שלום הרב, כבר תקופה ארוכה שאני פשוט מרגישה תקועה.. אני לאחר שנה של שירות ושנה של עבודה עבור הלימודים, בשנה שעברה ניסיתי להתקבל ללימודים מסוימים ולא הצלחתי ובלית בררה נרשמתי ללימודים אחרים. כשהתחלתי אותם הבנתי שהם פשוט לא מתאימים לי ולכן עזבתי אותם. מאז אין לי כל כך חשק לדברים ומרגישה שמה שאני מנסה פשוט לא הולך. אני מכירה את עצמי וזה פשוט לא מתאים לי, יש לי שאיפות כל כך טובות ואני לא מבינה למה פשוט לא הולך. אני באמת מנסה לא להשוות את עצמי לחברות שלי שמתקדמות ואני מנסה לראות איך להשתפר בשנה הזו בשביל ההמשך. אבל פשוט קשה לי.. כל הזמן יש ספקות ומחשבות.. מרגישה פשוט לבד. לא מבינה למה אני נשארת באותו שלב.. רציתי להתחיל לימודים כדי להתחיל לצאת ולהקים את הבית שלי.. לא מבינה למה לא הולך, מנסה כל הזמן לדייק את עצמי אבל הספקות מקשות עלי מאוד. אני אשמח מאוד אם הרב יוכל לתת לי עצות טובות לקום ולהתמיד. ואיך לא לפחד מהעתיד, להגביר אמונה..

שלום וברכה. מאוד מובן התסכול והצער ממה שקרה. זה מה שקורה לנו באופן טבעי כשאר אנחנו חווים כשלונות. אבל זה לא נכון. בתור אנשים מאמינים אנחנו יודעים שאין שום דבר שקורה לחינם. כל דבר שקורה לנו - בא לקדם אותנו. בין אם נדע איך זה קידם ובין אם לא. בין אם נצליח להבין איך המקרה הספציפי הזה גרם לנו לשנות דעה, הבנה עמוקה על עצמנו, או לא. זה לטובה. ולכן אין מה להתייאש. אם יש לך מטרה בדיוק מה את רוצה, תתמידי בה ואת תצליחי להשיג אותה. יכול להיות שלא במהירות או בקלות כמו שחשבת, אבל באמת אף אחד לא משיג שום דבר בקלות. שבע יפול צדיק וקם. את גם לא צריכה להסתכל על אחרים איך הם מצליחים ואת לא... אף אחד לא יודע מה הבעיות והקשיים אצל השני ואף אחד לא היה רוצה להחליף את הקשיים של השני. את צריכה להיות מכוונת מטרה , להאמין שתגיעי לשם, לא להתייאש . לנסות שוב ושוב. ואין ספק שתצליחי. בצעדים קטנים שלב אחר שלב. זה בסדר גמור גם לעשות חושבים ולהחליט שבאמת יותר מתאים לך משהו אחר. ואז לכבוש את היעד הבא. אבל ללא תסכול ויאוש. זה מקור העצבות והאי עשיה. ואם תאמיני ביכולתייך, תאמיני שהקב"ה לוקח אותך בדיוק למקום הכי טוב עבורך, כמובן עם הרבה עבודה ומאמץ מצידק, לא יהיו יאוש ותסכול, הם לא יפריעו יותר להגיע אל המטרות שלך. תחזיקי את זה כל הזמן בראש שלך. זה לא קל, זו עבודה נפשית יומיומית. אבל זה עובד. בהצלחה רבה ובשורות טובות.