שלום :) אין כלל ציווי בתורה לכיסוי ראש האישה, רק פסוק: "וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה" וממנו קבעו שנשים כיסו את השיער שלהן ופסקו את חובת ההלכה. אבל למה קבעו זאת ? אולי הפסוק סימן שהכהן פרע את שערה עד כדי כך שהשיער היה מבולגן, נפוח ולא נשי עד מבוכה לאישה. הרי אישה מטבעה לא רוצה להרגיש לא כמיטבה ושיער זה חלק מהנשיות שלה אז אולי הפסוק רמז על זה? אני מכבדת שהתורה שבעל פה עזרה לקיום מצוות שהיו כתובים בתורה אך ללא הסבר כמו מזוזה למשל וכדומה, אבל כאן קבעו הלכה שהיא לא הייתה כתובה בכלל בתורה מדברי השם אלה רק הסקה מציטוט יחיד. כיום מדברים על כיסוי ראש בצורה חרדתית. אם זו הלכה חשובה מאוד מדוע לא ציינו עליה בתורה? ואם עוד בזמנו בתקופה המיושמת לציטוט נשים כיסו את השיער בכיסוי מאיפה הן ידעו שצריך לכסות? הרי פסקו החכמים שנים רבות קודם. אם הן ידעו שנדרש לכסות אז מאיפה? זה לא נדרש במעמד הר סיני שעבר מדור לדור. בנוסף אני חושבת שבגלל שהפוסקים היו גברים היה להם קל דעת וקל החלטה להחליט שאישה צריכה לכסות את כל שערה בכיסוי. ויתכן שהיה מספיק לשים מטפחת בלי הסתרה של כל השיער מטעם צניעות. אבל בגלל היותם גברים עם קלות דעת והחלטה בנושא שלא שייך אליהם הם החליטו כך, כך אני חושבת. תודה

שלום וברכה, כדי להשיב על שאלתך יש להתייחס לכמה נושאים שונים, ונפרט אחד אחד: הגישה והיחס לחכמים ודבריהם הגישה שלך לדברי חכמינו זיכרונם לברכה שגויה מאד. כל הפרשנות של חז"ל לתורה נאמרה בעומק בינתם של גדולי עולם יחד עם סייעתא דשמיא בפרשנות. אמירה זאת שחז"ל פסקו מתוך קלות דעת ח"ו היא בגדר כפירה בתורה, וכפי שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ג הלכה ח) שאחת ההגדרות של כופר בתורה הוא: "הכופר בפרושה והוא תורה שבעל פה והמכחיש מגידיה". מותר וחשוב לשאול שאלות, אך השאלות צריכות לבוא מתוך הבנה מי הם חכמינו זכרונם לברכה. הם היו גדולי עולם בתורה ובמידות. אמרו בגמרא (שבת קיב:): "אם ראשונים בני מלאכים - אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים". מתוך גישה זאת יש לנסות להעמיק בדבריהם. לא רק בעניין פרשנות התורה אלא גם בעניין היחס שלך לגזרות ותקנות של חז"ל - דבריך שגויים מאד. ברור שחכמים לא קבעו תקנות מחוסר אכפתיות לנשים ח"ו. חכמים הקפידו תמיד שלא להכביד כלל בדבר שאינו נצרך, וכלשון הראי"ה קוק זצ"ל: "העריכו חכמים לפי מדה זו את תוכן דבריהם בעשותם סייג לתורה, וכאשר מצאו שמספיק סייג קל, לא הכבידו אף כחוט השערה יותר אף להכביד על הרצון האנושי ולהניעהו מחפצו" (עין איה שבת א ב). מופרך לחשוב שחכמים זלזלו ברצון ובצורך הנשי מפני שהם גברים. גם גברים רגילים שאינם בגודל הענקי של חז"ל לא ירצו להכביד על נשותיהם ובנותיהם מעבר ליכולת. עד כאן בעניין היחס הכללי וכעת ניגש להשיב על השאלות לגופו של עניין. האם חובת כיסוי ראש מהתורה? בגמרא (כתובות עב.) מבואר שחובת כיסוי ראש היא מהתורה, כפי שנלמד מהפסוק "ופרע את ראש האשה". אך מהתורה מספיק שתצא האשה בקלתה על ראשה [קלתה = מין סל שיש לו בית קיבול למטה כדי להניחו על הראש]. מדברי חכמים אשה צריכה כיסוי ראש מלא. יש דעת מיעוט בפוסקים שאין כוונת הגמרא שחובת כיסוי ראש היא ממש מהתורה, אלא שיש רמז בתורה לכיסוי ראש, ובאמת כיסוי ראש אפילו חלקי יסודו מדברי חכמים (תרומת הדשן סי' רמב בדעת הרמב"ם). להלכה דעת רוב הפוסקים שחובת כיסוי ראש חלקי ('קלתה') היא מהתורה (עי' יחוה דעת ה סב). איך למדו חכמים שחובה מהתורה לכסות את הראש? כאמור, נאמר בתורה שפורעים את ראש האשה הסוטה : "ופרע את ראש האשה". מכאן למדו אזהרה לבנות ישראל שצריכות לכסות את ראשן. איך חז"ל הבינו מהפסוק שאשה צריכה לכסות את ראשה. רש"י (שם) ביאר את הלימוד בשני אופנים: א. התורה ציוותה לנוול את האשה שנהגה בחוסר צניעות מדה כנגד מדה, כמו שעשתה להתנאות על בועלה - כך מגלים את ראשה. מכאן שאסור לנשים לגלות את שערן, שאם לא כן לא היה בזה עונש של מדה כנגד מידה. ב. מכך שכתוב "ופרע", מכלל שלפני שהכהן פרע את ראשה, שערה לא היה פרוע אלא מכוסה. מכאן שאין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש. וכתב רש"י שפירוש זה הוא הפירוש העיקרי. בביאור הדרשה יש מקום להעמיק יותר. עי' בתורה תמימה (במדבר פרק ה הע' צה-צו) שנחלקו חז"ל אם לפרש את המילה "ופרע" מלשון לסתור ולהרוס או מלשון לגלות. ועי' בפרשני רש"י המזרחי והגור אריה למהר"ל (במדבר ה יח) מה שביארו בזה בדעת רש"י, ואכמ"ל בזה. עוד למדו חכמים (ברכות כד.) ששיער באשה ערוה מהפסוק בשיר השירים "שערך כעדר העזים", ואסור לקרוא קריאת שמע ליד שיער אשה. אמנם אין כוונת הגמרא שם ששיער של אשה נחשבת 'ערווה' מהתורה, אלא הלימוד מהפסוק הוא ששיער גורם לתאוה לגברים, ולכן מדרבנן יש להחשיב שיער כערווה. אף שהחיוב של כיסוי ראש הוא מהתורה, מכל מקום אין השיער של אשה נחשבת כערווה מהתורה (אגרות משה או"ח ח"א מב, הערות הגרי"ש אלישיב שם). לכאורה לא מוכח מהפסוק שיש חיוב מהתורה לכסות את הראש? כתבת שאפשר להסביר את הפסוק אחרת, שלפיו אין לאשה חיוב מהתורה לכסות את הראש. כפי שכתבנו לעיל, אכן יש מקום להבין כך בדברי חז"ל עצמם, וחז"ל רק התכוונו לרמז בלבד מהפסוק, והחיוב הוא מדרבנן (תרומת הדשן בדעת הרמב"ם). אמנם עיקר דעת הפוסקים שחובת כיסוי ראש היא מהתורה כנ"ל, ולכן עדיין יש לשאול, והרי ניתן להסביר את הפסוק בצורה אחרת? אין בכך קושיא. קודם כל הדרשה של חז"ל שלמדו חיוב כיסוי ראש מהפסוק "ופרע את ראש האשה" היא דרשה ברורה ומסתברת במשמעות הפסוק. ואף שניתן להסביר את הפסוק באופן אחר כך שלא יהיה לימוד של חובת כיסוי ראש - אנו מצווים להקשיב לפרשנות של דברי חכמים. הטעם שצריך להקשיב לפרשנות של חכמים היא לא רק משום שחכמים היו גדולים בחכמה ובסיעתא דשמיא ורוח הקודש הרבה יותר מאיתנו, וידעו לפרש את הפסוקים הרבה יותר מאיתנו. ישנה סיבה נוספת: התורה ניתנה לחכמים לפרש אותה במקום שהתורה צריכה פירוש. התורה עצמה ציוותה אותנו (דברים יז יא) "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". וכן התורה עצמה נתנה סמכות לחכמים לגזור גזירות ולתקן תקנות. לולא פירושי חז"ל לתורה אין לנו אפשרות לקיים שום מצווה בצורה ברורה. אגב, מה שכתבת שחכמים לא קיבלו פירוש זה מסיני - אין בכך הכרח. יתכן שחז"ל קיבלו מסיני שאשה צריכה כיסוי ראש, וחכמים דרשו פסוק מסוים ללמוד ממנו על חובת כיסוי ראש, ולמדו חכמים מהפסוק את הידוע להם כבר במסורת. כעין זה מסביר הרמב"ם (הקדמה למשנה) בהקשר אחר, שמצינו בגמרא דרשות שונות מניין אנו יודעים ש"פרי עץ הדר" הוא אתרוג, אך לא מצינו מחלוקת בגמרא בדין, וכולם מסכימים שפרי עץ הדר הוא אתרוג. ביאר הרמב"ם שאין בכך מחלוקת כי כך קיבלנו מסיני. הרמב"ם הביא עוד דוגמאות לכך שחכמים למדו לימודים שונים מפסוקים ואין בהם מחלוקת כי כך קיבלנו מסיני. וסיים הרמב"ם: "ועליהם ועל כיוצא בהם אמרו כל התורה כולה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני". ואכמ"ל. יתכן שגם חובת כיסוי ראש נתקבלה ממשה בסיני. גם מה שהתורה לא הזכירה זאת בפירוש ובאריכות אינה דבר חריג שהרי הלכות שבת גם הם נלמדו מלימוד שאינו מפורש בפסוק וכהרים התלוים בשערה (עי' משנה חגיגה א ח). מדוע חכמים הוסיפו חובת כיסוי יותר מהתורה? הזכרנו שיש שיטה שחובת כיסוי ראש מדרבנן (תרומת הדשן בדעת הרמב"ם). ולרוב הדעות חובת כיסוי ראש מהתורה. אך מהתורה החיוב הוא רק כיסוי השיער ברשת ולא כיסוי ראש מלא (עי' כתובות עב). חכמים הוסיפו חובת כיסוי מלא של הראש. המשנה ברורה (עה יד) הוסיף שבזוהר פרשת נשא החמיר מאוד שלא תיראה שום שער מאשה שזה גורם כמה בעיות ובין השאר זה גורם לסטרא אחרא לשרות בבית, ואם נזהרת בכך כתוב שתזכה לבנים החשובים יותר משאר אנשים, ובעלה יתברך מאד. מדוע חכמים הוסיפו להחמיר על נשים? משום שהצניעות חשובה מאד. הרבה נכתב על החשיבות בלבוש צנוע, אך בקיצור יש בכך חשיבות מכמה צדדים: א. צניעות היא מעלה רוחנית חשובה וכבוד מיוחד לאשה. "כל כבודה בת מלך פנימה". (אגב, אף באיש ישנו חשיבות גדולה להתלבש בצניעות ובפרט לתלמיד חכם). ב. אסור לגבר להסתכל על אשה כדי ליהנות מיופייה, וזה עלול לעורר אצלו רגשות ומחשבות פסולות. אשה המתלבשת שלא בצניעות מכשילה גברים בהסתכלות אסורה. ג. היופי של האשה נועד לבעלה בלבד, ויש בכך 'מתכון' לשלום בית. במקרה שנשים מתלבשות שלא בצניעות וגברים מסתכלים באופן האסור זה גורם למכשולות ופירוק משפחות. כיום בולטת ההצלחה של הבית היהודי השומר תורה ומצוות, בעולם שלא מצליח כל כך להחזיק משפחות נאמנות ושמחות.