שלום רב לכבוד הרבנים! ארוסת בת ישראל אם סרחה מצינו שהיא בסקילה חמורה, ונשואה היא בחנק הקל, והדבר מעט תמוה בעיני, היה ראוי להחמיר יותר בנשואה מבארוסה, מה החמור בארוסה יותר מבנשואה? בתודה מראש!

שלום וברכה, הנציב בהעמק דבר (דברים פרק כב פסוק כד) כותב שהתורה לא כתבה טעם מדוע יש חומרא בבא על ארוסה, וז"ל: "זה טעם על עיקר עונש מיתה, ואינו טעם על חומר העונש שבסקילה ולא בחנק כשאר אשת איש, ולא נתנה תורה טעם ע"ז, אבל בעונש הבועל נתנה תורה טעם על חומר העונש שהוא בסקילה". והמהר"ל בבאר הגולה בבאר הששי [פרק ב, ד"ה ואחר כך אמר] כתב הסבר עמוק לזה, וז"ל: "הבא על נערה המאורסה, לפי שהוא חוטא בקדושה, שהנערה היא מקודשת לאחר, והנה בא עליה, לכך הוא חוטא בקדושה. ואינו כמו מי שבא על בעולת בעל, שכבר היא אשתו, ואין כאן שם קידושין. ואע"ג דלא פקע מינה קדושין הראשונים, מ"מ אין שם 'מאורסה' עליה, רק 'בעולת בעל'. ולכך המיתה של ארוסה חמורה מבעולת בעל". והרב הרטמן בהערות לבאר הגולה באר ב, ט (566) כתב: "והנראה בטעם הדבר, כי הקדושה של נערה מאורסה נובעת מכך שהיא מיוחדת ומתייחדת לבעלה ["מקודשת לי, מיוחדת לי, ומזומנת לי" (לשון תוספות קידושין ב: ד"ה דאסר)]. וכל הענין של "מיוחדת לי" שייך רק כאשר מדובר בחבור של השלמה, שהאיש משלים את עצמו על ידי אשתו. אך בחבור שמטרתו לפרייה ורביה, לא שייך לומר על כך "מיוחדת לי", "שהפריה ורביה אינו דבר עצמי לאדם במה שהוא אדם, אבל הוא דבר מקרה לאדם" [לשונו בגו"א בראשית פ"ב תחילת אות לד]. ואם הפריה ורביה אינה דבר עצמי לאדם, בודאי שהחבור שנוצר להשגת פרייה ורבייה לא יהיה דבר עצמי לאדם. ובחבור הנעדר עצמיות, התייחדות מנין. ולכך לא נמצא אצל האומות מושג של אירוסין. מה שאין כן אצל ישראל, שבחבורם יש השלמת האדם, לכך שייך מושג של "אירוסין", כי מרגע הקידושין המקודשת היא מיוחדת ומתייחדת להשלמת בעלה. היינו ישנה מעלה מיוחדת בחיבור שיש בין האיש לאשה בארוסין קשר עצמי ללא מטרה חיצונית ופגיעה בשלב זה פוגמת במעלה זו ולכן יש בזה חומרא גדולה יותר. בברכה,