שלום, אני אשכנזיה, אבל יש לי בעיה עם צחצוח השניים בשבת. אם אני מצחצחת בתיאדנט או מי פה זה ממש עושה לי הרגשה לא נעימה בפה, שנשארת כל השבת, והשניים שלי נהיות צהובות, עד כדי כך שלא נעים לי לפגוש אנשים אחר כך... האם יש מקום להתיר להשתמש במשחה? תודה רבה!

לשואלת, שלום! אם צחצוח במברשת ללא משחה, או במברשת עם משחה שהושרתה במים לפני שבת ונעשתה נוזלית, יכול לפתור את הבעיה - עדיף שתעשי כך. אם הפתרונות הללו לא יועילו - במצבך מותר לך לצחצח כרגיל (ואם יש לך חניכיים רגישות, שמוציאות דם בצחצוח, יש להיזהר לצחצח בעדינות כך שלא תהיה ודאות שיצא דם). הרחבה: בשאלתך "אני אשכנזיה, אבל..." מובלעת הנחה שבדין זה קיים הבדל בין העדות, ולא היא. אמנם יש בעניין זה פסק מיקל ארוך ומפורסם של הרב עובדיה יוסף זצ"ל (יביע אומר ח"ד או"ח סי' כז-ל), ומאידך ב'שמירת שבת כהלכתה' (מהדו' תשל"ט עמ' קנד) אסר זאת, אבל לא משום כך תהיה זו מחלוקת בין העדות. פסק של רב ספרדי קובע גם עבור אשכנזים ולהיפך, אלא אם כן מחלוקתם נובעת ממחלוקת קדומה בין השולחן ערוך לרמ"א, וזה לא המקרה כאן. זוהי מחלוקת פוסקים רגילה הנוגעת לכל העדות, ויש לברר את מקורה ודרך ההכרעה בה. אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת היא מלאכת "ממחק", ליישר ולהחליק עור, ותולדה מכך היא "ממרח", השטחה והחלקה של חומר כמו שעוה לצורך איטום וכדומה. על רקע זה חלוקות הדעות לגבי משחת שיניים: יש אומרים שאף זהו "ממרח", מאחר שהאדם מורח ומחליק את המשחה על השיניים (ציץ אליעזר ח"ז סי' ל). ויש מתירים, מפני שמשחת השיניים לא נועדה להישאר על השיניים אלא תישטף מיד (יביע אומר הנ"ל; הוא מדמה זאת למריחת רוק על הרצפה כדי שייבלע, שאין בו משום ממרח, משנ"ב סי' שטז סקמ"ט, אבל לכאורה יש לחלק, ששם לא רוצה כלל ברוק ואין לו שום עניין בהשטחתו על הקרקע חוץ מאשר שייבלע, ואילו כאן הוא רוצה במריחת המשחה לזמן קצרצר). וטעם נוסף להיתר, שהמשחה נמהלת במים ונעשית נוזלית (מנוחת אהבה פ"כ הערה 31, 34). הגרש"ז אוירבך זצ"ל סבר שהדבר מותר מעיקר הדין, אלא שנהגו לאסור (שש"כ פי"ד הערה מט ושם סעיף לד, ובפל"ג הערה נח נכתב בשמו כסברת הרב עובדיה הנ"ל, וכן במנוחת אהבה הנ"ל בשם המהרש"ם). ומאחר שככל הנראה הכל מודים שאין כאן איסור תורה (כך נראה בציץ אליעזר שם אות ו), וסברת המתירים נראית חזקה (לענ"ד), מעיקר הדין ניתן לסמוך באיסור דרבנן על הדעה המקילה. בפרט לפי המתואר בשאלתך, שיש כאן עניין של שעת הדחק וכבוד הבריות - ודאי יש לסמוך על דעת המקילים. אלא שאם ניתן לפתור את הבעיה בדרכים שהוצעו - עדיף שתמשיכי במנהגך כדעת האוסרים. לעניין החשש מיציאת הדם, די בכך שתקפידי לצחצח באופן שאין ודאות שיצא דם, ואז גם אם יצא דם במקרה מסוים אין בכך איסור (זהו "דבר שאינו מתכוון"- מותר לעשות פעולה מסוימת שעלולה להיות לה תוצאה צדדית של איסור שאיננה בטוחה).