שלום לרב כיצד הועבר לגויים המידע על שבע מצוות בני נח וכיצד לקיימן? מדוע הגויים לא קיבלו את שבע מצוות בני נח כמו שאנו קיבלנו את התורה? איך הם לא עברו מדור לדור אצל הגויים?

שלום וברכה! בתורה (בראשית ט') מובא הדיבור של הקב"ה אל נח ובניו לאחר המבול, ושם מופיעים כמה ציוויים באופן מפורש, כגון איסור רציחה. בדברי חז"ל (סנהדרין נ"ו ב – ס' א), מופיעות דרשות הלומדות מצוות נוספות המוטלות על בני נח, מפרשייה זו שנאמרה לנח או מן הפרשיות המופיעות אצל אדם הראשון (בראשית ב'). עולה אם כן, שלגבי חלק ממצוות בני נח מפורש בתורה שהן נאמרו במישרין לכלל האנושות, ועל פי הדרשות הללו גם שאר המצוות של בני נח נאמרו במישרין לאדם או לנח. כשם שעם ישראל קיבל אחר כך את התורה מפי ה', כך קיבלו אדם ונח את המצוות של כלל האנושות מפי ה'. אם אכן כך, עולה השאלה ששאלת – מדוע המצוות הללו לא עברו מדור לדור אצל הגויים? קשה לענות על כך בוודאות, שהרי קשה לדעת את ההתרחשויות ההיסטוריות לפני אלפי שנים. ייתכן להציע כמה אפשרויות: א. ייתכן שאדם ונח, מסיבות שונות, לא העבירו את המצוות הללו לדורות הבאים. ייתכן למצוא רמז לכיוון כזה מן הפסוק שנאמר לגבי אברהם אבינו (בראשית י"ח, יט): "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט..." – ייתכן לדייק מכאן שהקב"ה בחר באברהם מן הסיבה הזו, שבדורות שלפניו, גם אנשים שהלכו בדרך ה' באופן אישי לא העבירו אותה לבניהם, בעוד שלגבי אברהם אבינו ידע הקב"ה שהוא יעביר את דרכו גם לבניו אחריו. כך אנו רואים גם באופן כללי, שאברהם קורא בשם ה' ומפיץ את דבר ה' בעולם, בעוד שלגבי אדם ונח איננו מוצאים כך. ב. ייתכן שאדם ונח לימדו את בניהם ונכדיהם את המצוות, אך הדורות שלאחר מכן זנחו אותן ועברו עליהן, ומתוך כך גם שכחו את עצם העובדה שהקב"ה ציווה את אבותיהם מצוות אלה. כך אנו מוצאים במקורות גם לגבי בני ישראל, ששקעו במצרים בעבודה זרה ובחטאים ומתוך כך כמעט שכחו לגמרי את הדרך שלימדו אבות האומה (עיין רמב"ם הלכות ע"ז א', סוף הלכה ג'). ייתכן ללמוד מכאן, שגילוי פרטי לנביאים, גדולים ככל שיהיו, אינו יכול להיחקק בתודעה לדורות הבאים ולהישמר כראוי, ולפיכך היה צורך באירועים הגדולים של יציאת מצרים ומתן תורה כדי להנחיל את התורה באופן שהיא תישמר לעולם. ג. לגבי איסור עבודה זרה מתאר הרמב"ם (שם בהלכות ע"ז פרק א') שהדורות הראשונים של האנושות היו מודעים לכך שהקב"ה הוא הא-ל היחיד, אך בצד האמונה בקב"ה הם טעו והחלו לחלוק כבוד גם לשמש ולירח וכדומה. במהלך הדורות הדבר הלך והידרדר, עד שהאנושות שכחה את האמונה בקב"ה ונשארה רק עם עבודה זרה לגרמי השמים ולפסלים. זוהי אם כן אפשרות נוספת – שאדם ונח הנחילו לבניהם את המצוות שהצטוו, והדורות שלאחריהם לא עברו עליהן באופן ישיר, אך הם שיבשו אותן עד שהן נשכחו. כך למשל, רוב האנושות במשך הדורות רואה איסור ברציחה, בגניבה, בסוגים שונים של גילוי עריות וכדומה, אך אינה שומרת מצוות אלה כפי הגדרים המחוייבים לבני נח. ייתכן שבתחילה מצוות אלה התקיימו באנושות מתוך הציווי האלוקי ועל פי פרטי הדין, אך במשך הדורות נוצרו תיאוריות שונות ודעות שונות לגבי עניינים אלה, עד שהמקור האלוקי שלהן נשכח והפרטים המעשיים שלהן השתבשו. ייתכן שישנה בדברי חז"ל גם דרך נוספת, שעל פיה התשובה לשאלתך תהיה בכיוון שונה: במדרש ההלכה (ספרא אחרי מות, פרק י"ג) ובגמרא (סנהדרין נ"ו א, שם נ"ז א, שם נ"ז ב) מופיעות דרשות הלומדות את המצוות של בני נח (או לפחות פרטים מסויימים בהן) מפסוקים המופיעים בספר ויקרא, פסוקים שנאמרו למשה רבנו ולא לאדם או נח. פסוקים אלה לא נאמרו כמובן לבני נח, אלא רק משה רבנו לימד את בני ישראל שבני נח מחוייבים בכך. על פי זה יוצא, שייתכן שבני נח לא קיבלו מצוות מסויימות או פרטים מסויימים כלל, ואף על פי כן הם מחוייבים בהם. הדבר עשוי להיראות תמוה, כיצד ניתן לחייב את הגויים במצוה מבלי שהקב"ה מודיע להם אותה. אך יש לזכור, שמצוות בני נח הן ערכים אמוניים ומוסריים בסיסיים, ולפיכך יש מקום לדרוש מבני אדם לקיים אותם גם בלי ציווי מפורש. כך אכן מופיע בהלכה, שבן נח מחוייב במצוותיו ונענש עליהן גם אם לא לימדו אותו שדבר זה אסור, משום שהיה אמור להבין זאת בשכלו ולהגיע אל המצוות הללו בכוחות עצמו (בבא קמא צ"ב א; רמב"ם הלכות מלכים י', א).