הרב אמר בסעיף ה שיש גדולי ישראל שבאמת לא ראו מחויבות לפרשנות חז"ל את התנך ואף חלקו עליהם. א. אני מאוד אשמח אם הרב יוכל להביא קצת דוג לכך. ב. אפשר עד כדי לפרש הפוך מדרשות חז"ל או רק לתת כיוונים מקבילים שלא סותרים בהכרח?

לשואל שלום וברכה! ראשית אקדים ש"לא ראו מחויבות לפרשנות חז"ל" אין פירושו שהם חלקו עליהם בקלות ראש. המובן הוא שבניגוד להלכה, שבה נאמר לנו "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", והיא גם מבוססת פעמים רבות על מסורת איש מפי איש (כגון בקביעה ש"פרי עץ הדר" הוא אתרוג), בפרשנות המקרא בחלקים שאינם נוגעים הלכה למעשה אין מחויבות פורמלית לקבל את פרשנות חז"ל, וגם אין ביטחון שפרשנות חז"ל נאמרה על סמך מסורת. לכן ראשונים התירו לעצמם לחלוק לפעמים על חז"ל, אם באופן החלטי ואם כהצעה בלבד, כאשר אחרי העיון בכובד ראש נראה להם שכך נראה יותר לפי שיקול הדעת. הכל מודים ש"אם קבלה הוא - נקבל" (משפט שחוזר בפי פרשנים החולקים על חז"ל!), כלומר, אילו דברי חז"ל נאמרו על פי מסורת איש מפי איש שהייתה בידם - יש לקבל את הדברים כפשוטם. ברם, אם הדברים נאמרו בגלל שיקול פרשני כזה או אחר - הפרשן רואה לעצמו זכות לשקול את הדברים אחרת: לתת משקל יתר לנתון א' ומשקל חסר לנתון ב'. כמה דוגמאות לפירושי הראשונים המבארים את התנ"ך אחרת מחז"ל: רש"י שופטים טז,כא: "ויהי טוחן - בריחים מלאכה כבדה, ורבותינו פירשו מה שפירשו", עיין סוטה ט ע"ב. רש"י זכריה א,ח: "ראיתי הלילה וגו' - רבותינו פירשו מה שפירשו באגדת חלק, אך אין סדר הפרשה והלשון מתיישב בו". ראה גם בהקדמת רש"י לשיר השירים. רבי אברהם בן הרמב"ם (בראשית כב,א) כותב בשם אביו על גילו של יצחק בעקדה: "ואמרו כי יצחק ע"ה היה אז בן שבע ושלושים שנה וזמן העקידה מחובר לזמן פטירת שרה ע"ה, וזו היא שיטת החכמים ז"ל בבראשית רבה, פירשו כי יצחק ציית וסבל והכין את עצמו. אבל אבא מרי ז"ל קבלתי ממנו שהוא היה מרחיק את זה הרבה, והיה אומר שאילו היה הדבר כך היה באמת ציות יצחק במעשה זה גדול מציות אברהם, והיתה ההבטחה והשכר וגמול ליצחק יתירה על ההבטחה לאברהם, ואין ראיה על זה במקרא". כך גם באבן עזרא שם פס' ה. הרמב"ן בשמות יב,מ על "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה" מביא את דעת חז"ל ש"ארבע מאות שנה" של ברית בין הבתרים נספרות מלידת יצחק, ושלושים השנים הנוספות הם מברית בין הבתרים עד לידת יצחק. והרמב"ן מציע דעה שונה (בגלל התסבוכת שנוצרת בזמן הגעתו של אברהם לארץ כנען, עיין שם): "ודעתי בדרך הפשט...", ש"ארבע מאות שנה" הוא מספר עגול, והכוונה לארבע מאות ושלושים. ראה גם רד"ק יהושע ג,י, ומלכים-א א,כח. האם זו פרשנות סותרת או כיוון מקביל? לפעמים ניתן לפרש את דברי חז"ל כאמירה רעיונית ולא כקביעה עובדתית, ואז אין כל סתירה. אך לפעמים אין מנוס מלומר שיש כאן מחלוקת מה היו העובדות המסופרות בתנ"ך. בשאלה כמה זמן עבר מלידת יצחק עד יציאת מצרים, ברי שחז"ל נקבו מספר שלדעתם מבטא את העובדה שאירעה, והרמב"ן חושב אחרת (וראה ע"ז ט ע"ב, על מניין שנות העולם עד חורבן בית שני, המבוסס גם על פער הזמן בין לידת יצחק ליצ"מ, בעוד שלפי הרמב"ן כל מניין שנות העולם מתאחר בל' שנים ואנו היום בשנת ה'תתטז). יש לשים לב שהרמב"ן עצמו מתייחס בביקורת לגישתו של האבן עזרא בעניין זה (ראה רמב"ן בבראשית מו,טו: "פן יהיה חכם בעיניו בסתירת דברי רבותינו..."). נראה שהרמב"ן חש שראב"ע אינו עושה מאמץ מספיק לרדת לעומק דעתם של חז"ל בטרם השיג על דבריהם, ועל כך ביקורתו.