שלום וברכה, במסכת שבת דף י"ג ע"א וע"ב מסופר על יהודי צדיק שהלך לעולמו כי לא הקפיד על הלכה מהלכות נידה ואשתו נסתה לברר את סיבת מותו. כיצד יתכן הדבר שיענש אדם על עבירה שעשה בשוגג? ישר כח ותזכו למצוות

שלום בהשגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם (מצות לא תעשה שנג), הרמב"ן מתייחס למקרה זה וכך כותב שם: "וכן מאמרם בשבת (יג ב) בתלמיד שאמרה אשתו לאליהו שהיה ישן עמה בקירוב בשר ולא עלתה דעתו לדבר אחר ואמר לה ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה שהרי אמרה תורה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב, מפני שעבר על הגזירה שלדבריהם נענש, ופורץ גדר ישכנו נחש [ע"ז כז ב, שבת קי א]. ואם היה עובר בלאו מן התורה היה אומר ברוך המקום שהרגו שעבר על דברי תורה. ואין זה נקרא משוא פנים. אבל הדבר שהוא משוא פנים לתורה הוא הגדר והסייג הנעשין לדבריה כאמרם (ברכו' כ א) ולא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת והם דקדקו על עצמן עד כזית ועד כביצה. כלומר שהם נושאים פנים לתורה ואני אשא להם פנים". הרמב"ן מבאר שהתלמיד לא נשא פנים לתורה, והכוונה בזה לגזירת חז"ל, לפי שיטתו שאיסורי קירבה לערוה אינם מן התורה, והכלל בזה הוא ש"פורץ גדר ישכנו נחש". פעמים שעל עבירה על איסור דרבנן בלבד נענשים בחומרה רבה כיון שיש בזה זלזול ופגיעה בכוחם של חכמים. בשו"ת מנחת יצחק (חלק א' סימן נ' אות ה') מבאר את "הסמיכות של תנא דבי אליהו, כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב...במסכת מגילה (כ"ח ע"ב)...להא דאמר רבי זירא בנות ישראל החמירו על עצמן, שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים, ובזה י"ל דהאי תנא דבי אליהו יש לו שייכות עם התנא דבי אליהו בשבת (י"ג ע"א), ועל אותו מעשה נאמר הא דתנא דבי אליהו כל השונה הלכות וכו' גם כן...ובזה שפיר יש לשער שעל מעשה בתלמיד הנ"ל, שגלה התנא דבי אליהו חטא שלו, שאף ששנה ושמש ת"ח הרבה בא לידי מכשול על ידי שנתעלם ממנו הלכה זו דבנות ישראל החמירו על עצמן, הזהיר (התנא דבי אליהו) את התלמידי חכמים לשנות הלכות בכל יום דרק אז מובטח שלא לבוא לידי מכשול ח"ו, וע"כ נכון מאד הסמיכות במס' מגילה להא דרבי זירא דבנות ישראל החמירו על עצמן, דע"י שנעלם מהתלמיד הלכה זו, תנא דבי אליהו כל השונה הלכות וכו'". ה"מנחת יצחק" לומד ממעשה זה דבר חשוב ביותר, שגם תלמידי חכמים היגעים בפלפולי דאורייתא תמיד, צריכים לשנות הלכה כל יום כדי שלא יארע כמו מה שאירע לאותו תלמיד. ושלא יעשו כפי שנהג אותו תלמיד שמחמת שלמד את עיוני הסוגיות בעמל רב לא שת לבו ללמוד גם את פסקי ההלכות וכתוצאה מכך נכשל בדבר חמור כזה. ראינו שרבותינו הדגישו שחוסר מתן כבוד והערכה לכל חלקי התורה מביא את האדם לעונש כבד. נלמד מכך להשקיע בכל חלקי התורה ונזכה לברכה "עץ חיים היא למחזיקים בה". יום טוב