שלום הרב, קשה לי לראות את זה שיש חסידויות מסוימות בעולם החסידי (רק חלק אני לא בא לומר על הציבור החסידי ככלל!) שפשוט לא שומרים על ההנחיות. אף אחד מהם. הרופאים והאחיות קורסים, ובינתיים הם ממשיכים בחגיגות ענק ואף אחד לא אפילו טורח לשים מסיכה. קשה לי אחרי דבר כזה שחלק מהם אח"כ יגרמו צער לאחות מסכנה שתהיה תשושה או לרופא שיצטרך שימותו לו חולים בידיים, ולאהוב אותם. אני כל כך הערכתי את חלק מאותם החלקים האלה לפני הקורונה, וזה עצוב וקשה לראות את כל הדברים האלה פתאום שיש לך חלקים מסוימים שלא שומרים כלל על ההנחיות, ופשוט לא אכפת להם מזה. קשה לי גם כי אני נורא אהבתי את חלק מאותם חלקים שלא שומרים, ועכשיו קשה לי. איך להתייחס אליהם? ואיך בכל זאת לאהוב אותם?

שלום לך, אכן קשה להצדיק את ההתנהגות של חלקים מהציבור [=אגב, לא רק חלקים מהציבור החרדי, כי יש כאלה שעוברים על ההנחיות גם מציבורים נוספים בעם ישראל, לצערנו]. אבל למרות שיש לנו ביקורת על התנהגות של יהודי, אסור שזה יפגע באהבתנו כלפיו. גם אנחנו לא מושלמים, ולמרות זאת אנחנו סולחים לעצמנו. אהבת ישראל צריכה להיות חזקה יותר מהביקורת שיש לנו על ההתנהגות של אדם זה או אחר. ובסופו של דבר כולם רוצים בטובתם של ישראל, גם אם בדרך, כל אחד מתנהג בצורה שונה. צריך לדעת להפריד בין יחסנו לעצם הפרת ההנחיות [=שלדעתנו הוא איסור], לבין יחסנו לאדם, שהוא בוודאי שוגג. ואילו היה מבין באמת את הסכנה שבהתנהגותו, ודאי לא היה מתנהג כך. ומצוות אהבת ישראל נוהגת גם כלפי מי שחוטא בשוגג. ומי יתן וה' יסיר את המגפה מעל עמו ישראל. בברכה אוריאל טויטו