הרב עזריה אריאל כתב בפשיטות: ״שלא ניתן לקיים את מצוות הקידוש ביין שאינו כשר״, עי׳ בה״ט או״ח סי׳ ער״ב ס״ק ב׳: ״בתשובת באר עשק סי׳ ק״ט מתיר לברך ולקדש ולהבדיל על סתם יינם שתקנת הברכות קדמה בזמן לתקנת וגזרת סתם יינם ע״ש ובהלק״ט ח״א סי׳ יו״ד חולק וכ׳ דאין זה מברך אלא מנאץ ע״ש :״ וא״כ, א. למה פסק כדעת הלק״ט לעומת דעת הבאר עשק? ב. שמא הרב הכריע לחומרא בגלל איסורי טבל, ערלה ושביעית שביינות אר״י? ג. מה ההלכה למעשה בסתם יינם?

לשואל, שלום וברכה! ההלכה למעשה פשוטה וברורה לכל הדעות, שאין לעשות קידוש על "סתם יינם". עניין זה הוא דוגמה כמה חשוב לראות דברים במקורם ולא לסמוך על ציטוטים חלקיים מכלי שני. בבאר היטב שציינת (סי' רעב סק"ב) כתב שיש בזה מחלוקת, ולשונו: "בתשובת באר עשק סימן ק"ט מתיר לברך ולקדש ולהבדיל על סתם יינם, שתקנת הברכות קדמה בזמן לתקנת וגזרת סתם יינם". אך המעיין במקור הדברים (באר עשק לרבי שבתי באר סי' קט, דף קכז-קכח; הספר מצוי באתר היברובוקס) יראה שאינם מדויקים, כפי שכבר העיר בעל 'תורת שבת' (סי' רעב סק"י). לדעת בעל באר עשק אסור לעשות קידוש על סתם יינם, אלא שלדעתו מי שמברך "בורא פרי הגפן" על סתם יינם אמנם עבר על איסור השתייה אבל אין זו ברכה לבטלה, ולכן הוא מתיר לענות אחריו אמן. וטעמו, שאיסור סתם יינם הוא גזירת חז"ל מאוחרת יחסית לתקנת הברכות, ולא באה להפקיע את חיוב הברכה מעבריין ששותה את היין הזה. אכן, משתמע מהצגת הדברים בשאלתו, האם לענות אמן על קידוש והבדלה מיין זה, שיש לענות אמן גם על ברכת הקידוש וההבדלה ולא רק על ברכת "הגפן", כלומר שלדעתו מי שעבר ושתה סתם יינם יצא ידי חובת הקידוש וההבדלה. אולם זהו חידוש נוסף שאינו מתחייב מחידושו הראשון, והבאר עשק לא דן בזה במפורש ולא מסביר את החידוש הנוסף הזה. מלבד זאת, עצם סברתו של הבאר עשק לגבי ברכות הנהנין נדחתה בתקיפות על ידי כמה אחרונים, עיין בשו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' מה ובתורת שבת שם ובכמה אחרונים על השו"ע או"ח סי' קצו (כגון הברכי יוסף ומאמר מרדכי וערוך השולחן). אמנם איסור סתם יינם הוא גזירה מאוחרת יחסית, אבל יש בסמכותם של חז"ל לגזור גם כנגד דיני דרבנן שקדמו להם. ומסברה הדבר פשוט, שאין לברך אלא על דבר מותר וראוי, ומה שנחשב לא ראוי - גם אם מחמת איסור מאוחר - אין מברכים עליו. ולשון בעל מאמר מרדכי שם: "ואני תמה איך יצאו דברים אלו מפי אותו צדיק, כי הדבר ברור כשמש בחצי השמים דאין אלו אלא דברי תימה ואין להם שום קיום והעמדה, שהרי יש כח לחכמים לעקור אפילו דבר תורה בשב ואל תעשה, כל שכן דבר שהוא מדרבנן".