כבוד הרב שלום, יש לי חברה שיש לי איתה קושי רב בהתנהלות איתה עד כדי תסכול ואני חולקת עם אימי את התסכול הזה. זכור לי המשפט דאגות בלב איש ישיחנה. אין לי כוונת לב לרכל עליה או לדבר בגנותה אני פשוט חולקת את התסכול שלי עם אדם אחר במקום לשמור אותו בלב אחרת התסכול גובר ואין פתרון. האם אני עוברת על לשון הרע?

שלום. אכן לעיתים יש קושי גדול, אבל הפתרון אינו לספר לאמא. אני מציע, שתיקחי מישהי שוודאי אינה מכירה את החברה הזאת, ותספרי לה בעילום שם. כך זה לא לשון הרע, אבל את פורקת מעצמך. אם אין מישהי כזאת, נסי לנהל יומן לעצמך, לכתוב כל יום את הקושי שלך. אם מבחינת החברה, זה דבר שהיא יכולה לשנות ולתקן, את יכולה לספר למישהו בעל השפעה עליה, כדי שתשנה את דרכה. זה לתועלת ומותר. ברכה והצלחה!