אשמח לקבל מאמרים בנושא- מייל [email protected]

שלום רב אשלח לך דברים שכתבתי. צועדים לגן עדן המשפחתי • אל מול התרבות ההווית מסגרת החיים המשפחתיים מאותגרת היום מכיוונים רבים. בימים קדמונים היה קשר הכרחי בין שלושת הדברים המרכיבים את המשפחה. זוגיות מיניות והורות - אבהות ואימהות. התרבות ההווית מנתקת בין שלושת המרכיבים. התרבות ההווית מנתקת את החוויה המינית מהזוגיות. החיים המיניים נתפסים כנושא העומד בפני עצמו. מהלך זה ודאי שיש בו תהליך חילון גדול. מושגי הקדושה לנושא צנוע זה נפגע באופן עמוק. ניתוק המיניות מההקשר הרחב של המשפחה הופכת את המיניות לעיסוק בהנאות ותענוגי החיים במנותק מעולם היצירה והתיקון. מבט זה על המיניות משפיע על הציורים הנכונים גם אצל מי שאמון על המשפחה המסורתית. התרבות ההוית מאפשרת זוגיות ללא אבהות ואמהות. הקשר הזוגי שמרוכז רק במה שנוגע למה שנחווה בין האיש והאישה משנה את מרכז הכובד של הקשר הזוגי. אם במסגרת המסורתית הקשר הזוגי מלווה בשותפות הגדולה כאבא ואמא הזוגיות העכשווית היא ערומה וצריכה להיות ניזונת מהחוויות האישיות בלבד. ההורות והזוגיות עלולות להיות מצרניות ומתחרות אחת בשנייה במקום שהם תהינה מעצימות אחת את השנייה. במקרים רבים היחס השונה אל ההורות גורם למתח וריחוק בזוגיות. התפיסה שרואה את ההורות כחלק מהעושר של הזוגיות היא התרופה למתח זה. התרבות ההווית מאפשרת אמהות ללא אבא. היום הדברים מתפתחים לכיוונים של אמהות ללא אמא. הדבר הזה גורם לכך שהמיוחדות שיש באיש שיוצא אל הפועל בהיותו אבא והמיוחדות באישה שיוצאת אל הפועל בהיותה אמא אינה עוזרת להגברת הכבוד והערכה מכוח ראיית התפקיד המיוחד של בן הזוג תפקיד שנצרך לבניית המשפחה. האידאה והרעיונות שמשווים בין האיש לאישה נוטלים את ההכרה בכך שהאיש ללא אישה הינו חסר וכך גם האישה ללא האיש. בניית הקשר לא נבנה על מה שאומרת התורה "לא טוב היות האדם לבדו". כל אדם מצייר את עצמו כעולם שיכול לעמוד בעצמו ואפילו להביא ילדים לעולם. ההזדקקות אחד לשני הולכת ופוחתת. התופעות האלו מקרינות גם על מי שבוחר להישאר באמונה המסורתית שמחברת בין שלושת המרכיבים של המשפחה. אולם יש לזכור שיש נקודת אמת בתרבות ההווית בכך שנותנת תוקף וערך לכל אחד משלשות המרכיבים של חיי המשפחה. הושע הנביא אומר "וארשתיך לי לעולם" זמן האירוסין הוא זמן שהקשר בו מכיל רק מרכיב אחד. הנביא מזכיר שמצב האירוסין צריך להיות מצב קבוע בבית. ולכאורה הרי ודאי שאין טעם וענין להישאר רק במצב הראשוני של האירוסין. ודאי שכל קשר צריך להתפתח לקשר שמכיל את שלשת המרכיבים של המשפחה. אלא שרואים שיש צד שבאמת צריך לחתור לכך שחיי המשפחה יהיו כאלו שגם לו יהיו רק אירוסין החיים שווים ונפלאים. כך גם בנוגע להורות. יש צד שבאמת רק בשביל הורות שווה הקשר המשפחתי. אם כן נקודת האמת שניקח מהתרבות ההווית שבאמת נשים לב שכל אחד מהמרכיבים של המשפחה יקבל את המזון הראוי לו. ודאי שאין לנתק בין שלשת המרכיבים. החוט המשולש לא במהרה ינתק. ההורות אינה מאיימת על הזוגיות. הזוגיות אינה מאימת על הקשר האינטימי . כל אחד מהמרכיבים נותן העצמה ואיזון למרכיב האחר. אולם בכל אופן בניית המשפחה תהיה דווקא מתוך שימת לב לשלשת המרכיבים. בעידן בו האידאה המשפחתית אינה דבר מובן מאליו אנו חייבים לא רק לאמץ את המסגרת המשפחתית כערך אלא גם לדאוג שגם הרוח והנפש שלנו ירגישו שהמשפחה זו העיסקה הכי מוצלחת. כל האלטרנטיבות לחיי המשפחה הינם אלטרנטיבות דלות . האנרגיות והמאמצים שנדרשים מכל אחד מאתנו בהקמת משפחה מאתגר אותנו ומחייב אותנו לברר מה הרווחים הגדולים שיש בבחירה שלנו בהשקעה הגדולה שיש לנו בחיי המשפחה. המשפחה היא המקום שיכול להיהפך להיות כגן עדן בעולם הזה. בניגוד להופעות החיים האחרות שיכולות להיות סתמיות. בבית אנו נדחפים להפוך אותו למקום טוב. בבית אין מצב סתמי. או שהמצב הינו מצב של שכינה או שהוא המצב הנוראי של "אש אוכלתן" המציאות הזאת שדברים רבים יכולים להפריע לנו בבית היא דוחפת אותנו להפוך את ביתנו לגן עדן. מהם המרכיבים של החיים בגן עדן. א. הגן – מקום ללא קוצים וברקנים. מקום שיש בו רק טוב ולא עסוקים בהתמודדות אל מול הרע. ב. האדם שמרגיש שלא טוב להיות לבדו והוא רוצה להתחבר ולמצוא את השותף והעזר שלו ג. הנוכחות של שם ה' בגן עדן. נוכחות שדוחפת לקשר וכפי שעשה הקב"ה בגן עדן שקלע את שערות האישה וכך הביאה אל האדם. נוכחות של נתינת עיצות ומצוות כדי לשמור את גן העדן. ד. גן עדן הוא המקום שזרם החיים ילך ויתפתח. "לא תוהו בראה לשבת יצרה" האדם ואשתו נהפכים להיות שותפים בהווית ופיתוח העולם. . כך יש להתבונן על כל משפחה. המשפחה יכולה להיהפך המקום הכי טוב המקום שאין שם קוצים וברקנים. במשפחה האדם נגאל מהבדידות ומוצא שותף לחייו. במשפחה אדם יכול למצוא חיים שיש בהם נוכחות של שכינה והרגשה עילאית של התעלות . המשפחה היא המקום שבו ומכוחו אנו מיישבים את העולם. על הדברים האלו בשורות הבאות. א. יצירת גן עדן בכל משפחה יש מאמץ שהכל יהיה טוב. כך אנו מתחילים את חיינו. בעת החתונה אנו מלאים בשמחה ובתקווה שרק טוב יהיה ביננו. אנו מתחילים את חיינו מתוך שמחה גדולה. מהר מאד מתגנבים לתוך חיינו דברים שמעיקים עלינו. לכל בית יש את הדברים שהם נקודות החוזק שלו הדברים שגורמים קורת רוח. אולם יש גם את החלקים שבהם הבית לא מושלם. יש את נקודות החולשה. נקודות החולשה עלולות להעיק ולגרום לאווירה של חוסר ואי הצלחה. אנו בהמשך נרחיב כך. אולם זאת עלינו להתאמץ שלעולם החלק שגורם לנו להצליח ולראות טוב יהיה החלק המשמעותי. החלק של התקיעות והחוסר ההצלחה יהיה החלק הטפל. הבית דומה לחשבון בנק שיש בו טור של חובות וטור של זכות. אנו בבית חייבים לדאוג שנהיה תמיד בזכות. בכל רגע נתון אנו צריכים להיות בזכות. ראשית טוב להיות ראלי ולזכור שחיינו המשפחתיים כוללים גם דברים שמאד משמחים וטובים לנו וגם דברים שיכולים להעיק ולהקשות. השאיפה שלנו היא להיות תמיד במצב שהטור של הזכויות יהיו רב הכמות והאיכות מטור החובות. החלום שלנו להתקרב לחיים כגן עדן. בגן עדן המשפחתי יש רק הרגשת זכות ואין כלל הרגשת חובה ומועקה. בגן עדן אין קוץ ודרדר. רק עצי מאכל ונוי צומחים. בשבע ברכות אנו מברכים את בני הזוג שישמחו כמו "גן עדן מקדם". התפלה שלנו שלא רק בנקודת ההתחלה נהיה במצב המתוקן של גן עדן. השאיפה שלנו שנגיע למקום שביום יום בכל עת הבית יהיה הגן עדן שלנו. מה עלינו לעשות לשם כך? עלינו להגדיל את הטור של הזכות. עלינו לצמצם את הטור של החובות. הטור של הזכות ודאי ניזון מהחיי השעה. כל יום שהיה טוב בין בני הזוג מוסיף ותורם. כל חופש ביחד, כל אהבה בתענוגים, כל חיבוק כל מילה טובה. הכל הולך ונערם בצד של הזכות. הגדלת הטור של הזכות מתאפשרת כשאנו מודעים וזוכרים את הדברים שהביאו אותנו לבחור בחיי נישואין. הטור של הזכות הולך וגודל כשאנו מלאים בענווה ולא רואים שום דבר כמובן מאליו. כל דבר שיש בבית ממלא אותנו בשמחה. בבניית בית השמחה אינה "בונוס" אלא היא תנאי הכרחי לקיום הבית. מצאנו לגבי לימוד תורה שהשמחה היא התנאי בסיסי בלימוד. למדנו זאת מכך שבט' באב יום שנאסר בשמחה אנו נאסרים בלימוד תורה. אולם כשם שאנו נאסרים בלימוד תורה כך אנו נאסרים בחיי אישות. התורהמזכירה במקומות רבים את המצב של השמחה המצויה בתוכנו. בדרך כלל השמחה היא קשורה לבית "ושמחת אתה וביתך". כדי להגביר את טור הזכות בבית יש להתאמץ להיות בשמחה בבית. כל כניסה לבית תהיה מלווה בחיוך ומאור פנים. כל אחד מבני הבית שמצליח לשמח את עצמו ולשמוח בבן זוגו הוא מבסס ומחזק את הכוח של ביתו. הסדקים בבית מתחילים להווצר כשהשמחה מתרחקת מהבית. המצב בו האדם מרגיש שכשוא מחוץ לביתו הוא שמח ובביתו הוא כבול וממודר משמחה הוא אות אזהרה לשינוי כיוון. הטור של החובה מצטמצם על ידי עבודה גדולה שבה אנו מתקנים את המידות שמביאות אותנו להרגשת המועקה וקושי בחיי המשפחה. על כך נרחיב בהמשך. ב. לא תהו בראה - יצירת משפחה ובנין עולם גם בימים האפורים בימים של העמל הקשה וההשקעה הבלתי נגמרת בבית אנו יכולים לשמח את ליבנו בהכרה בכך שעמלנו לא לשווא ויש שכר ענקי לכל עמלנו. גם כשהדרך מלאה תלונות זכירת "ארץ זבת חלב" צריכה לתת לנו כוח ללכת במדבר בשמחה . הדבר שמלווה אותנו בכל הקשיים בכל הדרך הארוכה בכל העמל שלא נגמר הוא זכירת הדבר שאנו עסוקים בו. כל אדם שואל את עצמו באתי לעולם בשביל משהו. כל אחד בה לעולם בשביל דבר גדול שהוא יכול להביא לעולם. לאדם יש כשרונות שמאפשרים להיות מדען. הההשקעה והעמל כדי להצליח להיות מדען ממלאים את האדם אנרגיות וחשק להתמיד להצליח ולשמוח בכל העשייה המפרכת. הדבר שבעבורו באתי לעולם הוא הדבר שנותן לי כוח רצון ושמחה להשקיע בו. אנו צריכים לזכור שהדבר שבשבילו הגנו לעולם זה בכדי להקים משפחה. בסוף חיינו כשאנו נשאל את עצמנו מה הדבר הגדול שעשינו ב120 שנה שלנו. או מתבוננים ואומרים שהמשפחה שהאדם יצר היא המפעל הכי חשוב שניתן לעשות בחיים. אם כל החשיבות להמצאה מדעית או לדברים אחרים חשובים היצירה שנקראת משפחה היא מעל ומעבר. זה נכון גם נוגע ליצירת המערכת יחסים שהיא קשר של חיים נצחיים בין בני הזוג. האקלים המשפחתי שאנו יוצרים בהיותנו מנהיגים של הבית שאנו בונים יש בה ערך עצום. [נרחיב בהמשך] ודאי שהדברים אמורים בנוגע לשותפות שיש לנו בהולדת ובהצמחת ילדנו ונכדנו. אין דבר יותר גדול מנשמות ישראליות שאנו יכולים שותפים ביצירתם ובהתפתחותם. זה יותר מכל המצאה אחרת. אנו צריכים לחיות בתודעה שכל רגע שאנו משקיעים במשפחה זה ודאי השקעה בדבר העיקרי של החיים. זה ה"נטו" של החיים". מה שאנו משקיעים מחוץ לביתנו זה דורש בדיקה. יש דברים חשובים יותר וחשובים פחות. כשקשה לנו אנו יכולים להרים את המבט ולזכור את הדבר הגדול שהוא הדבר שעבורו אנו עומלים. אנו עסוקים ביצירת הדבר הגדול שנקרא משפחה. משפחה זה יותר גדול ממני זה גם יותר גדול מהזוגיות שלנו. גם הזוגיות שלנו היא כחלק מהדבר הגדול שנקרא משפחה. ודאי שהאברים הכי משמעותיים בבניית המשפחה זה האבא והאמא. אבל צריך לזכור שאנו אברים בדבר הגדול שהוא גדול מאיתנו . ג. הבית עולם קטן כל בית הוא דגם מניטורי של העם כולו של כל העולם כולו. כשם שהעולם כולל חומר וצורה כשם שבעולם יש לבנות את המרחב ויש למלא אותו ברוח אנושית כך כל בית יש להשקיע בבניית החומר שלו ויש לבנות את הרוח ששורה בו. ד. לא טוב היות האדם לבדו נזכור את היותנו רווקים ואת ההשתוקקות שלנו למצוא בן זוג. לא לראות כמובן מאליו שאנו לא לבד. אפילו עם לפעמים רבים. לפחות יש עם מי לריב. המצב התלוש של מי שאין לו בית הוא מצב עלוב שלעולם לא נתגעגע אליו. חז"ל במאמרם עמדו על כך בצורה קצרה. [תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב/ב] א"ר חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה דכתיב ושמחת אתה וביתך בלא ברכה דכתיב להניח ברכה אל ביתך בלא טובה דכתיב לא טוב היות האדם לבדו במערבא אמרי בלא תורה דכתיב האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני בלא חומה דכתיב נקבה תסובב גבר רבא בר עולא אמר בלא שלום דכתיב וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא. ה. השראת שכינה מתואר החיבור שבין האיש לאישה לא כתהליך של התבטלות אישית למציאות חדשה שנוצרה אלא כחיבור בין עוצמת האיש לעוצמת האישה מסכת כלה פרק ראשון [גמ'] אמר רבא למה נקרא שמה אשה שהיא אש איש שהוא אש יו"ד דאיש ה"א דאשה הרי שם מוטל ביניהם נתחממו שניהם הרי שם מסתלק מביניהם ונשאר אש אש: וכך גם במקום אחר השכינה שיש בין בני הזוג אינה תחליף לבני הזוג היא רק מצוייה בינהם בכדי לחבר בינהם. תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יז/א דריש ר"ע איש ואשה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן וניתן לומר שלמרות שאנו רואים יכולת לקשר חברי בין אנשים הקשר בין איש ואישתו ללא החיבור האלוקי לא יעלה יפה לעולם. וכך דברי הגור אריה בפ"ב בבראשית פסוק י"ח. ויש בזה דבר נעלם עוד, כי הזכר והנקיבה הם שני הפכים זה זכר וזאת נקיבה, אם זכה מתחברים בכח אחד לגמרי, כי כל שני הפכים מתאחדים בכח אחד כאשר הם זוכים, כלומר שהשם יתברך שעושה שלום בין ההפכים - מקשר ומחבר אותם, אבל כאשר אינם זוכים, אז לפי שהם הפכים גורם שהיא כנגדו: ניתן להגדיר שהאהבה הזוגית מקורה היא המציאות האלוקית העליונה של היות האיש והאישה מציאות אחדותית, של היות האיש והאישה זוג משמים. אולם צורת הגילוי והלבוש חייב לבוא בלבוש אנושי. יתכן שחיי האיש והאישה צריכים להיות ניזונים מכל בחינה כאילו היא עומדת בפני עצמה. יש להיות זוג אנושי כאילו אין מציאות אלוקית. ויש להאמין בהיותנו זוג אלוקי שניזון מההחלטה האלוקית ללא קשר לרצוננו האישי והפרטי ומינה ומיניה מתקלס הזוג. ביתר העמקה נכון לומר שהקשר הטוב בין האיש והאישה הוא כשלעצמו הופעת השכינה הופעת הטוב האלוקי. כשאנו שואלים מה דוחף אותנו לחיבור בין איש ואישה? דוחף אותנו הטוב האלוקי שיכול להתגלות בטוב שיש באהבה שבין איש ואישה. הלא טוב היות האדם לבדו זו מציאות של חוסר השראת שכינה. והדבק הטוב הוא הופעת הטוב האלוקי בצורה השלמה ביותר שלו. הקמת בית משרה שכינה חדשה. מה התוכן של השכינה שעליה מדברים חכמים. עולם שלנו הינו עולם סתמי. הקב"ה ברא אותנו ונתן לנו כוח להשרות שכינה. השראת השכינה היא לדאוג לכך שהאור האלוקי יהיה נוכח בעולם שלנו. יש סוגים שונים של שכינה. אבל השכינה שנולדת בין איש לאישה היא שכינה מיוחדת. היא שכינה שאנו רואים שהיא המשל לקרבה גדולה שעומדת להיות בין הקב"ה לבין עם ישראל בזמן הגאולה. יש שכינה של עם. יש שכינה בחברה. אולם הקב"ה חפץ שכל אחד ישרה שכינה חדשה את השכינה המיוחדת שרק הוא יכול להשרות. בבית השכינה היא של האיש והאישה. במקומות אחרים השכינה היא לא של מישהו ספציפי היא סך הכל של כל השותפים בחברה. בבית ממש השכינה נמצאת בין האיש והאישה. זו שכינה של כל יחיד ויחיד. מעבר לכך זה לא רק שמוטל על כל אחד לגלות את השכינה המיוחדת לו. השכינה במהותה היא מתגלית רק ברשות היחיד. השכינה אינה יכולה להופיע במלואה ברשות הרבים. רשות הרבים זהו מקום שאףאחד לא מביא את עצמו עד הסוף. כולם נוגעים ולא נוגעים. כל אחד נמנע מלהשתלט על המרחב הציבורי משום שהוא מודעשהוא לא שלו. נמצא שאף אחד לא אומר בציבוראת כל האמת שלו. כולם משים מפני דרכי שלום. ברשות הרבים יש רק מה יש בה? בשכינה הזאת מתגלות כל המידות האלוקיות. המידות שנוגעות לעצם הקשר שיכול להוולד בעולם שהוא קשר שיש בו אהבה יראה ודבקות. צורת הקשר הזו יכולה להוולד בין איש ואישה. הבית הוא המקום היחיד שיכולה האהבה והיראה להיות נוכחת בעוצמה. הקיום האופטימאלי למציאות של ואהבת לרעך כמוך ממש הוא רק בין איש ואישה. בבית ניתן להגיע למציאות המיוחדת היחידאית שאישתו כגופו. על כך נרחיב בפרק נפרד. השראת השכינה היא בכך שגם המידות השימושיות שנוגעות לעשיית חסד לרחמים לצדק לאמת יכולות להתגלה בשיא עוצמתם בבית. יש מעט מרחבים ציבוריים שבהם ניתן להופיע בנקיות את המידות האלו. בבית שיש בו שני מנהיגים האיש והאישה הם יכולים להתעלם מכל מיני שיקולים של אחריות מוגבלת וכד' הם אחראים בצורה שלמה על הופעת המידות הטובות.