שלום הרב. אשמח לשאול לגבי הלכות נזיקין בבקשה. יש לי הרבה מקרים ביום יום שאני מזיק לחברים שלי נזקים שאין דרך בני האדם להקפיד עליהם, לפעמים זהו גם נזק ששווה פרוטה, אבל מ"מ אין דרך האנשים להקפיד ע"ז. ולדוגמא, פעם נתתי חיבוק לחבר שלי והיד שלי היתה קצת משומנת, והחולצה שלו התלכלכה ממש קצת באופן שלא ניכר כ"כ, שבעצם זה נזק שיתכן שהוא שווה פרוטה, אבל אין דרך האנשים להקפיד ע"ז. כלומר, החברים אצלינו לא מתעכבים על כזה דבר, לא מתנצלים ע"ז, אלא ממשיכים בחיים כרגיל כאילו לא היה כלום. האם צריך לשלם על כזה נזק, והאם צריך לבקש מחילה על כזה נזק. כמו"כ אני רוצה לשאול גם לגבי צער, אם ציערתי את חבר שלי צער שאין הדרך להקפיד עליו, אלא אחרי קצת זמן המשכנו ליהיות חברים כרגיל כאילו לא היה כלום, האם צריך להתנצל על זה?אשמח אם הרב יוכל להביא לי גם מקורות שאוכל לעיין בהם בבקשה. תודה רבה רבה.

שלום וברכה, באופן עקרוני אדם שהזיק או לקח דבר שאין דרך העולם להקפיד עליהם אין עליו חיוב, וכן כתב השו"ע שנט, א: "אסור לגזול או לעשוק אפילו כל שהוא, בין מישראל בין מעובד כוכבים; ואם הוא דבר דליכא מאן דקפיד ביה, שרי; כגון ליטול מהחבילה או מהגדר לחצות בו שיניו; ואף זה אוסר בירושלמי, ממידת חסידות". אך לא בכל מקרה שנראה לנו שהחבר לא מקפיד כך גם החבר מרגיש. לפעמים נראה לנו שהחבר לא מקפיד כיון שאנו היינו נוהגים כך ביחס לחבר. לכן רק בדבר שכל העולם לא מקפיד כדברי השו"ע "דליכא מאן דקפיד" ניתן לקחת בלי רשות אך בדבר שיש מקפידים אסור אף אם נראה לנו שלא מקפיד. ולכן אם החבר יתבע אותך ודאי שאתה חייב ולא נאמר שודאי מוחלים ע"כ. אך כל עוד שלא תבע, יש לדון ע"פ דברי הש"ך (חו"מ, רלב סק"ב) שכתב בשם שלטי הגבורים שמלוה שאינו תובע את הלואתו אין הלוה חייב לשלם לו מעצמו, אלא אנו אומרים הואיל והמלוה אינו תובע, במתנה ביקש ליתן לו. וכך במקרה שלנו יש לומר שאם החבר אינו תובע הוא מוחל. אך הש"ך סיים שדין זה צ"ע. ובקצה"ח (קד סק"ב) כתב ג"כ כשלט"ג, אך הנתיבות (קד,א) חלק עליו וסובר שצריך לשלם שאנו תולים שהמלוה שכח ולא תבע ולא התכוון למחול. ובשער משפט (צח, א) כתב שדברי הש"ג תלויים במחלוקת האם מחילה בלב היא מחילה, והכריע שמחילה בלב לא הוי מחילה. לגבי צער, גם המזיק וגם המצער חברו צריך לבקש ממנו מחילה על הבושה שנגרמה לו - שו"ע חו"מ תכב, א -"החובל בחבירו, אף על פי שנתן לו ה' דברים, אינו מתכפר לו עד שיבקש ממנו וימחול לו. ואסור לנחבל להיות אכזרי מלמחול, כי אין זה דרך זרע ישראל, אלא כיון שבקש ממנו החובל ונתחנן לו פעם ראשונה ושניה וידוע שהוא שב מחטאו וניחם מרעתו, ימחול לו. וכל הממהר למחול הרי זה משובח, ורוח חכמים נוחה הימנו". המאיר (ב"ק צב.)כתב לגבי חיוב זה שצריך להניפגע ימחל בלב טוב: אף על פי שנתן לו כל דמי החבלות אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו מחילה על צערו ר"ל על שדאג בלבו על קלונו ואפילו התודה על חטאתו כל שבינו ובין חברו אינו נמחל עד שיבקש ממנו מחילה והוא שנאמר באבימלך השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך כלומר שתבקש ממנו עד שימחול לך בלב טוב כל כך שיהא מתפלל בעדך. וכן כתב בשו"ת דברי יציב (אורח חיים סימן רנח) "ולפ"ז הוא שיעור בהמחילה, שיהיה באופן זה עד שיעקור טינא שבלב וימחול בלב טוב כל כך עד שיהיה מתפלל בעדו". ועיין בשו"ת דברי שלום חו"מ חלק ג - 'דין בקשת מחילה מהניזק' שמביא הרבה דיונים על חיוב בקשת מחילה. גם כאן יש לדון האם עצם זה שהמשכתם להיות חברים סימן שהוא מחל לך? לענ"ד אין זו ראיה גמורה כיוון שלפעמים אדם מקפיד בלב ומחכה שהחבר יבקש מחילה. גם לגבי נזק וגם לגבי צער לענ"ד אם יש לחשוש שהחבר לא מזכיר זאת משום שלא נעים לו להראות קטנוני ולא מחמת שמוחל יש לפנות אליו ולהציע לו תשלום, ולבקש ממנו מחילה. בברכה, הרב משה מאיר אבינר