שאלה: בחור בישיבתנו שכח להביא את התפילין שלו לתפילה. בעוד כמה דקות הולכים להתחיל את התפילה ועומדים לפניו שתי אופציות - א: להתפלל בציבור בלי תפילין ב: להתפלל ביחידות עם תפילין ובפוסקים ציינו מחלוקת בדבר והכרעת המג"א (בערך - הוא מסיים וצ"ע) והמ"ב והערה"ש שעדיף להתפלל ביחדות עם תפילין. והנה, במקרה שלנו החליט אותו בחור לא לחזור לביתו אלא להתפלל בציבור [כיון שלא רצה לשנות מסדרי הישיבה]. א. כשמתפלל עכשיו בציבור בלי תפילין, כיצד ינהג לגבי ק"ש וברכותיה? ב. האם נהג נכון? סליחה על ההטרדה. בתודה מראש.

שלום וברכה לשואל היקר, א. יאמר כרגיל ק"ש ותפילה עם הציבור, ואין חשש בזה למה שאמרו חז"ל שהקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר, כיון שהוא מתכוון להניח את תפילין בהמשך ולקרוא איתם ק"ש. ב. יש לחלק את התשובה: 1. במצב שאדם עלול להפסיד ק"ש או תפילה בזמנה, יש לנהוג כך לכתחילה, שיתפלל עם הציבור ואח"כ יניח תפילין ויאמר ק"ש. 2. במקרה שניתן להניח תפילין בזמן או תפילה בציבור, בזה כפי שכתבתם הכרעת מרן המ"ב בשם המג"א, שיתפלל ביחיד עם תפילין, וכך ראוי לעשות בפרט בני אשכנז. 3. אם יש צורך מסויים להתפלל דוקא במניין הזה אחרת תהיה עוגמת נפש לו או לחבריו וכן אם הוא מכוון בתפילתו יותר עם הציבור, וכל שכן אם הוא משלים למניין, בזה ניתן לסמוך על הפוסקים, הסוברים שתפילה בציבור ללא תפילין עדיפה על תפילה ביחיד עם תפילין. לכן נראה שבנידון השאלה, כיון שהיה לאותו בחור, צורך להתפלל עם הישיבה ומדובר במקרה חד פעמי, ודאי שיש לו על מה לסמוך. מקורות: א. כן עולה מדברי המשנה בברכות (דף כב:): "ירד לטבול וכו'", עיין בה"ל (סי' נ"ח ד"ה ומצוה), ומ"ב (שם סק"ה ול"ד סקט"ו), והאריך בזה בשו"ת יביע אומר (ח"א סי' ד') בכמה מקומות. ב. 1. הנה כתב המ"ב (סי' ס"ו סק"מ בתחילתו) שאם הוא מתיירא שמא יעבור זמן ק"ש עד שיזדמנו לו תפילין, יקרא ק"ש ואח"כ יניח תפילין ויקרא ק"ש, והוא הדין אם מתיירא שיעבור זמן תפילה, יניח ואח"כ יאמר איזה מזמור. 2. המ"ב (שם בהמשך דבריו) כתב: "צ"ע מי שאין לו תפילין בעת שהצבור מתפללין אם טוב יותר שיתפלל עם הצבור אף שהוא בלי תפילין ואח"כ כשיגיעו התפילין לידו יקיים מצות תפילין לבד או מוטב שיתעכב אחר תפלת הצבור כדי לשאול תפילין מחבירו כדי שיקרא ק"ש ויתפלל בתפילין", והכריע: "פסק המ"א דמוטב שיתעכב אחר תפלת הצבור וישאול תפילין כדי שיקרא ק"ש ויתפלל בתפילין". כלומר מסקנת המ"ב בשם המג"א, שעדיף להתפלל עם תפילין ביחיד מאשר להתפלל בציבור בלא תפילין. המג"א הוכיח את דעתו, ממה שכתב מרן השו"ע (סי' קי"א), שסמיכות גאולה לתפלה עדיפה מתפלה בצבור, ותפלה עם תפילין עדיפה מסמיכות גאולה לתפלה, שהרי אם נזדמנו לו תפילין בין גאולה לתפלה מניחן בין גאולה לתפלה, כמו שפסק מרן השו"ע (סי' ס"ו סע' ח'), ולפי זה כל שכן שתפילה ביחיד עם תפילין עדיפה מתפלה עם הצבור. 3. ראה מש"כ הגאון המהרש"ם (בתשובה ח"ג שנ"ט) לדחות את דברי המג"א לעיל, אף שלמסקנה הכריע כמותו. ולכאורה, כן עולה מדברי החיי אדם (כלל ק"ג ס"ד), וכה"ח (סי' תצ"ו סקל"ה אך ראה סי' כ"ה ס"ק כ"ח) לגבי בן א"י הנמצא בחו"ל ביו"ט שני שיגיע לביכנ"ס אחר הנחת תפילין בצינעה, כדי להתפלל עמידה עם הציבור אף שמתפלל בלא תפילין. אולם ניתן לדחות שאינו דומה לנידון דידן, בפרט שכבר אמר ק"ש וכו' עם תפילין, ואכמ"ל. וראה בילקו"י (סי' כ"ה סע' מ"א), שכתב להוכיח מדברי הפרי חדש (בסי' תצ"ו) דתפלה בצבור בלי תפילין עדיפא מתפלה ביחיד עם תפילין. ושכן משמע מדברי הלק"ט בח"ב (סי' קלט), וכיון שהדבר תלוי במחלוקת הפוסקים וגם המג"א כתב שמשמע קצת בתוס' שתפילה בציבור ללא תפילין עדיפה. לכן הסיק בילקו"י (שם), שרק אם הוא רגיל לכוון בתפילתו מתחילה ועד סוף אכן עדיף שימתין לתפילין, "אבל אם אינו רגיל לכוין בתפלתו [פירוש המלים] או שיש חשש שע"י ההמתנה יעבור זמן תפלה, עדיף שיתפלל עם הצבור בלי תפילין, ויניח תפילין במשך היום כאשר יגיעו לידיו". כמו כן יש להוסיף שיש להתפלל עם הציבור כאשר מדובר במציאות חד פעמית או כשיש עוגמת נפש או צורך להשלים מניין. ברכת ה' עליכם,