שלום, ראיתי במשפחה של אשתי מנהג קצת מוזר: כשמגיעים כולם ל"הדלקת נרות" משפחתית אזי בעל הבית מברך ומדליק, ואחריו כמעט כל הגברים הבוגרים (לפחות אלה שרוצים) מדליקים אחריו חנוכיות אחרות *בברכה*. שאלותי: 1. האם יש איזשהו מקור להתיר דבר כזה? איזושהי דעה,יחידה ככל שתהיה? אני לא שואל כדי לעשות מעשה, אלא כדי ללמד זכות, כי אני לא מעוניין למחות במי שסומך אפילו על דעת יחיד רחוקה, אלא רק במי שמאה אחוז טועה. 2. בנר ראשון כולם בירכו שהחיינו, האם לאחר מכן בביתם כשהם מדליקים לא יאמרו שהחיינו, או כיוון שזו מראש הייתה ברכה לבטלה צריכים לומר שוב?

שלום וברכה! בברייתא במסכת שבת דף כא ע"ב נכתב כך : "מצוַת חנוכה - נר איש וביתו, והמהדרין - נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין - בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך" אם כן למעשה ישנן שלוש מדרגות בקיום המצווה ,המדרגה העליונה מוסיפה (לפי בית הלל) נר בכל יום. לדעת התוספות, מדרגת ה'מהדרין מן המהדרין' מתייחסת למדרגה הראשונה, ולא למדרגת ה'מהדרין' - כלומר, הרוצה לנהוג כ'מהדרין מן המהדרין' ידליק נר נוסף בכל יום במקום להדליק נר לכל אחד ואחד. וכך פסק השולחן ערוך (תרע"א, ב). אולם, הרמב"ם (פ"ד ה"א) והרמ"א בעקבותיו חלקו, והבינו שכל מדרגה מוסיפה על קודמתה, וה'מהדרין מן המהדרין' מדליקים לכל אחד מבני הבית נר נוסף לכל יום. כל מה שכתבתי לעיל אמור לגבי בני הבית בלבד אך אם מדובר במבקרים או אורחים אין הדבר כן וחל עליהם איסור לברך ואם עושים כן, מברכים הם ברכה לבטלה. לסיכום : בהחלט לפי דעות מסויימות בהלכה כפי שהובא לעיל מדליקים כל בני הבית כל אחד חנוכיה משלו ומברך את הברכות באופן אישי. אך לגבי "מבקרים" שאינם בני הבית אין היתר להדליק ולברך והברכה הינה ברכה לבטלה. חנוכה שמח!