ק"ש וברכותיה בלי תפילין

שאלה: בחור בישיבתנו שכח להביא את התפילין שלו לתפילה. בעוד כמה דקות הולכים להתחיל את התפילה ועומדים לפניו שתי אופציות - א: להתפלל בציבור בלי תפילין ב: להתפלל ביחידות עם תפילין ובפוסקים ציינו מחלוקת בדבר והכרעת המג"א (בערך - הוא מסיים וצ"ע) והמ"ב והערה"ש שעדיף להתפלל ביחדות עם תפילין. והנה, במקרה שלנו החליט אותו בחור לא לחזור לביתו אלא להתפלל בציבור [כיון שלא רצה לשנות מסדרי הישיבה]. א. כשמתפלל עכשיו בציבור בלי תפילין, כיצד ינהג לגבי ק"ש וברכותיה? ב. האם נהג נכון? סליחה על ההטרדה. בתודה מראש.

שלום וברכה לשואל היקר. א). יאמר כרגיל ק"ש ותפילה עם הציבור, ואין חשש בזה למה שאמרו חז"ל שהקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר, כיון שהוא מתכוון להניח את תפילין בהמשך ולקרוא איתם ק"ש (כן עולה מדברי המשנה בברכות כב: "ירד לטבול וכו'", עיין בה"ל סי' נ"ח ד"ה ומצוה, ומ"ב נ"ח סק"ה, ול"ד סקט"ו, והאריך בזה בשו"ת יביע אומר בכמה מקומות). ב). יש לחלק את התשובה: 1. במצב שאדם עלול להפסיד תפילה בזמנה, כך יש לנהוג לכתחילה, שיתפלל עם הציבור ואח"כ יניח תפילין ויאמר ק"ש וכו' (מ"ב סי' ס"ו סק"מ). 2. במקרה שניתן להניח תפילין בזמן או תפילה בציבור, בזה כפי שכתבתם הכרעת מרן המ"ב שיתפלל ביחיד עם תפילין, וכך ראוי לעשות בפרט בני אשכנז. 3. אם יש צורך מסויים להתפלל דוקא במניין הזה אחרת תהיה עוגמת נפש לו או לחבריו, וכל שכן אם הוא משלים למניין, בזה ניתן לסמוך על כמה מגדולי הפוסקים (הגאון המהרש"ם מברג'אן בתשובה ח"ג שנ"ט שקיים דברי האליה רבה נ"ח סק"ה) הסוברים שתפילה בציבור עדיפה על תפילה במניין (וכן עולה מדברי החיי אדם כלל ק"ג ס"ד, וכה"ח תצ"ו סקל"ה לגבי בן א"י הנמצא בחו"ל ביו"ט שני שיגיע לביכנ"ס אחר הנחת תפילין בצינעה, כדי להתפלל עמידה עם הציבור). לכן נראה שבנידון השאלה, כיון שהיה לו צורך להתפלל עם הישיבה ומדובר במקרה חד פעמי, ודאי שיש לו על מה לסמוך. ברכת ה' עליכם,