היי. יש לי שאלה בנוגע לייחוד. אני עובדת במאפייה, ואני מגיעה לעבודה בשש וחצי בבוקר ומי שנמצא שמה זה אני ועוד 2 עובדים בנים ערבים. המאפיה נפתחת בשעה 7 בבוקר (חצי שעה אחרי שאני מגיעה) ואנשים לא אמורים לבוא לפני הפתיחה. השאלה היא אם זה ייחוד שאני נמצאת רק עם שניהם שמה או לא. הדלת של המאפיה סגורה אבל יש דלת נוספת מאחורה שמובילה לתוך המפעל ששמה מכינים את כל המאפים וזה מקום די גדול ואז שמה יש דלת פתוחה אבל היא יחסית רחוקה מהחנות (זה בעצם 2 מבנים אחד בתוך השני). הדבר חוזר על עצמו גם בשעת הסגירה שאני נשארת רק עם עובד אחד (יהודי) לבד במאפיה והדלתות סגורות (הסגירה היא באזור השנה 2 בצהריים). אני אשמח לדעת אם זה ייחוד או לא:)

שלום וברכה, בשו"ע אבהע"ז (כב, ט) כתב ש"בית שפתחו פתוח לרשות הרבים, אין חשש להתייחד שם עם ערוה". אך יש לדון: א. מה הגדר של פתח פתוח? ב. האם התר זה קיים ביחוד עם גוים? א. האגרות משה ח"ד סי' סה כתב שהיתר זה נאמר לא רק בפתח הפתוח ממש, אלא גם אם הדלת נעולה באופן שמצוי שמישהו ידפוק ויודע שיש אנשים בחדר, ואם לא יפתחו לו מיד יתמה על הדבר (כגון המעביד או עובד אחר), ומשום כך הם יראים לחטוא. אך יש אחרונים שהחמירו בזה יותר. ואמרו שאם הדלת נעולה אין היתר זה (ציץ אליעזר יב, ח). ויש שהחמירו בכל דלת סגורה (שבט הלוי ה, רג) ב. ע"פ ההלכה גויים נחשבים כפרוצים בעריות ולכן יש לדון האם יש היתר פתח פתוח עם מי שפרוץ. בדרך כלל אין איסור ייחוד במי שבעלה בעיר, אך אם מדובר באשה שליבו גס בה, כלומר שהוא רגיל להיות איתה ומקירה זמן רב, יש להחמיר יותר ולא קיים היתר זה. ע"פ זה כתב בחלקת מחוקק (שם ס"ק יג) שכמו שההיתר של בעלה בעיר אינו קיים באופן שליבו גס בה, כך גם ההיתר של פתח פתוח לרשות הרבים אינו קיים באדם שלבו גס באשה זו, ונראה שכך הדין גם באדם פרוץ . אך הט"ז חולק על החלקת מחוקק ומתיר, וכן כתב להלכה באגרות משה שם, ובשו"ת שבט הלוי שם בסופו נקט ג"כ כדעת הט"ז אלא שכתב להקל בזה רק בדלת פתוחה ממש, ולא בסגורה שאינה נעולה. לכן, אם ניתן להשאיר דלת פתוחה זה הטוב ביותר. בדלת סגורה שאינה נעולה כשכל רגע יכול לבוא מישהו ניתן להקל שאין איסור יחוד, אבל אם הדלת נעולה נראה שאין להקל. אך יש לזכור כל הזמן לשמור מרחק פיזי ונפשי מהגברים אתם את עובדת. בברכה,