שלום וברכה, יש מנהג לקרוא את שיר השירים ברב שבת. מצוין שמי שאין לו פנאי שיקרא את ארבעת הפסוקים הבאים שראשי תיבותיהם יעקב: יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן: עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְלוּ בְשָׂמָיו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו: קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת: בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים: מדוע נבחרו דוקא ארבע פסוקים אלה? והאם למי שאין פנאי צריך לקוראם עם טעמיהם? ישר כח ותזכו למצוות

שלום רב לכבוד השואל. אכן כך מובא בסידורים לומר ארבעה פסוקים אלו למי שאיחר (ומנהג חלק מבני תימן לומר פסוקים אלו כחלק מקבלת שבת). הטעם לכך הובא בספר שיבת ציון (מנהגי ערב שבת אות מ"ד) מדברי הזוהר הקדוש (תרומה קמ"ג:): "ובההוא יומא קם יעקב שלימא ועאל בגינתא דעדן בחידו על דוכתיה כדין ג"ע שארי לנגנא וכל אינון בוסמין דגינתא, מאן גרים שירתא דא ומאן אמרו לו, הוי אימא דא יעקב דאילמלא איהו לא עאל בגן עדן לא אמר גנתא שירתא" וביאור הדברים בדרך הפשט, שבעת שחנך שלמה המלך ע"ה את בית המקדש וחיבר את שיר השירים, נכנס יעקב אבינו ע"ה לגן עדן וכל הגן פצח בשירה והיה ריח בשמים נפלא, והיינו שיעקב גרם שתיאמר שירה זו, והוא עורר את השכינה שהיא שורש נשמות ישראל לומר שירה. והטעם שדוקא הוא, כיון שיעקב הוא מידת התפארת והאמת, שמחברת בין ב' המידות של אברהם (חסד) ויצחק (גבורה). שנזכה לראות עין בעין בשוב ה' ציון, קול דודי הנה זה בא...