שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • משחות וקרמים

שימוש במברשת שיניים בשבת

undefined

הרב אביעד תפוחי

ב מרחשון תשפ"ב
שאלה
שלום לכבוד הרב מה לדעת הרב הברכה על קורנפלקס שהוכן מקמח\פתיתי תירס? מה דעת הרב לגבי השימוש במברשת שיניים ומשחה בשבת ושטיפתה לאחר השימוש?
תשובה
שלום וברכה, ברכה על קורנפלקס יש לחלק בין קורנפלקס העשוי מקמח תירס, ובין קורנפלקס העשוי מגרעין תירס שעיבדו אותו על ידי החום לצורה של פתיתי תירס. שכן במקרה הראשון נשתנה צורתו ע"י מעיכה וריסוק ולכן ברכתו שהכל, ובמקרה השני ברכתו בורא פרי האדמה. בספר וזאת הברכה (פרק כ"ב, עמוד 200) הביא רשימה של מפעלים לדוגמא, באלו מייצרים באופן הראשון ובאלו מייצרים באופן השני. אך כיון שהדברים משתנים כל הזמן ואין בידינו לברר בכל עת כיצד מיצרים כל סוג של קורנפלקס, וכיון שנראה שבארצנו הקדושה רוב המפעלים מייצרים את הקורנפלקס מקמח תירס, יש לברך שהכל. צחצוח שינים בשבת האחרונים דנו בכל שלב משלבי פעולת הצחצוח- א. הרטבת המברשת- האג"מ (או"ח א, קיב) כתב לאסור משום שיש בזה אח"כ חשש סוחט. אך השרידי אש (א, ל) חלק עליו מטעם שסחיטה בשער היא מדרבנן, וי"א שלא מתכוין בפס"ר בדרבנן מותר. ועוד שכיון שהנסחט הולך לאיבוד אין בזה איסור סוחט (ואיסור מלבן לא שייך כאן). הגרש"ז אויערבך (הובא בהערות לשש"כ פי"ב ס"ק מו) מוסיף שאין בזה איסור סוחט כיון שהשערות הסינטטיות לא בולעות שהרי נפחן לא משתנה ויש חללים ניכרים לעין בין השערות. והיביע אומר (ח"ד, סימן ל) הוסיף שיש לצרף לס"ס את שיטת הסוברים שאין סחיטה בשערות. קצות השולחן (ח"ו סימן קלג, ס"ק טז) כתב לאסור להרטיב את המברשת משום איסור מלבן, ששרייתו זהו כיבוסו. אך היביע אומר (שם) כתב להקל משום שלהלכה (סימן ש"ב, סעיף ט) לא אומרים שרייתו זהו כיבוסו בבגד נקי. אמנם יש להעיר שהמשנ"ב (סימן שב ס"ק מח) כתב להחמיר בדאוריתא אף בבגד נקי, אך נראה שגם הוא יודה כאן לפי שבשער אין איסור כיבוס כשמשכשך במים (כדין העור שהובא בשו"ע סעיף ט) אלא רק כאשר משפשף אותו על עצמו או אפילו כשמדיח היטב במים להסיר כל הלכלוך (ביה"ל שם ד"ה זה על זה). והרי המברשת עשויה משער, ובשעה שבאים להשתמש בה היא נקיה, ולא מרטיבים אותה כדי להדיח אותה יפה אלא רק כדי שיהיה נעים לצחצח עימה, וא"כ יש להקל. ב. שימוש במשחה- האג"מ (שם) אסר משום איסור ממחק, והשרידי אש (שם) הביא נימוק אחר לאסור, משום איסור נולד שע"י הצחצוח המוצק הופך לנוזל (עיי"ש שמביא מהגינת ורדים שאין למחות במקילים). קצות השולחן (ח"ז, עמוד צט) חלק עליהם (ויבואר להלן) אך העלה לאסור מכיוון שלישי והיינו משום שיש בזה עובדין דחול, שכאשר משתמש במברשת לצחצח את שיניו יש בזה עובדין לחול ולכן התיר רק ע"י שישים את המשחה על אצבעו ויצחצח. אך היביע אומר (ח"ד, סימן ל) העלה להקל בכל החששות הללו: 1. ממחק שייך רק כאשר רוצה לייפות את פניו, כמו ממחק עורות שמסיר את השערות על מנת שהעור ישאר חלק. זה לא שייך במשחת שינים שאינו רוצה שתהיה חלקה אלא משפשף אותה על גבי השיניים ושוטף. 2. נולד שייך רק כאשר הופך מוצק לנוזל, כאן הרי המשחה רכה ונותרת רכה. 3. הרמ"א (סימן של"ו סעיף ב) אסר להשתמש במברשת לניקוי בגדים רק משום שבירת הקיסמים ולא משום עובדין דחול, ובמברשות שלנו אין פס"ר שהשערות ינתקו מהמברשת. כמובן ששימוש במי פה מותר לכל הדעות, ואין בו את המחלוקות הנ"ל. ג. הצחצוח עצמו- יש שהעלו חששות מצד שגורם להוצאת דם מהחניכים, ולצביעת המברשת בדם. אך השרידי אש (שם) כותב שזה לא מתכוין ואינו פס"ר. ואכן ברוב בני אדם זה לא פס"ר, אך מי שיש לו חניכים רגישות ויודע שבכל פעם יוצא דם, אסור לו לצחצח מטעם זה. ד. שטיפת המברשת לאחר הצחצוח- האג"מ (שם) אסר לשטוף את המברשת לאחר הצחצוח משום שזו הכנה משבת לחול. אמנם יש לדון מצד מה שפסק הגרש"ז אויערבך (הובא בשש"כ פרק כח, סעיף פט) שכל דבר שאדם רגיל לעשות מבלי לחשוב על התועלת שיוצאת לו בזה ביום חול, אין בזה איסור הכנה. וא"כ גם בשטיפת המברשת לאחר הצחצוח ניתן לומר כן (אך השש"כ פסק כמחמירים בזה, פרק יד ס"ק קב). ה. דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור- הגרש"ז (הובא בשש"כ שם, ובשרידי אש שם) כתב שאף שהוא סובר שמותר לצחצח בשבת, מ"מ אין להתיר כי זה בכלל דברים המותרים שאחרים נהגו בהם איסור שאי אתה רשאי להתיר בפניהם. אך יש להעיר, שזה נכון רק במי שידע שזה מותר ואעפי"כ נהג על עצמו איסור משום גדר וסייג שאז דינו כנדר, אך מי שנהג כן מחמת שחשב שזה אסור ועתה התברר לו שזה מותר- מותר לו לחזור בו ולהתיר (שו"ע יו"ד, סימן רי"ד סעיף א). סיכום 1. טוב להחמיר כדעת האג"מ, דהיינו לצחצח ללא הרטבת המברשת וללא משחה. אך מי שצחצוח באופן זה גורם לו צער, יכול להקל להרטיב את המברשת, ולהשתמש במשחת שינים. ובכל מקרה ראוי שלא לשטוף את המברשת לאחר הצחצוח. 2. מי שיודע שבכל צחצוח יוצא לו דם- אסור לו לצחצח בשבת באופן הרגיל. אך יוכל לצחצח בעדינות, כגון ע"י האצבע. 3. מי שידע שמותר לצחצח ואף על פי כן החמיר על עצמו משום גדר וסייג, הרי זה נדר ואינו יכול להקל.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il