ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
אל תפספסו! סופ"ש הכנה לימים הנוראים מבית אתר ישיבה
שאל את הרב הלכה צורת התפילה

כריעה בתפילה - על הברכיים?

הרב עזריה אריאלי"ב ניסן תשע"ט
שאלה
כתוב בגמרא בברכות שכריעה בכל מקום היא על ברכיים. והר"י מיגאש והמהרש"א מסבירים שהכוונה לכרוע כמו ערבים בתפילה. כך גם פסק הרמב"ם. למה אנחנו לא עושים כך? האם מותר לי לעשות כך (במקרה שאני מתפלל לבד)? האם יש אחרונים שפוסקים כך?
תשובה
לשואל, שלום וברכה! הדעה המקובלת בהלכה היא שהכריעה שחייבו חכמים בתפילה איננה על הברכיים אלא כפי שנהוג היום. הדעות חלוקות האם נכון להחמיר בזה, ולמעשה אני מציע שאם רצונך להתפלל כך עדיף שתעשה זאת מדי פעם בביתך בתפילה נוספת משלך, כגון באמירת פרקי תהלים, ולא בתפילת שמונה עשרה. ומכיוון שמדובר בהנהגה אישית מיוחדת, כדאי שתתייעץ עליה גם עם הוריך ועם תלמיד חכם המכיר אותך באופן אישי. הרחבה: בגמרא בברכות לד ע"ב נאמר: "תנו רבנן: קידה - על אפים, שנאמר: 'ותקד בת שבע אפים ארץ'; כריעה - על ברכים, שנאמר: 'מכרע על ברכיו'; 'השתחואה' - זו פישוט ידים ורגלים, שנאמר: 'הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה'". והפירוש הפשוט של "כריעה על ברכיים" הוא כמו שכתבת, שהברכיים נוגעות בארץ, וכן משמע בדברי הר"י מיגאש (שבועות טז ע"א) והמהרש"א (מגילה כב ע"ב). מדוע לא עושים כך היום? מפני שעל פי שיטה מקובלת בפוסקים דברי הגמרא הללו לא באו להגדיר מהי הכריעה שחייבו חכמים בתפילה, אלא באו רק לבאר את לשון המקרא (יפה מראה, אשכנזי, על הירושלמי ברכות פ"א סי' יח; אפיקי מגינים סי' קיג, ביאורים, אות ב). אמנם הקשר הסוגיה הוא הכריעות בתפילה, אך יש לשים שסוגיה זו עוסקת במספר הכריעות ולא בצורתן, ואומרת: "כהן גדול - תחלת כל ברכה וברכה. המלך - כיון שכרע שוב אינו זוקף, שנאמר: ויהי ככלות שלמה להתפלל וגו' קם מלפני מזבח ה' מכרע על ברכיו", ואז מופיעה הברייתא הנ"ל, שלומדת מאותו פסוק על תפילת שלמה שהכריעה על הברכיים. אם כן, הקשר הסוגיה הוא הבנת הפסוק, ולא הלכות הכריעה בתפילה. ואמנם שלמה אכן כרע על ברכיו ממש, אבל ההלכה לדורות שנלמדה מזה היא רק משך הכריעה של המלך ולא צורתה. הדיון בגמרא על צורת הכריעה בתפילה הוא בפרק ראשון (דף יב ע"ב): "כי כרע - כרע כחיזרא", כמקל שמתכופף, ומשמע שמדובר על כפיפת הגוף ללא הצמדת הברכיים לקרקע. קיימת שיטה נוספת בפוסקים ש"כריעה על ברכיים" נאמר כהלכה למעשה ולא רק לפירוש הפסוקים, אך אין הכוונה להצמדת הברכיים לקרקע אלא שצריך לקפל אותם מעט (עיין משנ"ב סי' קיג סקי"ב ומרומי שדה ברכות לד ע"ב), וכך מקובל בכריעות בברכת אבות ובסוף מודים, במילה "ברוך". שיטה מחודשת מצאנו בשו"ת שמש צדקה (לרבי שמשון מורפורגו, ונציה תק"ג, או"ח סי' כד), שכתב שדין הכריעה על הברכיים התבטל מפני שזוהי טרחה שרוב הציבור לא יכול היה לעמוד בה. שיטת הרמב"ם צריכה עיון. בהל' תפילה פ"ה ה"י כתב: "כריעה כיצד? המתפלל כורע חמש כריעות בכל תפלה ותפלה, בברכה ראשונה בתחלה ובסוף, ובהודיה בתחלה ובסוף, וכשגומר התפלה כורע ופוסע שלש פסיעות לאחוריו, וכשהוא כורע נותן שלום משמאל עצמו ואחר כך מימין עצמו ואח"כ מגביה ראשו מן הכריעה". ובהל' יב: "כל הכריעות האלו צריך שיכרע בהן עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה ויעשה עצמו כקשת, ואם שחה מעט וציער עצמו ונראה ככורע בכל כחו אינו חושש". מלשונו נראה שמדובר על התכופפות בלבד, ובפרט מוכח כך מדבריו "כורע ופוסע שלש פסיעות לאחוריו... ואח"כ מגביה ראשו מן הכריעה", שמשמע שהפסיעה היא תוך כדי כריעה, מה שאינו אפשרי כמובן בכריעה מלאה על הברכיים. אולם בהל' יג כתב: "השתחויה כיצד? אחר שמגביה ראשו מכריעה חמישית ישב לארץ ונופל על פניו ארצה ומתחנן בכל התחנונים שירצה. כריעה האמורה בכל מקום - על ברכים, קידה - על אפים, השתחויה - זה פישוט ידים ורגלים עד שנמצא מוטל על פניו ארצה". כאן הביא את דברי הברייתא, ונראה שהבין שאין מטרתה רק לפרש את הפסוקים אלא גם לעניין הלכה. נראה ששיטת הרמב"ם מתבררת על פי דברי בנו, רבי אברהם, בספרו 'המספיק לעובדי השם' פרק כה, וזה לשונו: "צריך שתדע שלכריעה בשפה העברית יש (מספר) משמעויות... שהמובן על פי ההלכה הוא, שה'כריעה' אצל החכמים ז"ל חלה גם על 'שׁחיה' שחייבוה בברכות התפלה בדבריהם ז"ל: "ואלו ברכות שאדם שוחה בהן באבות תחלה וסוף ובהודאה תחלה וסוף"; ואמרו ז"ל: "המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם"; ואמרו: "צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה", וביארו שה'כריעה' חלה אצלם ז"ל על ה'שחיה'". כלומר, לדעתו המילה "כריעה" רב משמעית, ובמובן ההלכתי הכוונה ל"שחיה", התכופפות בלבד. עוד כתב: "שעה שיפסע שלוש פסיעות לאחריו בסוף התפלה, מחויב לכרוע בעת הפסיעות האלה; זהו החיוב לגבי כל אחד". כאן מפורש שהכריעה נעשית תוך כדי הפסיעות. ובהמשך כתב: "וכל כריעה שאתה מוצאהּ בפסוקי המקרא, אם מתחברת אליה הזכרת 'ברכים' בלא שתתחבר אליה הזכרת 'אפים' הריהי נאמרת במשמעות זו, או במשמעות 'שחיה' שהזכרנוה מקודם בהגדרת 'כריעה'. וממשמעות הפסוק נראה שהצורה הזו היא צורת שלמה, עליו השלום, בעת תפלתו ובעת קומו, עליו השלום, ממנה, כדי לעמוד. ונאמר עליו: "קם מלפני מזבח יי מכרע על ברכיו", אלא שמדברי החכמים בתלמוד "כריעה על ברכים" נראה שמשמעות 'כריעה' היא 'שחיה', היא צורת שלמה בעת תפלתו; והם ז"ל בקיאים מאתנו בבאור הלשון משום שהם יותר בקיאים וקרובים יותר בזמן". נראה שהבין מהסוגיה שכריעת שלמה היא דוגמה לכריעה המחויבת בתפילה, ואין כוונתה לכריעה על ברכים ממש אלא להתכופפות בלבד. לא נאמר בדברי רבי אברהם בן הרמב"ם שהוא שמע את הדברים מאביו, אבל אין ספק שהוא ראה את אביו מתפלל בכפיפה גרידא ללא מגע של הברכיים בקרקע. מכל מקום, לדעת רבי אברהם (בהמשך הפרק, וכן בשו"ת ר' אברהם בן הרמב"ם סי' סב) מי שכורע על ברכיו ממש הרי זו תוספת ראויה בעבודת השם (בניגוד לדעה אחרת שהביא, ששוללת זאת בגלל הדמיון לפולחנם של המוסלמים). וכך כתב בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' צד), שיש מעלה בתפילה באופן זה, על כל פנים ביחידות (עיין שם שהזכיר את הגמרא שאין אדם רשאי ליפול על פניו אלא אם כן מובטח לו שייענה, וגמרא זו מדברת בתפילה בציבור דווקא, עיין משנ"ב סי' קלא סקל"ח). לעומת זאת המהר"ם בן חביב (שו"ת קול גדול סי' יח) שלל את התפילה תוך כדי כריעה על ברכיים (בלשונו: בריכה), מפני שתפילת הלחש צריכה להיות בעמידה על כפות הרגליים. למעשה אני מציע כאמור, שתמצא לך זמנים לתפילות נוספות משלך ובהן הכריעה תהיה תוספת ראויה בעבודת השם, בלי לפרוש מן הציבור לתפילה ביחידות ולהתנהגות יוצאת דופן ושנויה במחלוקת. דברים בכיוון זה על חשיבות ההשתחויה בתפילה אישית כתב בהרחבה אבי מורי הרב ישראל אריאל שליט"א במבוא ל'סידור המקדש' פרקים ז-י, עיין שם.
עוד בנושא צורת התפילה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. שאל בהמשך לשאלה זו

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il