ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
תרומה זכר למחצית השקל - לישיבה הגדולה בעולם! תרמו כעת ועזרו לנו
שאל את הרב תורה, מחשבה ומוסר תורה שבכתב ושבעל פה

מקור חיוב מצוות דרבנן

הרב שמואל אריאלכ"ט כסלו תשפ"א
שאלה
יש מחלוקת רמב"ם ורמב"ן בתחילת ספר המצוות של הרמב"ם, האם מצוות דרבנן תוקפן מהתורה או לא, שלרמב"ם כן ולרמב"ן לא. השאלה שלי היא כמי פוסקים ומדוע? אם פוסקים כרמב"ן, לכאורה נראה שאין חיוב מדאורייתא לקיים דברי חכמים כלל וכלל (אני לא מדבר על פירושי התורה, שלזה גם הרמב"ן מסכים שחל "לא תסור", אלא על התקנות שהם תיקנו מעבר לתורה)! אני מכיר שני תירוצים באחרונים לדברי הרמב"ן, אבל זה לא משנה את העובדה הפשוטה שלפי הרמב"ן מדאורייתא אין חיוב, וכל התירוצים רק אומרים שאנחנו מחויבים מצד כל מיני צדדים אחרים שאינם רצון ה' כפי שהתגלה בתורה, וממילא זה לא אמור לחייב אותנו!
תשובה
שלום וברכה, ומחילה על העיכוב בתשובה. אכן הרמב"ן (בהשגות לספר המצוות, שורש א') חולק על הרמב"ם וסובר שגזירות ותקנות דרבנן אינן כלולות במצוות "לא תסור". אולם אין הוא חולק על עצם תוקפן של הגזירות והתקנות. בכל דבריו בעניין זה ברור לגמרי שהגזירות והתקנות מחייבות לגמרי, וכך ברור כמובן בדברי הרמב"ן באופן כללי בכתביו. אלא שלדעתו מקור החיוב שלהן אינו מבוסס על מצוות "לא תסור" אלא על בסיס אחר. מה הוא אם כן אותו מקור שעליו מבוסס החיוב לשמוע לתקנות חכמים? הרמב"ן אינו דן בעניין זה באופן ישיר, אלא רק שולל את שיטת הרמב"ם. מתוך כך אכן יש בזה דעות שונות בין האחרונים, שהסבירו את שיטת הרמב"ן באופנים שונים. לענ"ד עולה מדברי הרמב"ן שהמקור לסמכות דיני דרבנן הוא במסורת שבעל פה שהתקבלה בסיני, ובה ניתנה לחכמים הסמכות גם להוסיף גזירות ותקנות על דברי התורה. כך היא לשון הרמב"ן שם: "שכיוון שנאמר למשה בסיני שיקבלו עליהם ישראל מצוות בית דין הגדול, ובאו הם (בית הדין הגדול) ותיקנו את אלו, כבר נאמרו כולם למשה בסיני", "לפי שהורשו מאיתו יתברך מפי הקבלה לתקן ולסדר". לפי דרך זו יוצא שדיני דרבנן מחייבים בדיוק כמו דיני דאורייתא. הבסיס שלהם הוא רצון ה' שהתגלה אלינו באופן ישיר ומפורש, אלא שהוא התגלה בעל פה ולא בכתב, כמו מסורות אחרות שנמסרו בסיני בעל פה ולא בכתב, הלכה למשה מסיני. אכן בפרטים הלכתיים שונים ישנם הבדלים בין דיני דאורייתא לדיני דרבנן, וייתכן שגם הבדלים אלה נאמרו במסורת שבעל פה, אבל עצם המקור הוא מפורש מפי הקב"ה. לגבי השאלה כמי פוסקים במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן – לאור דברינו, אין נפקא מינה במחלוקת זו, שכן גם הרמב"ם וגם הרמב"ן מסכימים על כך שדיני דרבנן הם מחייבים לגמרי. כך גם לגבי פרטי הגדרים של המצוות דרבנן לעומת מצוות דאורייתא, כגון ספק דאורייתא לחומרא וספק דרבנן לקולא וכדומה, אין נפקא מינה בין הרמב"ם לרמב"ן – שניהם מסכימים על הגדרים הללו, אלא שהם יסבירו באופנים שונים את מקורם וסיבתם של ההבדלים בין דאורייתא לדרבנן. ממילא, אין מקום לשאול כמי פוסקים במחלוקת זו, שכן אין בה נפקא מינה למעשה ואין מקום לפסיקת הלכה.
עוד בנושא תורה שבכתב ושבעל פה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il