שלום וברכה! כידוע אסור לומר חזרת הש"ץ אם אין עשרה שמקשיבים. איזו רמה של תשומת לב צריכה להיות ע"מ שזה לא יהיה ברכות לבטלה?

לשואל, שלום וברכה! תשומת הלב המינימלית שעליה מדובר היא שתשעת המאזינים יודעים איזו ברכה הש"ץ אומר כעת והם עונים אמן. ידועים דברי השו"ע סי' קכד ס"ד: "כשש"צ חוזר התפלה, הקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזן ולענות אמן, ואם אין תשעה מכוונים לברכותיו קרוב להיות ברכותיו לבטלה. לכן כל אדם יעשה עצמו כאילו אין ט' זולתו, ויכוין לברכת החזן". ומקור הדברים בשו"ת הרא"ש כלל ד סימן יט: "והקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכת החזן ולומר אמן. וכשאינן תשעה בבית הכנסת המכוונין לברכת שליח צבור קרוב הוא בעיני שברכת שליח צבור לבטלה, כי נתקנו ברכות לשליח צבור לאמרם בעשרה. וכשאין תשעה בבית הכנסת המכוונין לברכת שליח צבור נראה כברכה לבטלה, לכך כל אדם יעשה עצמו כאלו אין תשעה זולתו ויכוין לברכת החזן. ולכן בימי אבותינו יחדו עשרה בטלנין להיות תדיר בבית הכנסת ולכוין לשליח צבור מראש ועד סוף". מדברים אלו ניתן להבין שהריכוז הדרוש הוא הקשבה מילה במילה. אולם באחרונים מבואר שלעניין זה די שהתשעה יענו אמן כהלכתו, כולל הידיעה על איזו ברכה עונים כעת. כך מתבאר מדברי הפרי חדש (או"ח נה,ח) שכתב: "דין המדבר ואינו שומע יש לגמגם בו לדעת הרא"ש ז"ל [שו"ת כלל ד סימן יט]. ומיהו אי מכוין הברכות וכשרואה עונין עונה עמהן דומיא דהנפת סודרין מאלכסנדרייא של מצרים [סוכה נא, ב] לכולי עלמא מצטרף". שו"ת הרא"ש שציין הוא התשובה הנ"ל העוסקת בחזרת הש"ץ, ועליה אמר שדי בכך שהחרש יודע באיזו ברכה אוחזים (כי הוא "מכוין הברכות", כלומר, סופר באיזו ברכה אוחזים). ובמשנה ברורה שם ס"ק לח: "ודעת הט"ז לקמן בסימן קכ"ד ס"ב שאין מצרפין למנין מי שאינו שומע, אף על גב שהוא מדבר, שלא ידע לענות אמן על הברכות שמברך הש"ץ. אכן הרבה מסכימין עם פסק השו"ע וסוברין שאין זה מעכב לענין צירוף, ואם הוא מכוין הברכות, וכשרואה שעונין - עונה עמהם, דומיא דהנפת הסודרין בבהכ"נ של אלכסנדריא שמבין בשעה שמסיים הש"ץ סוף הברכה ועונה אמן - מצטרף לכו"ע". הדעה המקילה שציין סוברת שדברי השו"ע "קרוב להיות ברכותיו לבטלה" אינה בדווקא, עיין אליה רבה קכד,ח, אך גם הדעה ששמיעת הציבור חיונית מסתפקת בכך שעונים אמן בידיעה על איזו ברכה מדובר. וכך מבואר ב'שלמי ציבור' (לרבי יעקב ישראל אלגאזי, דף קלז,א), הובא גם ב'זכור לאברהם' (לרבי אברהם אלקלעי, מערכת תפילה דף קלג,ב) וספרים נוספים, שכתב: "צריך השגחה גדולה וזריזות רב למי שבא לחזור התפילה במקום שאין קהל גדול, שיהיה בין כולם תשעה מכוונים לענות אמן בכל ברכה וברכה, דאפילו יהיו אלף עונים, כל שלא כיוונו לענות אמן כדינו וככל משפטו, שלא יהיה אמן יתומה כל שלא יודע על איזה ברכה הוא עונה, וכן שלא יענה אחר המברך קודם סיומו דהוי אמן חטופה... ואין אין כאן עניית אמן והוו ברכות לבטלה" (ועיין יביע אומר ח"ט או"ח סי' קח אות סג).