במקרה של אזעקות בליל הסדר ח"ו, ונאלץ להפסיק את הסדר ולצאת למקלט — כיצד יש לנהוג מבחינה הלכתית?

שלום וברכה, בעזרת ה' נזכה לחגוג את ליל הסדר וחג הפסח בשמחה ובטוב לבב. במקרה של אזעקות ח"ו, באופן כללי אין קושי משמעותי מצד הלכות ליל הסדר. נפרט: כאשר יש ממ"ד בתוך הבית – מעבר לשם אינו נחשב כשינוי מקום, ולכן ניתן להמשיך את הסדר בממ"ד, או לחזור ולהמשיך כרגיל במקום שהתחילו. גם אם האזעקה הגיעה באמצע אכילת מצה או מרור או כורך אפשר להמשיך לאכול בממ"ד, רק יש לשים לב לאכול כזית תוך כדי אכילת פרס. רק במקרה חריג שבו נשמעת אזעקה בדיוק בזמן אכילת האפיקומן – יש להקפיד שלא לפצל את אכילתו בין שני מקומות, אלא להתחיל ולסיים את האפיקומן במקום אחד, בין אם בממ"ד ובין אם ליד שולחן הסדר. כאשר מדובר במקלט הנמצא מחוץ לבית – יש בכך דין של שינוי מקום. לכן, בקידוש נכון לשתות יין בשיעור של כ־150 מ"ל, ולפחות כ־86 מ"ל, כדי שייחשב כקידוש במקום סעודה (שתיית יין בכמות כזאת נחשבת קצת כ"סעודה"). באופן זה, גם אם יהיה צורך לצאת למקלט בין הקידוש לסעודה – אין בכך בעיה. ביציאה למקלט באמצע הסעודה אין חשש של שינוי מקום, שכן בסעודת פת (סעודת מצה) הברכה נמשכת גם כאשר משנים מקום. טוב לכתחילה לכוון מראש שאם יש צורך אז יוצאים למקלט. לגבי ברכת היין, הדין כך: לבני אשכנז אין קושי, מאחר שבכל מקרה מברכים "בורא פרי הגפן" על כל אחת מארבע הכוסות. לבני ספרד, הנוהגים לברך רק על הכוס הראשונה והשלישית (כאשר ברכת הראשונה פוטרת את השנייה, וברכת השלישית את הרביעית) – אם יצאו למקלט שמחוץ לבית בין הכוס הראשונה לשנייה, יש לברך שוב על הכוס השנייה; ואם יצאו בין הכוס השלישית לרביעית, יש לברך על הכוס הרביעית. חשוב לזכור שפיקוח נפש דוחה הכול, וכשיש אזעקה יש לצאת למקום מוגן בלי להתעכב. שנזכה בעזרת ה' לניצחון וישועה, ולא יישמע עוד שוד ושבר בארצנו. בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל. מקורות והרחבה: בגדר שינוי מקום בדיני ברכות: גם מעבר מחדר לחדר בתוך הבית נחשב לשינוי מקום אם לא הייתה דעתו לכך מלכתחילה (משנה ברורה סי' קע"ח ס"ק ג). אולם כבר הורה הגרש"ז אוירבך שבזמננו, כיון שהרגילות לעבור מחדר לחדר באותה דירה – מן הסתם דעת האדם לכך, ואין זה נחשב שינוי מקום (הובא בהערות ביצחק יקרא שם). ואמר לי הגר"א נבנצל שליט"א, שהוא הדין גם לעניין קידוש במקום סעודה, שכיום מעבר מחדר לחדר בתוך הבית אינו נחשב שינוי מקום. [יש לציין שדין שינוי מקום לעניין קידוש במקום סעודה חמור יותר מדין שינוי מקום לעניין ברכות; ראה משנה ברורה סי' רע"ג ס"ק ג, ולכן יש חידוש בדברי הגר"א נבנצל מעבר לדברי הגרש"ז]. לגבי מעבר מחדר אחד לחדר אחר בתוך בניין – כגון לחדר מדרגות או למקלט משותף – נחלקו הפוסקים: יש הסוברים שדינו כמעבר מחדר לחדר בתוך הבית, מאחר שהכול תחת קורת גג אחת; ולעומתם יש הסוברים שדינו כיציאה מחוץ לבית, משום שהאדם יוצא מתחום רשותו (עי' וזאת הברכה עמ' 56; פסקי תשובות סי' קע"ח הערה 8). עוד דנו הפוסקים במקרה שבו רואה את מקומו הראשון (עי' פסקי תשובות שם סע' ה). ואמר לי הגר"א נבנצל שליט"א שדעתו היא שיציאה למקלט המצוי בתוך הבניין נחשבת לשינוי מקום. יש לדון בשלוש שאלות נפרדות העלולות להתעורר בעקבות הפסק באמצע ליל הסדר: א. קידוש במקום סעודה. ב. שינוי מקום בדיני ברכות. ג. אכילת האפיקומן בשני מקומות. א. קידוש במקום סעודה – בכל שבת ויום טוב יש לקיים את הקידוש במקום הסעודה (שו"ע סימן רע"ג סעיף א). כתב השולחן ערוך (סי' רע"ג סעיף ה) בשם הגאונים, שאף שתיית יין בלבד יכולה להיחשב כקידוש במקום סעודה. וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק כ"ז), שהשיעור הנדרש לכך הוא רביעית. עם זאת, הביא המ"ב שיש אומרים שאין יוצאים ידי חובת קידוש במקום סעודה בשתיית רביעית אחת בלבד, אלא יש צורך לשתות רביעית נוספת מעבר לכוס הקידוש. ובשער הציון (שם ס"ק כ"ט) הסתפק אם ניתן לסמוך בליל שבת על שיטה זו, מאחר שיש החולקים עליה. אולם למעשה מדברי המשנה ברורה עולה שבשעת הדחק ניתן לסמוך על הדעות המקילות (עי' מ"ב סי' רס"ט ס"ק א; שמירת שבת כהלכתה פרק נ"ד סעיף כ"ג). בשמירת שבת כהלכתה (פרק נ"ד סעיף כ"ג) כתב שלדעה המחמירה אין צורך בשתיית שתי רביעיות מלאות, אלא די שישתה רביעית נוספת מעבר למלוא לוגמיו של כוס הקידוש. וכן נטה הגר"א נבנצל שליט"א (ביצחק יקרא סי' רע"ג ס"ק כ"ז). לעומת זאת, במנחת אשר (שמות סי' נ"א, סוף אות א) כתב הגר"א וייס שלפי דעה זו יש לשתות שתי רביעיות. לכתחילה, בכל ליל הסדר יש לשתות בארבעת הכוסות את כל הכוס, ובדיעבד – את רוב הכוס (מ"ב תע"ב, ל). כמו כן, בכל שנה טוב לשתות את השיעור הכפול (מה שמכונה היום "שיעור חזון איש") כדי לצאת ידי השיטות הסוברות שהשיעורים כפולים מהחשבון הרגיל (אורח משפט קכ"ח, כד). במקרה שיש חשש שאדם עתיד לצאת לאחר הקידוש כגון בגלל אזעקה - יש טעם נוסף לשתות שיעור גדול של 150 מ"ל. [המלצתי לשתות 150 מ"ל שזה שיעור חזון איש. אמנם לשיעור הגר"ח נאה רביעית הוא 86 מ"ל, ולפי זה כדי לקיים את החומרא לשתות שתי רביעיות היה צריך לשתות יותר מ150 מ"ל. אך יש להקל בכך משום שיש אומרים שהחומרא לשתות יותר מרביעית היא רביעית חוץ ממלוא לוגמיו כנ"ל. ועוד שבספר הידורי המידות לרב הדר מרגולין ביאר בהרחבה שהגר"ח נאה מדד בדרהם קטן מהדרהם שהרמב"ם השתמש בו. על כן השיעור המדויק שאליו הגיעו כל הרבנים החוקרים את התחום בדורנו הוא ששיעור רביעית הוא 75 מ"ל. והביא (בפרק ט) שכך היתה דעתו של הרבי מסאטמר, וכן נטו הגרש"ז אוירבך והגר"ע יוסף]. ב. לעניין דין שינוי מקום, יש לדון בשלושה היבטים: 1. שינוי מקום בסעודת המצה. 2. שינוי מקום ביין. 3. שינוי מקום בין הכרפס למרור. 1. לעניין שינוי מקום בסעודת המצה: בזמן הסעודה, בדיעבד אין בעיה של שינוי מקום, שכן לחם או מצה טעונים ברכה במקומם; ולכן אם שינה את מקומו – אינו צריך לברך שוב (רמ"א סי' קע"ח סעיף ב). וכן כתבו הבן איש חי והגר"ע יוסף (כמובא במשנה ברורה מהדורת איש מצליח סי' קע"ח הערה 3). כאשר אדם יודע שהוא יצטרך לצאת באמצע הסעודה - לכתחילה יש לו לכוון שהוא עתיד לצאת (ראה מ"ב קעח, ס"ק לג, בן איש חי בהעלותך ב, כף החיים קעח ס"ק לב). וכוונה מועילה על תנאי שאם תהיה אזעקה ילך למקלט ושם יהיה מקומו (עי' אשל אברהם מבוטשאטש סי' קעח א). 2. לעניין שינוי מקום בברכת היין: לבני אשכנז אין בענייננו שאלה של שינוי מקום, שכן נוהגים כדעת הרמ"א, לברך על כל כוס וכוס מארבע הכוסות (רמ"א סי' תע"ד סעיף א). [אמנם יתכן שתהיה נפק"מ לבני אשכנז במקרה שרוצה לשתות מים על סמך ברכת הגפן לאחר שיצא למקלט וחזר, שאין הכרעה ברורה בדין שינוי מקום ביין ושבעת המינים, עי' שו"ע סי' קעח סע' ה. במקרה זה דעת הגרי"ש אלישיב היא שיש לברך ברכה אחרונה על מה ששתה ושוב ברכה ראשונה על מה שרוצה לשתות כדי לצאת מהספק כמובא בספר וזאת הברכה. אך הגר"א נבנצל שליט"א אמר לי שימשיך לאכול ולשתות על סמך ברכתו הראשונה. וכאשר אמרתי בפניו את דברי הגרי"ש אלישיב אמר בענותנותו "אני חשבתי אחרת"]. לעומת זאת, בני ספרד נוהגים כדעת השולחן ערוך (שם), ומברכים רק על הכוס הראשונה והשלישית. לכן, במקרה שיוצאים למקלט שמחוץ לבית בין כוס ראשונה לשנייה, יש לברך ברכה אחרונה על הכוס הראשונה, ושוב ברכה ראשונה על הכוס השנייה; ואם יצא בין כוס שלישית לכוס רביעית יברך ברכה אחרונה על כוס שלישית ושוב ברכה ראשונה על כוס רביעית, שכן לעניין יין פוסקים בני ספרד שיש בו דין שינוי מקום (ראה הלכה ברורה סי' קע"ח סעיף י"ח). 3. לעניין הפסק בין אכילת הכרפס לאכילת המרור: לכתחילה יש לכוון בברכת הכרפס לפטור גם את המרור שייאכל לאחר מכן (משנה ברורה סי' תע"ג ס"ק נ"ה). אולם בדיעבד, אם לא כיוון לכך, או אם בירך ברכה אחרונה על הכרפס – אינו מברך על המרור לאחר מכן, משום שחוששים לשיטות הסוברות שהמרור נחשב כדברים הבאים מחמת הסעודה, שאינם טעונים ברכה (שולחן ערוך הרב סי' תע"ג סעיף י"ח; כף החיים סי' תע"ג ס"ק קי"ג). לפי זה, גם אם יצא למקלט בין אכילת הכרפס למרור – אינו מברך שוב ברכת האדמה על המרור. ג. כתב השולחן ערוך (תעח א): "אחר אפיקומן אין לאכול שום דבר". והוסיף הרמ"א: "הגה: ולא יאכלנו בשני מקומות וכו". וכן כתב הכף החיים (ס"ק א). לדעת שולחן ערוך הרב (תעט ח) אפילו אם אכל פחות מכזית מהאפיקומן במקום אחד אסור לעבור למקום אחר. וכף החיים (תעח יא) היקל אם אכל פחות מכזית על פי דברי הפרי חדש. וראיתי שכתב הפסקי תשובות (תעח ג): "ולדברי שו"ע הרב (סעיף ג', תע"ט סעיף ח') אפילו עדיין לא אכל כזית מהאפיקומן אסור לו לעבור למקום אחר, ואם הלך למקום אחר, ואפילו מחדר לחדר באותו בית, שוב אסור לו להמשיך לאכול מצה לשם אפיקומן, ונמצא הפסיד מצות אכילת אפיקומן, ולשיטה זו הרי הוא מעוות לא יוכל לתקון". עכ"ל הפסקי תשובות. ולא ידעתי איפה הפסקי תשובות ראה זאת בדברי שולחן ערוך הרב ששוב אסור לו לאכול מצה לשם אפיקומן ושהוא מעוות לא יוכל לתקון. אלא נראה פשוט שאם האדם יצא מהחדר בזמן אכילת אפיקומן יחזור למקום שהתחיל ויאכל לאפיקומן שיעור כזית או שני כזיתים למי שנוהג לאכול שני כזיתים של האפיקומן.