שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • בר ובת מצוה

החשיבות הרוחנית של פרשת בר המצווה

undefined

הרב חיים שרייבר

ה תמוז תשע"ט
שאלה
שלום מבקש לשאול מהי החשיבות הרוחנית לאדם שיוכל לקבל מפרשת הבר מצווה שלו אשמח לקבל כמה שיותר מקורות פרד"ס תודה רבה
תשובה
שלום מהותו וכוחו של יום הולדת. בירושלמי (ראש השנה פ”ג הל’ ח’) למדנו על מהותו וכחו של יום נשגב זה. "רבי יהושע בן לוי אומר: עמלק כושפן היה, מה היה עושה, היה מעמיד בני אדם ביום גינוסיא שלו, כלומר לא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא שלו, מה עשה משה עירבב את המזלות”. ב”קרבן העדה” באר שעמלק היה מעמיד למלחמה נגד ישראל בני אדם שהיה אותו היום יום לידתם שאז המזל שולט ועוזר לו, ולכן משה עירבב את המזלות שלא ישלוט ביום ההוא מזלו ויפול. למדנו מדברי הירושלמי על עוצמתו של יום הלידה, שביום זה ניתנים כוחות לאדם לשלוט ולנצח במלחמה נגד אויביו. וכן כתב רבי צדוק הכהן מלובלין ב”קונטרס דברי חלומות” (המכיל רשימת דברים שנתגלו לו בחלום הלילה) ובאות כ’ כתב, וז”ל: “כי היום שאדם נולד בו אז הוא בר תוקף מזלו ואין לו לירא באותו יום בכל שנה משום דבר שיורע מזלו אז”. בגמרא במסכת שבת מובאים דברי רבי יהושע בן לוי אומר שהיום שבו נולד האדם משפיע מאוד על תפקידו בעולם. השפעת החודש שבו נולד האדם מצינו בפסיקתא שהתייחסו לחודש שבו נולד יצחק ולא רק ליום לידתו. בפסיקתא מבואר שלמרות שהיה המשכן מוכן להקמה כבר בכ”ה בכסלו, הוא עמד מקופל עד אחד בניסן וזאת כדי לערבב שמחת המשכן בחודש שבו נולד יצחק אבינו. ומדברים אלו אנו למדים שאפילו החודש שבו נולד מסוגל להשפעה יתירה (וכמבואר בספר שתים עשרה המזלות (המיוחס להמקובלים) שהחודש שבו נולד משפיע לטובה על האדם. אכן חשוב לא "להינעל" על דברי חז"ל מסויימים "ולומר זה אני, ואין מה לעשות", דברי רבותינו מעלים כיוון ומגלים כוחות ופוטנציאל אך מה יעשה האדם בהם תלוי בו ובמעשיו. אכן, יום ההולדת הוא יום גדול ובעל מזל חזק ומשמעותי לאדם, אלא שכמובן אין להשאיר את הכוחות רק "בכח" אלא להוציאם אל ה"פועל". על כן ביום זה יקפיד האדם לפשפש במעשיו ולקבל קבלות לעתיד, וכן ראוי ונכון שירבה בתורה ותפילה ביום זה, כמבואר באחרונים קונטרס “אהל לאה” (נדפס בכתב סופר על התורה). ביום זה אנו מקבלים תוספת כוחות, ועלינו להשתמש בהם לדברים טובים כדי לפתוח בפני הכוחות האלו מסלול חיובי למשך כל השנה. בשם האדמו"ר מלובביץ' זצ"ל מוסרים, שיום ההולדת הוא זמן לחגוג את הלידה עצמה מתוך שמחה של תורה ומצוה. זה זמן להוסיף במתן צדקה, בתפילה ובלימוד תורה. רצוי לעלות לתורה ביום השבת שלפני יום ההולדת, ואם יש קריאת התורה ביום עצמו, יעלה גם באותו יום. מסופר על ר' ישראל מסלנט שהיה נותן ביום ההולדת צדקה כמניין השנים שהגיע אליהם ביום ההולדת, כך אנו מודים לה' על החיים שהעניק לנו, לא רק בפה, אלא במעשים, ומראים בזה, שמה שהשקיע בנו היה כדאי, ושבעתיד ננצל את הכוחות לרמה עליונה יותר. וכן נכתב בספר המנהגים של חב"ד נאמר: "ביום ההולדת על האדם להתבודד, ולהעלות זיכרונותיו ולהתבונן בהם, והצריכים תיקון ותשובה (כלומר, אותם זיכרונות הדורשים תיקון ותשובה) - ישוב ויתקנם". ביום ההולדת עולה התביעה לאדם: נצל את הזמן! הזמן הוא מצרך יקר ביותר, רגע עובר - אינו חוזר! בנה עוד נדבך בבניין האישיות שלך! כך גם יום ההולדת הוא זמן של עריכת מאזן - לעבר; וחשבון נפש - לעתיד. בכל התורה כולה נאמר רק על ארבעה אישים הביטוי - "בא בימים": אברהם (בראשית כ"ד), שרה (בראשית ח"י), יהושע (פרק י"ג) ודוד (מל"א א'). הם באו עם ימים מנוצלים. הם הנציחו כל רגע בחייהם, שכן הזמן הוא מצרך יקר, וכלשון חכמי המוסר: העבר - אין! העתיד - עדיין! וההוה - כהרף עין! מי שמנצל את הזמן, הריהו חי תמיד . נסיים בסיפור, הרב נריה זצ"ל נהג לספר ששאל פעם את תלמידיו: מי היה הרמב"ם? ואמנם, הם ידעו. לאחר מכן שאל: ומי הוא חודורוב? וגם את זאת הם ידעו - חודורוב היה שוערה המצטיין של נבחרת ישראל. ואזי הוסיף להקשות: ומי היה שוערה של הנבחרת בתקופת הרמב"ם? גיחכו התלמידים. פנה הרב אל תלמידיו ואמר: אתם רואים, ישנם אנשים שחיים רק לשעתם, אבל ישנם כאלה, שאנחנו חיים אותם בתוכנו! אלו הם אנשים שהותירו מאחוריהם שובל ארוך של עשייה, הנהגות, תורה וחיים! זוהי משמעותו של יום ההולדת אצלנו! לא מצאתי הכתובים התייחסות לפרשת השבוע שחלה בשבוע בו נולד האדם או פרשת השבוע בבר מצוה שלו. לפי העקרון שראינו ניתן לקחת כוחות חיוביים מכל מאורע או פרשה ולהתחזק מהם. בהצלחה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il