ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שאל את הרב משפחה, ציבור וחברה המקדש והקרבנות

כיצד יקריבו קרבן פסח בקורונה

שאלה
שלום רב בע"ה מהרה יבנה המקדש ונוכל להקריב קרבן פסח. עם זאת כיום אנחנו במגיפה וישנה בעיה להתקהל. איך אפשר לחגוג פסח בזמן מגיפה ואחלק את שאלתי למספר סעיפים - א. האם חולה קורונה ללא תסמינים נחשב חולה שיש בו סכנה? ב. אם אחד מהמנויים לקרבן נמצא חולה - איך אפשר לאכול בחבורה כאשר אסור להיות באותו בית? ג. מה עושים עם ילדים (מעל גיל בר מצווה) שאינם מחוסנים ויכולים להוות מקור הדבקה? האם אוכלים איתם? ד. האם חולה מאומת או אדם בבידוד חייבים בקורבן? ה. האם הם נדחים לפסח שני? ו. האם יש חובה להתארגן על חבורה (קפסולה) כשבועיים לפני בכדי שלא יהיה הדבקה? ז. האם אפשר לאסור על אדם שאינו מחוסן לעלות לרגל?
תשובה
לשואל, שלום וברכה! א. האם חולה ללא תסמינים הוא חולה שיש בו סכנה? - זו שאלה רפואית ולא הלכתית. לפי ידיעתי המוגבלת, בימים הראשונים מאז שחלה העובדה שאין לו תסמינים לא מוכיחה שאינו בסכנה, ואילו כאשר עבר כשבוע בערך ועדיין אין תסמינים הוא יצא מכלל סכנה (ועדיין עלול להדביק אחרים). ב. חבורה שאחד ממנה חולה - דין זה תלוי במחלוקת תנאים: לדעת רבי יהודה אין חובה לאכול את הפסח בחבורה אחת, אלא שלאדם אחד אסור לעבור מחבורה לחבורה. לפי זה, ניתן לחלק מראש את הפסח לחלקים ולהביא לחולה את חלקו בבית נפרד. לדעת רבי שמעון חובה לאכול את הפסח בחבורה אחת בלבד, ולפי דעה זו החולה לא יכול להמנות על הפסח. לפי רוב הראשונים הלכה כרבי יהודה, וכן פסק בבגדי ישע (סי' תעח,ב) לגבי אפיקומן, אך הכרעת הרמב"ם בדין זה אינה ברורה (עיין הל' קרבן פסח פ"ב הט"ו ופ"ט ה"א, ו'שערי היכל' על פסחים מערכה קכז). ג. אכילה עם נערים שלא התחסנו - כאמור, לפי דעת רבי יהודה, שבפשטות הלכה כמותו, ניתן לחלק את הפסח לבתים שונים. בכל אופן, כפי שהמצב מצטייר כרגע, אם המבוגרים מחוסנים איני רואה סכנה של ממש בשהייה ליד נערים שלא התחסנו ולא ידועים כחולים או שנחשפו לחולה. ד. האם חולה מאומת או חייב בידוד חייב בקרבן - מי שעלול להדביק אחרים פטור מלעלות לרגל ומצוות אחרות שמצריכות אותו להיות יחד עם קהל. כך נאמר בירושלמי בחגיגה פ"א ה"א על מוכה שחין, והסביר זאת המהרי"ט (ח"ב אה"ע סי' יד): "והרמב"ם ז"ל לא הוצרך להזכיר מוכי שחין שלא יעלו... שיש להם סכנה שיתדבק בה, שטבעו של חולי להדבק וכמו שכתבו הרב בהל' שמירת נפש להתרחק מספק של רוק יבש של מוכי שחין ומזיעתם... והרי שומה בפי ההמון והרופאים שהוא חולי המתדבק, והמזהירין על מגען ועל משאן ועל אהלן". אמנם מצאנו בכריתות טו ע"ב שמוכי השחין בירושלים, שהיו להם איברים מדולדלים שעומדים ליפול מאליהם, היו כורתים אותם לפני הפסח כדי להשתתף בקרבן הפסח. יתכן שאכלו את הפסח בפני עצמם, או שמדובר על סוג של שחין שאינו מדבק (הירושלמי בכתובות פ"ז ה"ט מציין שיש עשרים וארבעה מיני שחין), או שמדובר על חולה שיש לו רק אבר אחד נגוע, וכריתתו הספיקה למנוע את הסכנה (רש"י ורש"ש הסבירו את הכריתה באופנים אחרים). יתכן גם שנקטו אמצעי הגנה, כעין מה שמסופר בירושלמי בבבא בתרא פ"ב ה"ח: "רבי מנא היה מהלך עם מוכי שחין. אמר ליה אביי: לא תהלוך ממדינחיה אלא ממערביה" (אל תלך ממזרח לו אלא ממערב לו, בכיוון הרוח). ה. פסח שני - אכן, מי שלא עשה פסח ראשון נדחה לפסח שני. ו. כניסה לקפסולה כהכנה לפסח בטיחותי - השאלה כמה מאמץ צריך אדם להשקיע כדי לעשות את הפסח שנויה במחלוקת, בין השאר סביב השאלה האם מי שגר בחו"ל חייב לעלות לרגל ולהקריב את הפסח. על פי דעה מקובלת, מי שגר במרחק עד שלושים ימי הליכה חייב לעשות זאת (שו"ת שאלת יעבץ ח"א סי' קכז, וראה 'שערי היכל' הנ"ל סי' א). זאת, בניגוד למצוות עשה אחרות, שאין חובה על האדם לעזוב את עירו וללכת לעיר אחרת כדי לאפשר את קיומן (כך מצדד בחיי אדם כלל סח,ג). יתכן להקיש מזה גם על חובה להסתגר במשך מספר ימים לפני הפסח אם זה נצרך כדי לאפשר את קיום מצוותו, אבל אינני בטוח בזה. ז. האם ניתן לאסור על מי שלא מחוסן לעלות לרגל? - אם לדעת ראשי הציבור והרופאים מי שלא התחסן מסכן בנוכחותו את הקהל, בוודאי ניתן למנוע ממנו את הכניסה. אם ההערכה היא שנוכחותו איננה מסכנת אחרים, ואעפ"כ הורו לציבור שחובה להתחסן כדי להינצל מהמחלה, או כדי למנוע עומס על בתי החולים שיגרום בעקיפין סכנה לאחרים, עולה שאלה מעניינת: האם ניתן למנוע את כניסתו של אדם למקדש רק בתור סנקציה ואמצעי לחץ. בגמרא במועד קטן טו ע"ב יש ספק האם מי שנידו אותו יכול לשלוח את קרבנותיו למקדש, ופירש אחד הקדמונים, תלמיד ר' יחיאל מפריס, שמכיוון שאסור להיכנס לד' אמותיו הוא לא ראוי לבוא למקדש עם כל הקהל, ולכן הספק האם הוא יכול לשולחם שיקריבו אותם עבורו כשהוא מרחוק. ופסק הרמב"ם (הל' ביאת המקדש ב,יב) שלכתחילה לא יביא קרבנותיו. מכאן שאחת הסנקציות שרשאי בית הדין להטיל במקרים מיוחדים על אנשים שעוברים על תקנות הציבור היא למנוע אותם בפועל מלהביא קרבנות. ראה גם בשו"ת הרשב"א (המיוחסות לרמב"ן, סי' רמד) שכתב שהציבור רשאי להטיל סנקציה למנוע מאדם להתפלל בציבור ואף שלא ימולו את בניו, והדברים הובאו להלכה בשולחן ערוך (יו"ד סי' שלד ס"י). כמובן כדאי לשקול היטב היטב האם סנקציה כזו ראויה ומועילה בנסיבות העניין, אבל באופן עקרוני יש רשות בידי בית דין, כלומר, חכמי ישראל שהתמנו ע"י הציבור לפקח על קיום התורה, לעשות דבר כזה. יהי רצון שנזכה כולנו יחד לאכול מהזבחים והפסחים בשמחה!
עוד בנושא המקדש והקרבנות

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il