א. האם אנשי מעמד היו גם בבית ראשון? והאם אנשי משמר בבית ראשון נהגו לא להתענות בימי ראשון בגין יום אידם של הנוצרים? בהסתמך על כך שנוצרים נתהוו עוד בימי נבוכדנצר, על פי מה שפירש המאירי (בעבודה זרה ב.) שגרס "יום נוצרי לעולם אסור", ופירש "שהוא מלשון 'נוצרים באים מארץ מרחק' האמור בירמיה, שקרא אותם העם נוצרים על שם נבוכדנצר, וידוע שצלם השמש היה בבבל, ושכל עם נבוכדנצר היו עובדים לו, והחמה משמשת ביום ראשון כענין ראשֵׁי ימים, ומתוך כך היו קורין לאותו יום 'נצרי', על שם שהיה קבוע לנבוכדנצר על צד ממשלת חמה שבו." ב. עוד יש ברצוני לשאול: כמה כהנים ולויים וישראלים היו במשמרת אחת של אנשי מעמד? האם רק אחד כהן ואחד לוי ואחד ישראל? ג. כידוע היו 24 משמרות של אנשי מעמד, האם היו משמשין כל ה-24 משמרות ביום אחד? האם היו מחלקים ביניהם את הזמן ל-24 שעות ומתחלפים ביניהם, בהנחה שזמן שעה בתקופת המקדש היתה זהה לזמן שעה של ימינו?

שלום וברכה! א. לגבי השאלה האם היו מעמדות כבר בימי בית ראשון – אכן כן. כך מופיע במשנה (תענית ד', ב), שתקנת המעמדות נתקנה על ידי "נביאים הראשונים", ביטוי שמשמעו הנביאים שהיו בימי בית ראשון, לעומת הנביאים האחרונים, שהיו בתחילת בית שני (עיין למשל זכריה א', ד; משנה יומא ה', ב; תוספתא נגעים ו', ב; יומא ט', ב). חלוקת הכהנים לעשרים וארבע משמרות נעשתה על ידי דוד המלך, כפי שנאמר בתנ"ך (דברי הימים א פרק כ"ד) ובגמרא (תענית כ"ז א). כמה ראשונים פירשו שגם תקנת המעמדות נתקנה באותה תקופה (עיין רש"י תענית כ"ו א, ד"ה "נביאים הראשונים"; פסקי רי"ד שם כ"ז א). לעומת זאת, בתוספתא וברמב"ם נראה שאלו שתי תקנות נפרדות (עיין תוספתא תענית ג', ב; רמב"ם כלי המקדש ד', ג; שם ו', א). אך כאמור, בכל אופן תקנת המעמדות נעשתה גם היא בימי בית ראשון. לגבי עניין ה"נוצרים": במשנה ובגמרא מופיע שאנשי המעמד היו מתענים בימים שני עד חמישי, והאמוראים מביאים נימוקים שונים מדוע לא התענו ביום ראשון. נימוקו של ר' יוחנן הוא "מפני הנוצרים" (תענית כ"ז ב). יש מן המפרשים שמסבירים שלא התענו ביום זה מתוך חשש שהנוצרים יכעסו על כך שצמים ביום חגם (עיין למשל פירוש רבנו גרשום ופסקי רי"ד שם), ויש שפירשו שלא רצו לנהוג הנהגה מיוחדת ביום זה כדי שלא יטעו לייחס לו קדושה כמו הנוצרים (עיין למשל מהרש"א בחידושי אגדות שם). רבים מן המפרשים פירשו את ה"נוצרים" הללו כמשמעו, דהיינו שמדובר בבני הדת הנוצרית (עיין למשל פסקי רי"ד ומהרש"א הנ"ל שכתבו כך במפורש, וכך עולה בפשטות עוד במפרשים רבים, שכתבו סתם שהנוצרים חוגגים ביום ראשון ולא ביארו ביאור נוסף, ומכאן שהמדובר הוא בדת הנוצרית המוכרת ולא בעניין אחר שצריך לבארו). אלא שהדבר מעורר את השאלה שרמוזה בדבריך, שהרי הדת הנוצרית הופיעה רק סמוך לסוף ימי בית שני, ואילו עניין המעמד היה קיים כבר בתקופת בית ראשון. אתה מציע לפתור זאת על פי דברי המאירי במסכת עבודה זרה, שפירש את הביטוי "נוצרי" על הבבליים עובדי השמש. ואכן המאירי מפרש כך גם בסוגיה זו במסכת תענית (כ"ז ב). אך יש לשים לב, שגם על פי פירוש מחודש זה ישנו קושי דומה. שכן ברוב ימי בית ראשון לא היה מפגש כלשהו בין עם ישראל ובין ממלכת בבל הרחוקה, ולא היתה סיבה להיזהר מכעסם של הבבליים או לחשוש מכך שיהודים יטעו אחרי האמונה הבבלית. כך גם בימי בית שני, האומות ששלטו בארץ והדתות שעימן התמודדו יהודי הארץ היו הפרסים, היוונים והרומאים, ולא הבבלים. רק בתקופה קצרה, בסוף ימי בית ראשון, היתה נוכחות בבלית בארץ ישראל. שני כיוונים במפרשים באים לענות על קושי זה: יש שפירשו שאכן מדובר על הנוצרים המוכרים, אבל המנהג לחגוג ביום ראשון היה מנהג קדום של עובדי עבודה זרה שהנוצרים העתיקו אותו לדתם, ולכן כבר בתקופות קדומות נמנעו מלצום ביום ראשון מסיבה זו (עיין במהרש"א הנ"ל). ויש שפירשו שאין הכוונה ל"נוצְרים" אלא ל"נוצָרים", דהיינו שכוונת ר' יוחנן היא לדברים שמבאר בהמשך ר' שמואל בר נחמני, שכיוון שיום ראשון הוא היום השלישי ליצירת האדם יש בו חולשה גופנית ולפיכך לא התענו בו (עיין פירוש החיד"א על עין יעקב בתענית שם). ייתכן להציע אפשרות שלישית, שאולי לדעת ר' יוחנן, המשנה המפרטת את הימים שבהם התענו, מתארת רק את הנוהג ששרר בסוף ימי בית שני, כאשר הנצרות כבר הופיעה. בימי בית ראשון ורוב ימי בית שני, ייתכן שהתענו גם ביום ראשון, לדעתו (בעוד שלפי הנימוקים האחרים המופיעים בגמרא, עניין זה נהג בכל הדורות). ב. ראשית, לגבי הנחתך שבמעמדות היו גם כהנים ולוויים: לדעת כמה ראשונים המעמד היה של ישראלים בלבד. לכהנים וללוויים היו משמרות שעסקו בפועל בעבודת המקדש, ובנוסף לכך היו מעמדות של ישראלים, שלהם לא היו תפקידים מעשיים במקדש אלא מטרת המעמד היא להיות נוכחים במקדש כדי לייצג את עם ישראל בהקרבת הקרבנות (עיין ריטב"א תענית כ"ו א; תוספות הרא"ש שם; וכך משמע ברמב"ם - עיין פיה"מ לרמב"ם תענית ד', ב; הלכות כלי המקדש ו', א). ויש שדייק מלשון רש"י שגם במעמד היו כהנים ולוויים בנוסף לישראלים (עיין פירוש עוד יוסף חי, תענית כ"ו א). לגבי מספר החברים במשמרות ובמעמדות: משמרות הכהונה והלווייה נוצרו על ידי חלוקה של כלל הכהנים והלוויים, כלומר שכל משמרת מנתה 1/24 ממספר הכהנים והלוויים הכללי. לגבי המעמדות יש בין המפרשים דעות שונות: במשנה (תענית פרק ד') רואים שחלק מבני המעמד עלו בפועל לירושלים ועמדו במקדש, וחלקם נשארו בעריהם אך השתתפו בעבודת הקודש באופן רוחני, על ידי תענית, תפילות מיוחדות וקריאה בתורה. לא מפורש בדברי חז"ל כמה אנשים נכללו בכל מעמד. חלק מן הראשונים מפרשים שכשם שכלל הכהנים והלוויים התחלקו לעשרים וארבעה משמרות, כך גם כלל הישראלים התחלקו לעשרים וארבעה מעמדות. בכל שבוע מקצת בני המעמד עלו בפועל לירושלים לשהות במקדש, ושאר בני המעמד של אותו שבוע נשארו בעריהם אבל השתתפו במעמד על ידי התענית והתפילה וקריאת התורה (עיין רש"י תענית כ"ו א, ד"ה "על כל משמר"; פסקי רי"ד שם כ"ז א; ). ראשונים אחרים מפרשים שרק חלק מעם ישראל נבחרו לשמש כאנשי מעמד, כגון אנשים צדיקים או זקנים, ומתוך הנבחרים הללו חלקם עלו לירושלים וחלקם נשארו בעריהם (עיין רמב"ם כלי המקדש ו', א; מאירי תענית כ"ו א-ב; תוספות הרא"ש תענית כ"ו א). ג. המעמדות לא שימשו באותו היום. הם שימשו בתורנות, כל אחד במשך שבוע, במקביל לתורנות של משמרות הכהונה והלווייה.