שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • בקשת סליחה

האם באמת אפשר לסלוח למישהו לגמרי?

undefined

הרב חיים שרייבר

כ"א אייר תשפ"א
שאלה
שלום כבוד הרב. אנו לומדים בסיפור של רבי אלעזר והאיש המכוער שאחרי שהשיב לו האיש להעלבה של רבי אלעזר שיפנה את שאלתו לקב"ה שיצר אותו ואז רבי אלעזר ביקש סליחה ואותו האיש היה עקשן שסירב לסלוח גם כאשר רדף אחריו רבי אלעזר ובסוף הסכים אותו איש לקבל את הסליחה כדי לרצות את בני עירו אבל לא כי באמת סלח בלב. וחותם רבי אלעזר את הסיפור באמרה עדיף להיות גמיש כקש מאשר עקשן כארז. הדבר נראה כמו ביקורת של רבי אלעזר על כך שהאיש המכוער רע כי הוא נוטר טינה ולא ביקורת על רבי אלעזר שהוא חטא בחוסר כבוד לבריות ויהירות שכן כתוב שליבו היה גס. האם אפשר באמת לסלוח והאם חרטה באמת מוחקת את הכאב והפגיעה? ואולי מן הראוי שהנעלב ישתחרר מהכאב והמרירות שעורר בו רבי אלעזר ויסלח וישכח? וכיצד המסר מהמשנה הוא תהיו גמישים במקום דברים כמו אל תעשה לחברך מה שאינך רוצה שיעשו לך ואל תסתכל בקנקן אלא מה שבתוכו וחביב אדם נברא בצלם?
תשובה
שלום מהסיפור על רבי אלעזר והאיש המכוער ניתן ללמוד מספר דברים: א. על האדם לא להיות עקשן ואכזר מלמחול על פגיעה שנעשתה בו, לאחר שהפוגע ביקש סליחה והתחרט. חשוב לציין שהפגיעה לא נעשתה בפני רבים, בניגוד למעשה של אותו איש מכוער שזלזל ברבי אלעזר בפני אנשי העיר. ב. לכל אדם אסור להתגאות ואף להרגיש גאוה בליבו אף שעמל והשקיע, שקד ולמד הרבה תורה. ג. חשיבות הפיוס, רבי אלעזר הולך אחרי האיש המכוער כל הדרך כדי שיתרצה לפייסו, ובכך מראה לו שהכל נעשה בטעות ובמעידה חד פעמית. ד. המהר"ל (נתיבות עולם חלק ב' נתיב הענווה פרק ז') מסביר את הלימוד "לעולם יהא אדם רך כקנה" באופן הבא: רבי אלעזר רוצה לומר לנו שצריך להיזהר ממידת הגאווה, וגם שעם זה שהתעלית בזכות התורה עליך להיות כמו קנה שנתעלה ולא כמו ארז שנתעלה, הקנה ככל שהוא גדל ועולה למעלה כך הוא מתקפל וכופף את קומתו לעומת הארז שככל שהוא גדל ומתעלה כך הוא מקשה את עצמו. אם כן, אמנם התורה מגדלת אותנו ומרוממת אותנו אבל אנחנו צריכים להיות כמו קנה שככל שהוא מתגדל כך הוא גם מסוגל להתכופף יותר. ה. קרן אורה (תענית דף כ/א-ב) כותב "כי כל החכמה שלמד הוא חס ושלום בלא יועיל אם על ידי זה הוא נותן חסרון בבריות, ועיקר לימוד ועסק התורה הוא לעלות חן כל הברואים בעיני יוצרן על ידי אור תורתו אשר יזריח עליהם..." אדם רגיל יכול להתבונן על העולם שמחוץ לבית המדרש כעולם המלא גועל וכיעור. רבי אלעזר גם התבונן כך, ולכן מגיע להתבטאותו השלילית. מטרתו של העיסוק בדברי תורה הוא: לראות את היופי שיש בבריאה, ולהשפיע מאור התורה שלמד על סביבתו שתמצא חן בעיני הקב"ה. יום טוב
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il