שבוע טוב הייתי בדירת נופש ולקחתי מגבת מהדירה ובעל הדירה אמר לי שהכל בסדר. האם זה נחשב גזל?

שלום וברכה, פשוט הדבר שאסור לקחת מגבת מדירת נופש או בית מלון והדבר מהווה גזל גמור. אמנם במקרה שתיארת, שבעל הדירה אמר לך ש"הכל בסדר", אינך צריך עוד להשיב את המגבת, וכפי שיפורט. נפסק בשו"ע (חו"מ רמ"א, ב) שמחילה אינה צריכה קניין, והיא חלה בדיבור בעלמא. אמנם כבר כתב שם הרמ"א על פי המהרי"ק (שורש צד) שלשון מחילה אינה מועילה אלא על חוב שחייב לו, אבל אם מוחל על חפץ בעין שנמצא אצל חברו - "אינו כלום". (ואף שהמשנה למלך (הלכות זכיה ומתנה ג, ב) חולק על המהרי"ק וסובר שניתן למחול גם על פיקדון בעין, נפסק ברמ"א כמהרי"ק.) ואם כן עולה שמחילה מועילה דווקא על חוב, אך אי אפשר למחול על חפץ בעין, וכיוון שהגוזל חייב להשיב את הגזילה עצמה כל עוד היא קיימת (סימן שס, א), עולה השאלה האם אפשר למחול על גזל, כשהחפץ עדיין קיים? במקרה שלנו קודם כל יש לבחון מה בעל הדירה בדיוק אמר. אם הוא אמר שהוא מקנה לך את המגבת במתנה, פשוט שאתה יכול לקנותה והיא תהיה שלך. אמנם גם במקרה שאמר שהוא מוחל לך על השבתה (וכן אם לשונו היתה "הכל בסדר", שגם נראה יותר שכוונתו בלשון זו למחילה ולא להקנאה), המחילה עובדת במקרה זה, וגם אם לא אינך צריך להחזיר את המגבת, כדלקמן. בסימן רמא (ג) מביא השו"ע על פי הרשב"א מקרה שמחל לחבירו נכסים שיטול ממנו בעתיד (עיי"ש לפרטי המקרה). והקשו האחרונים שם איך לשון מחילה מועילה בנכסים בעין? הסמ"ע מתרץ (שם, ס"ק י) שמדובר שנתן לו בלשון המועיל והרשב"א לא דייק בלשון. אמנם הש"ך שם (ס"ק ה) תירץ שבמקרה ההוא כשיטול מה שירצה תהיה לבעל החפץ תביעה עליו וניתן למחול על תביעה (ועיי"ש תירוץ נוסף). נמצא שהש"ך סובר בתירוץ זה, שבמקרה ששייכת תביעה אפשר למחול על התביעה וכך מחילה חלה אף בחפץ בעין. וכך גם במקרה שלנו אפשר לומר שבעל הדירה מחל על תביעתו לגבי השבת הגזילה, וממילא המחילה חלה. הנתיבות (שם סק"ד) הקשה על הש"ך שלפי דבריו מחילה תועיל בגזילת חפץ, וזה לא יכול להיות. עולה שלדעת הנתיבות מחילה לא מועילה בגזל. אמנם הנתיבות עצמו בספרו קהלת יעקב סימן כח סעיף ה כתב להדיא דמהני מחילה בגזלן. והוא מסביר זאת בכך שהגזלן קונה את החפץ כבר בשעת הגזילה רק שהוא חייב בהשבה, ואם כן כשמחל לו על חובת ההשבה ממילא החפץ קנוי לו. בנחל יצחק (סימן עג ענף ד) הקשה סתירה זו בדברי הנתיבות, והוכיח שמחילה מועילה בגזל מהגמרא בבבא קמא (קה.) המשנה שם מביאה מקרה שהנגזל מוחל לגזלן על הקרן והחומש, ומוכח שם בגמרא שמדובר אף במקרה שהגזילה קיימת, ואם כן נמצא שמחילה על גזילה שבעין מועילה. אמנם גם לפי הנתיבות שם שהקשה על הש"ך, אם תעשה מעשה קניין בחפץ תוכל לקנותו. כדי לתרץ את פסק השולחן ערוך שם, כתב הנציבות שכמו במקנה דבר שלא בא לעולם שהקניין לא מועיל אולם אם אח''כ תפס הקונה את החפץ מדעת המוכר הוא קונה אותו, שהקניין נעשה עכשיו במה שנתרצה לו לקחת אותו, אם כן גם במקרה שמחל לו על מה שיטול, כשנוטל אח''כ מכנסיו מקנה לו מחדש במה שמניח לו ליטול, אף שהמחילה לא עבדה. ולכאורה גם במקרה שלנו, אף שהמחילה לא יכולה לעבוד בדבר בעין, מכל מקום בעצם זה שהבעלים מחלו והרשו לקחת את המגבת, אם תעשה בה קניין עכשיו הרי שהבעלים מקנים לך אותה מחדש, ונמצא שגם לפי הנתיבות אפשר לעשות עכשיו קניין במגבת ולקנותה. מדברי הב"ח בסימן עג, כפי שהסביר את דבריו בשו"ת גינת ורדים (חו"מ כלל ג, סימן מז) עולה כדעת הש"ך. נמצא שגם על פי פסק הרמ"א שמחילה לא מועילה בדבר בעין, מכל מקום לכמה אחרונים (תירוץ אחד בש"ך, ב"ח, דעת הנתיבות בקהלת יעקב במפורש וגם בסימן רמא על ידי קניין מחודש, נחל יצחק) המחילה במקרה כזה עובדת, ואף שיש בזה מחלוקת, מספק לא נוציאנה מיד המוחזק בה, ואתה יכול להשאירנה ברשותך. ישנה נקודה נוספת שחשוב להדגיש, ועל פיה אפשר להתיר את השימוש בחפץ גם לדעת החולקים, כשהרמ"א פסק שמחילה על דבר בעין "אינה כלום" כוונתו שלא נעשתה כאן פעולה קניינית, והחפץ לא עבר לרשות מי שמחלו לו. אבל סוף סוף בעל החפץ נתן לו רשות להשתמש בחפץ ולעשות בו כרצונו, ואם כן הוא יכול להשתמש בו כרצונו ואינו צריך להחזירו. הנפקא מינא (היחידה לכאורה) שהמחילה לא עבדה, היא שבעל החפץ יכול לבקש את החפץ חזרה (לפחות כל עוד מי שנמחל לו לא עשה בו קניין), אבל בינתיים החפץ ברשות מי שמחל לו לכל דבר ועניין. בברכה, הרב נעם סמט