לפני כמה שנים אנשים הביאו לי כסף למסיבת יום הולדת של חברה, ולא החזרתי להם את הכסף (כוונתי הייתה להחזיר) ,וכבר לא התראינו שנים. שכחתי איפה הכסף נמצא או מה סכומו (כוונתי הייתה לתרום את הסכום שלא החזרתי). מה אוכל לעשות כדי שזה לא ייחשב כגזל?

שלום וברכה, עלייך להשיב את כל הכסף לאנשים שהביאו לך, עד שתצאי מכל ספק, או שאנשים אלו ימחלו לך בפירוש על הכסף. אם היה שלב שבו יידעת אותם בסכום המדוייק של החוב וכעת הם שכחו, אינך חייבת להשיב להם יותר ממה שאת זוכרת שאת חייבת. אם בעבר יידעת אותם שיש אצלך חוב שאת חייבת להם ובכל זאת הם נמנעו מלבקש ממך את כספם, יש הפוטרים אותך מלהשיב , כל עוד הם לא מבקשים מיוזמתם. מקורות והרחבה: מובא במשנה בב"מ (לז): 'אמר לשניים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם, או אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזהו, נותן לזה מנה ולזה מנה, שהודה מפי עצמו'. לומדת הגמרא שהחיוב לתת לכל אחד מנה אינו חיוב מן הדין, שהרי הוא מסופק ואין כאן תביעה נגדו , אלא זהו חיוב לצאת ידי שמים (ולכן אם אינו רוצה, לא מועיל לתפוס ממנו - ריב"ש המובא בש"ך עה, סקכ"ו). נחלקו הראשונים האם ישנו חיוב לצאת ידי שמים רק במקרה שבו מי שחייבים לו לא היה אמור לזכור, כגון במקרים המובאים במשנה (נגזל ובן המפקיד), או שגם במקרה שהיה אמור לזכור (כגון המפקיד עצמו), מכיוון שגם הנפקד היה אמור לזכור, הרי הוא חייב לצאת ידי שמיים. מחלוקת זו הובאה בשו"ע חו"מ בסימן עו סעיף ג, ובה פסק השו"ע בסתם כדעת הראשונים הפוטרים אף לצאת ידי שמיים, והוסיף בשם י"א את הדעה המחייבת לצאת ידי שמיים. נמצא שעפ"י הכלל הידוע בשיטת השו"ע שבסתם ויש דעתו לפסוק כסתם (עיין יד מלאכי כללי השו"ע כלל יז), דעתו לפטור. וכן סתם הרמ"א בסימן ש סעיף ג. [ואין להקשות מסימן רכב סעיף ב שנראה כחולק, כפי שכבר העיר שם הש"ך, שהרי הגר"א והקצות שם יישבו בטוב טעם]. בדומה לפסיקות הקודמות בנידון שאינו יודע למי חייב, כך גם בנידון שאלתנו שאינו יודע כמה חייב, נפסק בשו"ע (חו"מ סימן עה סעיף יח): 'טענו שניהם ספק, כגון שטענו הלויתיך ואיני יודע כמה, והשיבו – אמת שהלויתני ואיני יודע כמה, אין הנתבע נשבע אפילו היסת ומשלם לו מה שברור לו ויוצא בו אף ידי שמים. ויש אומרים שכיון שזוכר שלוה אינו יוצא ידי שמיים עד שיתפשר עם המלווה במה שיוכל.' גם כאן סותם השו"ע כדעה הפוטרת, שמכיוון שגם המלווה 'פשע' והיה אמור לזכור, אין על הלווה חיוב לשלם אף לצאת ידי שמיים [אמנם עיין קצות בסי' עו סק"א שלדעתו, בניגוד לשאר נושאי הכלים שם, שם סתם השו"ע כדעת הי"א כאן]. נראה שבמקרה שלפנינו, לא היה לאנשים שהביאו לך את הכסף יכולת לדעת את סכום ההוצאה הסופית, וממילא דומה דין זה לדין המקורי של המשנה, שמוטל עליך חיוב לצאת ידי שמיים עד לסכום שברור שאת לא חייבת, או שתגיעו לפשרה, אא"כ היה שלב שבו יידעת אותם בסכום המדוייק של החוב והם שכחו, שבזה, כפי שהבאנו, השו"ע סותם שאת חייבת לשלם רק את מה שברור לך שאת חייבת. נעיר שאין שום משמעות לכך שאינך יודעת היכן הנחת את הכסף. יש להוסיף (עפ"י הש"ך בסימן רלב סק"ב) שאם יידעת אותם בכך שלא השתמשת בכל הכסף ולמרות זאת במשך השנים לא תבעו ממך את הכסף, יש אומרים שאינך חייבת להחזיר להם, ואת יכולה להניח שהם מחלו לך על החוב (כל עוד שהם לא יבואו לתבוע את החוב - שו"ע חו"מ צח,א). בברכה, הרב צבי ברוך טסלר