד ואחד לתת לאדם שירד מנכסיו כמצבו הקודם (אפילו סוס לרכב עליו) שכתב: "ומצווה אתה להשלים חסרונו, ואין אתה מצווה לעשרו" אולם מהב"י הרמ"א והש"ך (רנ,א) כתבו שהחובה היא על גבאי צדקה וכתב הש"ך שדברי הרמב"ם המחייבים את היחיד לספק לעני רמת חיים שהיה רגיל בה שהרבים לא מצליחים לספק את צרכיו.