ב"ה שלום כבוד הרב, "מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן-לִי:" (שמות כב, כח). ספר החינוך מצוה עב - שלא להקדים חוקי התבואות. ונוהגת בזכרים ונקבות, בארץ ישראל, ובזמן שישראל שם, כדעת הרמב"ם זכרונו לברכה, שכתב [פ"א מתרומות הכ"ו] שמצות תרומה ומעשרות מן התורה אינה אלא בזמן שארץ ישראל בישובה. האם יש בגמרא גדר לכמה זה נחשב "ארץ ישראל ביישובה"? אם אין, האם נדון בהמשך? אשמח לקרא את המקורות. תודה, ממשה

בס"ד שלום וברכה חיוב תרומות ומעשרות מדאורייתא נוהג בארץ ישראל כאשר רוב יושביה עליה (יש בכך חלוקי הסברים). לפי רוב הפוסקים רוב היהודים בעולם צריכים להיות מרוכזים בארץ ישראל (אפילו שכאשר הגיעו לארץ היו רק חלק וכעת יש רוב זה ג"כ מועיל להגדיר את המקום כארץ ישראל ביישובה). על הגרת ארץ ישראל כדאי לעיין באנצקלופדיה תלמודית (ערך ארץ ישראל) שם מובאות כל השיטות ואפילו מפות מסוימות. כל זה רק לעניין תרומות ומעשרות וחלה, אבל לעניין שמיטה ויובל יש הגדרות אחרות שגם צריך שכל שבט ושבט יהיה מכיר נחלתו. חנוכה שמח יהודה הלוי עמיחי מכון התורה והארץ