שלום כבוד הרב, אמי עליה השלום נפטרה ביום שישי א בכסלו תש"פ. השלושים לפטירתה יוצא באמצע חנוכה כט בכסלו. נאמר לנו כי עדיף לא לעלות לבית העלמין בחנוכה לגילוי המצבה אלא להקדים כדי שלא נבוא לידי בכי בחנוכה. שאלתי היא האם מותר בכל זאת לעלות לבית העלמין בחנוכה גם אם נבוא לידי בכי, או לחילופין האם מותר להקדים גם את העליה לבית העלמין וגם את הסעודה בשבוע אחד (כד בכסלו ערב חנוכה) מאחר ואחיה של אימי גרים רחוק ויקשה עליהם להגיע פעמיים בנפרד. ידוע לי שבכל מקרה יוצאים משבעה רק בכט בכסלו.

אנו שולחים את נחמתנו, ומן השמיים תנוחמו! למעשה בנידון השאלה, ניתן להקדים את האזכרה לערב חנוכה (כ"ד כסלו), הכוללת את העליה לקבר, גילוי מצבה, וכו' כל אחד לפי מנהגו. וביום השלושים האמיתי, שחל בשבת (ל' כסלו), טוב אם אחד הקרובים יעלה לתורה (מפטיר או הפטרה) ויאמרו קדיש ויעשו השכבה (כך נוהגים הספרדים), ויש שנהגו בסעודה שלישית לומר ד"ת לעילוי נשמתו. כמובן שכל מצוה ומעשה טוב ומועיל לע"נ המנוח בכל זמן ועת. חשוב לציין, שמנהגי האבלות ממשיכים כרגיל עד סיום השלושים. מקורות והרחבה: א. כאשר חל יום השלושים בחנוכה או בר"ח, יש מנהגים חלוקים מתי לעלות לקבר. מנהג הספרדים שיש להקדים את העליה, ומנהג האשכנזים והתימנים לעלות בחנוכה ובר"ח רק שיש לקצר את הביקור ולהימנע מבכי, ויש הדוחים את העליה לאחר חנוכה מסיבה זו. ראה גשר החיים כ"ט ה', צרור החיים אות רנ"ג. ב. לגבי גילוי מצבה, לכתחילה ראוי להקים את המצבה בתום השבעה, אך לא נהגו כן, אלא מתחילים את היסודות ביום השביעי ומסיימים בתוך השלושים. מנהג הספרדים לסיים כמה שיותר מהר אם הדבר אפשרי ולא להמתין דוקא ליום השלושים. ומנהג האשכנזים לערוך גילוי מצבה ביום השלושים. המקור להעמיד בסוף השבעה, בכתבי האריז"ל, והאריך בכך הג"ר שריה דבליצקי זצ"ל שכל האמור דוקא בסיום השבעה ולא להקים בתוך השבעה (בספרו על אביו, זכרון בצלאל), וראה צרור החיים (אות ר"פ) בחילוק המנהגים, ויעויין בגשר החיים (כ"ח ב'), ובקונטרס היחיאלי (דף נה), ילקו"י (נ' א'). ג. בנידון שאלתכם גם ללא חנוכה, יום השלושים חל בשבת, ולכן גם ללא חנוכה הספרדים היו מקדימים אותו ליום חמישי, והאשכנזים היו דוחים אותו ליום ראשון. ראה צרור החיים (אות קפ"ו). המקום ינחם אתכם ! בשורות טובות ישועות ונחמות,