א. האם לפי ההלכה נשים אלמנות וגרושות חייבות בכיסוי ראש או שיש להן היתר שלא לכסות את הראש? ב. האם רווקה שלא חייבת בכיסוי ראש יכולה לכסות את שערה מטעמי צניעות למרות שמעיקר הדין אינה חייבת. ספרדיות ואשכנזיות?

שלום וברכה, א. אלמנה וגרושה חייבות לכסות את שער ראשן (ראה שו"ע, אבן העזר כא, ב). אשה גרושה החושבת שכיסוי ראשה יפגע בסיכוייה להתחתן מחדש והיא מעדיפה להעלים את העובדה שהיא גרושה עד שהבחור שתפגוש יכיר אותה יותר ולא יפסול אותה בגלל שהיא גרושה, יכולה לסמוך על פסיקתו של הרב משה פיינשטיין ולא לכסות את הראש בזמן שזה עוזר לה לצורך הנ"ל. בזמן ומקום שאין צורך כזה היא חייבת לכסות את ראשה. ב. אין איסור בדבר, אבל ראוי לנהוג ככל בנות ישראל הרווקות שלא מכסות את שערן, ולא להחמיר במה שלא נהגו להחמיר בו, שכל המוסיף גורע. מקורות והרחבה: א. הקדמה: הרב אברהם סתיו (צהר לז) כתב שנשים גרושות ואלמנות לא חייבות לכסות את ראשן (בסייגים קטנים). באמת אין הדבר כן ואין פוסק אחד בדור הזה או בדורות הקודמים שהתיר. על כן ראיתי לנכון להרחיב מעט ולבאר את הדברים. סתירה בשולחן ערוך בדין כיסוי ראש לרווקות: בשולחן ערוך ישנו סתירה לכאורה אם נשים שאינן נשואות צריכות לכסות את שערן. כתב השולחן ערוך (או"ח סימן עה ס"ב, על פי הרא"ש, ברכות פ"ג, לז): "שער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות כנגדו, אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר ."הרי שבתולות לא צריכות לכסות את שער ראשן. לעומת זאת במקום אחר כתב השולחן ערוך (אהע"ז כג, ב, על פי הרמב"ם איסורי ביאה כא, יז): "לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחד פנויה ואחד אשת איש". הרי שפנויות צריכות לכסות את שערן. תירצו החלקת מחוקק והב"ש (אהע"ז שם) שבשו"ע באבן העזר דיבר על גרושות ואלמנות (לגבי פנויות בעולות ראה פת"ש שם), ואילו בשו"ע באורח חיים דיבר על בתולות. לדבריהם יוצא שגרושות ואלמנות צריכות לכסות את שערן, ואילו בתולות לא צריכות. לעומת זאת המגן אברהם (או"ח, סימן עה, ס"ק ג) כתב שדוחק להעמיד את דברי השולחן ערוך באהע"ז רק בגרושות ואלמנות ולא בבתולות. לכן כתב המגן אברהם ליישב את הסתירה בשולחן ערוך באופן אחר. לדבריו מותר לבתולות לצאת בלי כיסוי ראש כמבואר בשו"ע באורח חיים. השו"ע באבן העזר לא דיבר על כיסוי ראש אלא שלא יצאו אפילו בתולות עם שערות סתורות (שער פזור), אלא עם שערות קלועות (שער אסוף). הדגול מרבבה כתב שמוכח מהירושלמי כדברי הח"מ והב"ש: כתב הדגול מרבבה (אבהע"ז שם) שהח"מ והב"ש צדקו שאסור לאלמנה וגרושה לצאת בגילוי ראש, שכך מוכח מהירושלמי כתובות (ט:). במשנה שם מבואר שאם עדים ראו שהאשה יצאה לחופתה עם שער פרוע סימן שהיא היתה בתולה ומגיע לה כתובה של מאתיים זוז. בירושלמי שאלו: איך אפשר להביא לה כתובה של מאתים זוז. והרי יש לחשוש שהיא יצאה לחופתה בראש פרוע משום שהיא גרושה שלא נבעלה. ובמקרה זה כתובתה מנה? ענתה הגמרא: "זאת אומרת בתולה מן הנישואין אינה יוצאת וראשה פרוע". מכאן הוכיח הדגול מרבבה שגרושה, אפילו במקרה שהיא עדיין בתולה צריכה לכסות את שערה. האם המגן אברהם התיר לאלמנה וגרושה לצאת בגילוי ראש? כתב בספר את צנועים חכמה (ראה שם ח"א, עמ' מט-נה) שעולה מדברי המגן אברהם גם קולא, שאלמנות וגרושות לא צריכות כיסוי ראש (רק שלא ילכו עם שערות סתורות אלא קלועות). שהרי המקור לחיוב אלמנות וגרושות בכיסוי ראש לדעת הח"מ והב"ש הוא מהשו"ע באהע"ז. ואילו המגן אברהם הסביר שהשו"ע שם מדבר על סתירת השערות ואין הבדל בין אלמנה וגרושה לבין בתולה. לפי זה מה שכתב השולחן ערוך באורח חיים: "אבל בתולות שדרכן לילך פרועות" כוונתו אף לאלמנות וגרושות וצריך לומר שהביא דוגמא אחת. עכ"ד הספר את צנועים חכמה. הרב אברהם סתיו רצה להתיר לאלמנה וגרושה ללכת בגילוי ראש. עיקר טענתו היא שלדעת המגן אברהם אין חיוב כיסוי ראש. ועוד שהראייה של הדגול מרבבה לדעת הח"מ והב"ש שיש חיוב כיסוי ראש יש לדחות (עיין בהמשך). אולם כל זה אינו נכון, וגם לדעת המגן אברהם אלמנות וגרושות חייבות בכיסוי ראש, ונבאר: בשו"ת מחזה אליהו (ח"א, קיח) הקשה על הבנה זו במגן אברהם וכתב שלכל הדעות (אף למגן אברהם), אלמנה וגרושה חייבת בכיסוי ראש, שכך מוכח מפשט המשנה בכתובות (תחילת פרק שני), שנותנים כתובה מאתים למי שיצאה בראש פרוע בחתונתה משום שהיא ודאי בתולה. אם נאמר שגרושות ואלמנות אינן חייבות בכיסוי ראש אזי לא ניתן להסתמך על כך שהאשה היתה בתולה ולתת לה מאתים זוז בכתובה על סמך שיצאה בראש פרוע, שאולי היתה גרושה או אלמנה. לכן כתב המחזה אליהו שכוונת הדגול מרבבה רק להוכיח מהירושלמי שגם בתולה מהנישואים חייבת בכיסוי ראש. על גרושה ואלמנה בעולה אין ספק כלל, ופשוט לדעת המגן אברהם וכל הפוסקים שחייבת בכיסוי ראש. אף שדברי המחזה אליהו מתיישבים על הלב, אין הם מוכרחים. יתכן שהדגול מרבבה אכן בא להוכיח שאלמנות וגרושות אפילו בעולות חייבות בכיסוי ראש. מה שכתב המחזה אליהו שמוכח מהמשנה בכתובות שאלמנות וגרושות חייבות בכיסוי ראש אינה הוכחה גמורה, משום שיש לומר שאלמנה אינה חייבת בכיסוי ראש ורק בחתונה היא צריכה לכסות את ראשה (ראה פירוש הגר"י קאפח על הרמב"ם שם). יש לציין שכמו שאת המשנה ניתן לפרש שרק בחופה אלמנה כיסתה את ראשה, כך ניתן לדחות את ראיית הדגול מרבבה ולהסביר אף בכוונת הירושלמי שגרושה יצאה בכיסוי ראש רק לחתונה, והירושלמי לא דיבר על חובת כיסוי ראש לגרושה תמיד. ראה מאמרו של הרב מאיר אמסעל "גרושה בתולה כמה ימים אחר נישואיה אי מותרת לגדל שער ראשה ואי חייבת לכסותן" המאור רעד 31 (סיון-תמוז התשמ"ג). לכאורה אם אכן הדגול מרבבה בא להוכיח מלשון הירושלמי שאלמנה אפילו בעולה חייבת בכיסוי ראש, משמע לכאורה שאם נמצא דחייה לראיית הדגול מרבבה מהירושלמי לא יהיה לנו מקור לכיסוי ראש לאלמנות וגרושות. ועוד משמע לכאורה, שלדעת המגן אברהם אין חובת כיסוי ראש לאלמנה וגרושה. אולם זה אינו נכון. באמת היה פשוט לכל הפוסקים שאלמנה וגרושה חייבות בכיסוי ראש. המגן אברהם כאמור ביאר את כוונת השולחן ערוך באבן העזר שאין הבדל בין אלמנה וגרושה לבין פנויה ולכולן אסור לסתור את השער. אולם מה שנאמר בשולחן ערוך אורח חיים (עה, ב) שבתולות יכולות ללכת בשער פרוע ודאי שהכוונה אף לדעת המגן אברהם שרק בתולות יוצאות בשער מגולה ולא אלמנות וגרושות. דחוק מאד לומר כדברי הספר 'את צנועים חכמה' שלדעת המגן אברהם לאו דווקא בתולות ואפילו אלמנות וגרושות. וכן כתב הפנים מאירות (ח"א לה) שלדעת המגן אברהם יש איסור דרבנן בפנויה ורק לבתולה אין חובת כיסוי ראש, ע"ש בדבריו. כך הבינו כל הפוסקים את שיטת המגן אברהם. שהרי אף פוסק לא הביא את דעת המגן אברהם כשיטה המקילה שנשים אלמנות וגרושות לא חייבות בכיסוי ראש. המשנה ברורה בסימן עה, לא הזכיר שיש מי שמתיר לאלמנה לגלות את ראשה (ובס"ק יא נקט בפשטות שאף בעולה שלא במסגרת נישואין חייבת בכיסוי ראש). אף ערוך השולחן בסימן עה ובאבן העזר סימן כא לא הזכיר כלל דעה המקילה. כמו כן פוסקי הדור האחרון האגרות משה (שם) והיביע אומר (אבן העזר ח"ד, סי' ג) כל כך טרחו למצוא היתר לאלמנה וגרושה צורך שידוך שלא לכסות שערה או על כל פנים לשים פאה. הם דנו שלצורך שידוך זה נחשב יותר מחמישית ממונו ולא מחויבים להוציא יותר מחומש ממונו על המצוות ע"ש, ולא אמרו פשוט שניתן לסמוך על הפוסק הגדול ראש המדברים המגן אברהם שהקיל בדבר. אלא על כרחך פשוט היה לכולם שהמגן אברהם לעולם לא התיר זאת. הזכרנו שכתב הדגול מרבבה שצדקו הח"מ והב"ש. הדגול מרבבה לא בא לומר שצדקו בדבריהם שלא כדברי המגן אברהם, אלא צדקו במה שהם כתבו בפירוש (ולא מצינו להם חולק ואף המגן אברהם מסכים) שאלמנה וגרושה חייבות בכיסוי ראש כך מוכח מהירושלמי. האם כיסו נשים אלמנות וגרושות את שערן בזמן הגמרא? הרב משה צוריאל (במאמרו "כיסוי שערות ראשיהן של גרושה ואלמנה" תחומין ל 216, התש"ע)) כתב שנראה להוכיח מכמה גמרות שבזמן הגמרא גרושות ואלמנות לא כיסו את שערן (על פי זה רצה לדון שאולי היום אם אלמנות וגרושות נהגו כפי שנהגו בזמן הגמרא שלא לכסות את השער, שמא יש להקל בדבר אף אם השולחן ערוך החמיר בדבר). אולם באמת נראה מהגמרות שנשים אלמנות וגרושות כן כיסו את שערן. נזכיר את הראיות של הרב צוריאל וראיות נוספות שמוכח שאכן נהגו לכסות את שערן: 1. בגמרא ביבמות (קטז:) מסופר על אשה שבאה לבית דין של רבי יהודה על מנת שיתיר אותה להינשא משום שידעה שמת בעלה. היו שם תלמידי חכמים שידעו שרבי יהודה לא יתיר אותה אלא אם כן ניכר עליה הצער ממות בעלה. אותם חכמים התחכמו ולימדו את האלמנה שתסתור את שערה וכך יאמין לה רבי יהודה שבעלה מת. השאלה הנשאלת היא - אם כיסוי ראש לאלמנה היא חיוב כיצד לימדו אותה לעשות איסור ולסתור את שערה? אלא הוכיח הרב צוריאל שנראה שבזמן הגמרא אלמנות לא כיסו את השער. אולם, נראה שזה ראיה שאלמנות כן צריכות לכסות את שערן. אם לא נהגו אלמנות לכסות את שערן, מדוע שערה של אותה אשה היתה מכוסה מלכתחילה, והרי היא ידעה שבעלה מת ויכלה לכאורה לגלות את שערה? אלא מוכח שאלמנות חייבות בכיסוי ראש. ומה שלימדו אותה לגלות את שערה, תירץ באור לציון (ח"א סי' יא) בתירוץ השני, שמותר לאלמנה לגלות מקצת שערותיה. זאת משום שאלמנה לא מחויבת לכסות את שערה מדאורייתא, אלא מדת יהודית. ויש לומר שמדת יהודית אינה חייבת לכסות את שערה לגמרי כמו שנשים נשואות חייבות מדרבנן לכסות את שערן לגמרי, אלא יכולה לגלות חלק משערה וכפי הדין דאורייתא של כל הנשים. חכמים לא חייבו אלמנות לכסות יותר מזה. ראה עוד בראב"ן (סי' צה) מה שכתב בזה, ונראה שגם מדבריו מוכח שאלמנה צריכה לכסות את שערה, (שמשמע שאין חשש הרהור, ולכן יש להתיר לצורך, ולא כתב בצורה פשוטה שאין חובת כיסוי ראש באלמנה ע"ש). 2. עוד ציין הרב צוריאל לגמרא בסנהדרין (נח:): "מאימתי התרתה של השפחה שייחדוה לעבד, משפרעה ראשה בשוק". וכתב הרב צוריאל ששפחה חייבת במצוות כמו ישראלית. הרי מוכח שבימי חז"ל גרושה היתה מגלה את ראשה. ולא דק, ששם מדובר על שפחה של בן נח ואין ראיה לשפחה של ישראל שדינה כישראלית לעניין זה. 3. עוד רצה הרב צוריאל להוכיח מכתובות (סו:) שמסופר על בתו של נקדימון בן גוריון שהיתה אלמנה ונתעטפה בשערה לפני שבאה לפני רבן יוחנן בן זכאי. משמע שהלכה בלי כיסוי ראש. אולם גם משם אין הוכחה, וכבר כתבו המפרשים כמה תרוצים ובין השאר שלא היה לה בגד מרוב עוני. 4. מקור השולחן ערוך שפנויה צריכה לכסות שערה הוא הרמב"ם (איסורי ביאה כא, יז) שכתב: "לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק אחת פנויה ואחת אשת איש". הגר"ח קנייבסקי בספרו קרית מלך ציין לכמה מקורות לזה. בין השאר ציין למשנה נדרים (ל:) שאדם הנודר שהוא אסור בהנאה מ'שחורי ראש' - אסור בהנאה מגברים, שעל הרוב יש לאנשים שער שחור, והוא מותר בהנאה מנכסים של נשים. בגמרא שם מבואר שהוא מותר בבהנאה מנכסי נשים משום ששערן של נשים מכוסה תמיד, ולא רואים את שערן. עוד ציין בקרית מלך לספרי (נשא, יא) שלמדו חובת כיסוי ראש מתמר בת דוד שכיסתה את ראשה ע"ש. דברי הקרית מלך הובאו על ידי הגר"י קאפח בפירושו על הרמב"ם (שם). וראה בצפנת פענח (שם). סוף דבר נראה מהגמרות שנשים אלמנות וגרושות חייבות לכסות את ראשן, ואין שום ראייה שלא נהגו בכך. האם חיוב כיסוי ראש באלמנות וגרושות הוא מהתורה או מדרבנן? הזכרנו לעיל את דברי השו"ע (אבהע"ז, כג, ב) שכתב (על פי הרמב"ם): "לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחד פנויה ואחד אשת איש". כתב על זה בביאור הגר"א (אות יא): "מדקאמר בכתובות (עב:) לבנות ישראל ולא קאמר לאשה". בכתובות (שם) מובא: "ראשה פרוע דאורייתא היא דכתיב "ופרע את ראש האשה" - ותנא דבי רבי ישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש". וכעין דברי הגר"א הנ"ל כתב הב"ח. בשו"ת מחזה אליהו (שם) כתב שמוכח מדברי הב"ח והגר"א שהחיוב של כיסוי ראש לאלמנה וגרושה הוא מהתורה. אולם בספר את צנועים חכמה (שם) כתב שאין הכרח מהגר"א שהחיוב דאורייתא, אלא מה שנאמר "אזהרה לבנות ישראל" כוללת גם אלמנות וגרושות. ואילו מה שלמדו מהפסוק מתייחס רק לנשואות. האגרות משה (שם) והיביע אומר (שם) והאור לציון (שם) פסקו שחיוב כיסוי ראש לאלמנות וגרושות אינו מהתורה אלא מדת יהודית. האם ישנם פוסקים שהקילו שנשים גרושות ואלמנות לא חייבות בכיסוי ראש? בשו"ת מחזה אליהו (שם) כתב שלא מצינו אף פוסק שכתב להקל לאלמנות וגרושות שלא חייבות לכסות את שערן. הרב צוריאל כתב שהיו כמה פוסקים שהתירו, וכתב שראוי לרבנים להודיע לאלמנות וגרושות שיש להם על מי לסמוך. הוא ציין למים רבים (ח"ג, סי' ל), ובגדי שש (על אבהע"ז כא) שמתירים. אולם המעיין בלשונם יראה שלא התירו כלל לאלמנה וגרושה לגלות את שערה ע"ש. במים רבים רק כתב שהוא לא יודע מנין למדו לאסור את הפנויה שאינה בתולה, ועל כל פנים למעשה אין לחייב כיסוי ראש לבתולה. ובספר בגדי שש רק כתב שאין איסור דאורייתא לפנויה אבל הוא לא בא להתיר. הרב אברהם סתיו כתב שהרב מאיר אמסעל (שם) נטה להתיר לגרושות ואלמנות לא לכסות את שערן. המעיין בדברי הרב אמסעל יראה שזה אינו נכון. הרב אמסעל דיבר רק על גרושה שהיא בתולה שהיה גם חשש של מקח טעות משום שלא היה לגבר יכולת להוליד. ואף על פי כן היסס הרב אמסעל להתיר, עיין שם. אגב, במקרה דומה התיר הגרי"ש אלישיב שלא לכסות את השער, כמבואר ברבבות אפרים (ח"ו, סי תס). כבר הזכרנו שהמשנה ברורה וערוך השולחן עמודי ההלכה בדור האחרון לא הביאו שום פוסק שמיקל בזה. הרי שאין שום שיטה שפוטרת אלמנות וגרושות מכיסוי ראש. יציאה של אלמנות וגרושות בלי כיסוי ראש לצורך פרנסה או שידוך: האגרות משה (אבהע"ז, ח"א, נז,) היקל לאלמנה שלא לכסות את שערה כאשר הדבר היה נצרך לפרנסתה. כמו כן התיר האגרות משה (אבהע"ז, ח"ד, לב, אות ד) לגרושה שלא לכסות את שערה כאשר הדבר נצרך לה לשידוכים. והדגיש שכאשר אין הדבר נצרך לשידוך היא חייבת לכסות את שערה, ולא מדובר בהיתר גורף. טעם ההיתר הוא משום שיתכן שאין איסור לצאת בגילוי ראש אלא שיש מצווה של כיסוי הראש. אם אכן כך, אזי דינו של כיסוי ראש לא עדיף מכל מצוות עשה שאין צורך להוציא יותר מחמישית ממונו על מנת לקיימם. במקרה של מציאת מקום עבודה או שידוך דינם כיותר מחומש מנכסיה של האשה וניתן להקל. לגבי אשת איש כתב האגרות משה שאין להקל לגלות את ראשה לצורך פרנסה או שידוך משום שיש ספק שאולי חובת כיסוי ראש אינו רק מצוות עשה אלא איסור לגלות את שערה. הדין במצוות לא תעשה הוא שצריך להוציא את כל ממונו ולא לעבור על האיסור. מכיון שחיוב כיסוי ראש באשת איש הוא מהתורה - ספק דאורייתא לחומרא. אולם באלמנה וגרושה, חיוב כיסוי ראש הוא מדת יהודית בלבד, ואינו חמור יותר מחיוב דרבנן, ולכן מספק ניתן להקל. עוד כתב האגרו משה שאפשר שהחיוב מדת יהודית אינו אלא מכח המנהג ולא מצינו שנהגו להחמיר במקום הפסד. בשו"ת מחזה אליהו (ח"א קיח -קכ), ובשו"ת לב אברהם (סי קז) הקשו כמה קושיות על האגרות משה: א. אפשר שחיוב כיסוי ראש באלמנות וגרושות הוא דאורייתא. ב. אף אם מדובר רק בחיוב מדת יהודית יותר נראה שמדובר באיסור ולא במצווה. ג. אף אם מדובר במצוות עשה, היציאה מהבית ללא כיסוי ראש היא עבירה על המצווה בקום ועשה, ובאופן הזה צריך להוציא את כל ממונו ולא לעבור על העשה. רק ב'שב ואל תעשה' ניתן להקל במצוות עשה שלא להוציא כל ממונו. ד. מקור פרנסה אינו הפסד אלא מניעת רווח (ע"ש במחזה אליהו שבסוף הסכים לאגרות משה בנקודה זו). ביביע אומר (שם) דן אף הוא בדברי האגרות משה, ולבסוף היקל שאשה אלמנה או גרושה תצא בפאה נכרית, אף שככלל היביע אומר אוסר לאשה נשואה לצאת עם פאה נכרית. אחי הרב יוני קירש שליט"א מסר לי שאמר לו הגר"א נבנצל שליט"א שלצורך שידוך ניתן להקל לצאת בפאה נכרית (וכדעת היביע אומר). שוב מצאתי שהגר"ד ליאור העיר בזה בדבר חברון (ח"א, סי' כו) וכתב: "פסק באגרות משה אהע"ז ח"א סי' נז להתיר לאשה גרושה, שלא יכלה למצוא משרה לפרנס את בניה, ללכת בגילוי ראש במשרד כי זו היתה שעת הדחק והפסד גדול. בנידון דידן לא נראה שקיימת סברת האגר"מ. כי עובדת היותה גרושה עבידא לאגלויי שהרי אין פוגשים אשה בשוק כדי להינשא אלא מבררים מראש ואז יתגלה מצבה המשפחתי, לכן איני רואה מקום להקל בזה. ובאשר לטענה כי בקשת האשה ללכת בגילוי ראש נובעת מהרגשתה שהיא מתקשה להשתדך עם כיסוי ראש - הפוגם ביפיה, יש מקום להעדיף שתלך עם פאה נכרית". עכ"ל הדבר חברון. כפי הנראה הדבר חברון ראה רק את האגרות משה באבן העזר ח"א סי' נז. אולם האגרות משה (אבהע"ז, ח"ד, לב, אות ד) התיר בפירוש לגרושה ללכת בלי כיסוי ראש במקום שזה יעזור לה להשתדך. וכתב שם שיכולה להסתיר את העובדה שהיא גרושה עד שתמצא חן בעיני אחד וירצה לנושאה ואז לא תאבד חינה אחר כך כשתספר לו שהיה לה בעל ונתגרשה. אין כאן המקום לדון בקושיות ותירוצים בעניין תשובת האגרות משה. למעשה הרוצה להקל כדעת האגרות משה רשאית. אציין שאני רואה מקום להסתפק לפי האגרות משה באשה שכל כך מצטערת מהכיסוי ראש משום שיש לה טראומה מהנישואים והגירושים, וזה שווה לה בוודאי יותר מחמישית ממונה שלא ללכת בכיסוי ראש, האם ניתן להקל לה. אולם דבר זה מסור לגדולי הדור. האם יש מקום להקל לפי הטעם של חובת כיסוי ראש באשת איש? בשולחן ערוך (או"ח, עה, ב) כאמור פסק שבתולות אינן צריכות לכסות את שערן. יש לשאול, מה הטעם שנשואות צריכות לכסות את שערן ולא בתולות? נאמרו כמה הסברים. בספר לבושה של תורה (ח"א פרק כא) לג"ר פסח פאלק, מחבר שו"ת מחזה אליהו, הביא כמה וכמה טעמים לחלק בין פנויה לבעולה. להלן כמה מהטעמים שנאמרו: 1. מור וקציעה (סי' עה):מטרת כיסוי הראש הוא שגברים יוכלו להבדיל בין הנשים הנשואות לנשים הפנויות שאפשר לשאתן. 2. אשת איש חמורה יותר מפנויה (ראה גם את צנועים חכמה (ח"א, עמ' נג). 3. התירו לפנויה לגלות את שערה על מנת שיוכלו להסתכל ביופיה בכדי להינשא לה. 4. כיסוי ראש מבטא את ההתמסרות של אשה לבעלה (הרב גינזבורג , אסיף, התשע"ה, עטרת בעלה). הרב אברהם סתיו כתב שלפי טעמים אלו אין צורך שאלמנה וגרושה יכסו את ראשן משום שהן דומות לפנויה לעניין טעמים אלו. והנה, מכיון שלפי כל הפוסקים אלמנות וגרושות חייבות בכיסוי ראש, ודאי שלא נוכל להקל על פי מה שנראה לנו נכון בסברא. אולם ראוי להסביר את הטעם של הדין. אם מדובר באיסור דאורייתא (כמו שרצה ללמוד המחזה אליהו בדעת הב"ח והגר"א) הסברא שניתן יהיה בגדר 'טעמא דקרא' (עיין שם בלבושה של תורה שלפעמים אומרים טעמא דקרא). ואם מדובר בדת יהודית (שהוא כדין דרבנן, או מדיני מנהג כמבואר באגרות משה שם) הסברא שנאמר יהיה בטעם החיוב דרבנן או המנהג. 1. שמעתי מהרה"ג הרב ברוך ספיר שליט"א שיש לומר שיש חוסר צניעות בכך שאשה שהיתה רגילה לכסות את שערה ולאחר שמתגרשת או מתאלמנת היא מתחילה פתאום לגלות את שערה. דברי פי חכם חן והדברים מתיישבים בפשטותם. ואני מוסיף על דבריו שאף אם האשה עברה דירה למקום חדש או שלא כיסתה את שערה בהיותה נשואה - לא פלוג. ועוד אפשר, שיש בזה חוסר צניעות מצד האשה עצמה, בלי קשר לסובבים אותה. 2. לפי הישועות יעקב (אבהע"ז, סי' כא תשובה מנכד המחבר) וספר יהושע (אבהע"ז סי' פט) אלמנה צריכה לכסות את שערה משום ששערה היה מכוסה בזמן נישואיה ודין השיער כדבר שבערווה. (ושוב יש לומר שאף אם עברה דירה - לא פלוג). 3. בספר 'תשוקה לחיים' (עמ' 44) כתב שאשה שנישאת מתחזקת כח החיים של האשה, והדבר מתבטא אף בשערה, ואף לאחר גירושיה או אלמנותה, שערה מוגדרת כערווה. כל הספר הנ"ל סובב הולך להסביר בעומק את עניין כיסוי הראש בעומק על פי רעיון זה. בספר לבושה של תורה (שם) הביא טעמים נוספים מהנגלה והנסתר לחלק בין פנויה לבעולה, ולפי חלק מהטעמים יש טעם שאף אלמנה וגרושה צריכות לכסות את שערן. סוף דבר ראוי למצוא טעם להלכה המבוארת בפוסקים, ולא לנסות לכתוב הלכה אחרת על פי הטעם שמתיישב לנו על הלב לפום ריהטא. האם יש 'מנהג' שנשים אלמנות וגרושות לא מכסות את שערן? הזכרנו שכתב האגרות משה להתיר לאשה אלמנה שלא לכסות ראשה לצורכי פרנסה. בסוף התשובה כתב: "ויש גם לומר שאולי דת יהודית הוא רק מדיני מנהג שאין לאסור באופן שלא מצינו שנהגו ובמקום הפסד הא לא מצינו שנהגו". כתב הרב אברהם סתיו שבזמננו, שנשים אלמנות וגרושות לא מכסות את שערן, יש לומר שבטל המנהג דת יהודית בעניין זה. יש להשיב על טענה זאת שלש תשובות: 1. יש אומרים שחיוב כיסוי ראש לאלמנה וגרושה היא מהתורה (ראה לעיל) ולא מועיל מנהג כמובן בדאורייתא. 2. אף אם מדובר בדת יהודית (כלומר שחיובו מדרבנן או מדין מנהג מחייב), יש לציין שזאת שאלה גדולה אם מועיל מנהג לבטל דת יהודית. ראה בספר את צנועים חכמה (ח"א פרק יג) שהאריך בדבר והסיק שאין אפשרות לבטל דת יהודית מכח מנהג. ובשו"ת רבבות אפרים (חלק ו, התשנ"ג, סימן תס, עמ' תקע), כתב שזו מחלוקת גדולה בין האחרונים אם מנהג הנשים יכול לעקור דיני דת יהודית. 3. 'מנהג' זה הוא נגד דעת גדולי ישראל וכל הפוסקים, ומנהג כזה אין לו תוקף כלל. עיין בספר עין יצחק (ח"ב, כללי המנהגים סע יא-יד) לראשון לציון הגר"י יוסף שהאריך לבאר כלל זה בשם גדולי הפוסקים. נשים המקילות בדבר לא יודעות את ההלכה או ששמעו שיש היתר כלשהו (ובאמת אין היתר כאמור), או שמאד קשה להם מטעמים מובנים, ומפני כך עוברות על ההלכה, ויש לדונן לכף זכות, אך אין לטעון שיש לזה תוקף של מנהג. פוק חזי שכל גדולי הדור הזה והקודם פסקו שאלמנות וגרושות חייבות לכסות את שערן אף שה'מנהג' של הרבה אלמנות וגרושות שלא לכסות את ראשן היה קיים גם בדור הקודם, וקיים גם היום, וכל הפוסקים לא מתירים לגרושה ואלמנה לצאת בגילוי ראש. האגרות משה והיביע אומר זצ"ל, ויבדלו לחיים הג"ר דב ליאור והג"ר יעקב אריאל שליט"א וכל שאר פוסקי זמננו כולם ידעו מ'מנהג' זה וכולם כתבו שאלמנות וגרושות צריכות לכסות את שערן (תשובות הגר"ד ליאור והגר"י אריאל מובאים באתר ישיבה). גרושות ואלמנות הסומכות על האגרות משה - שערן כבר אינו דבר שבערווה? כתב הרב אברהם סתיו סברא מענינת להתיר לגרושות ואלמנות שלא לכסות את ראשן. הישועות יעקב (אבהע"ז, סי' כא תשובה מנכד המחבר) וספר יהושע (אבהע"ז סי' פט) כתבו סברא מחודשת. לדעתם הטעם שנשים אלמנות וגרושות חייבות בכיסוי ראש (אף שבתולות לא חייבות בכיסוי ראש), הוא מכיוון שהתחילו לכסות את ראשן כאשר היו נשואות, וממילא שערן הפך לדבר שבערווה, והן חייבות להמשיך לכסות את ראשן גם לאחר שנתגרשו או נתאלמנו. כתב הרב סתיו שנשים שסומכות על האגרות משה הנ"ל שלצורך שידוך מותר שלא לכסות את שערן, ממילא השיער של נשים אלו אינו נחשב דבר שבערווה ויכולות לפי בעל ספר יהושע שלא לכסות את שערן כלל. יש לדחות סברא זאת מכמה טעמים: 1. המחזה אליהו (שם) הקשה על שיטת הספר יהושע ונכד הישועות יעקב כמה קושיות. בין השאר הקשה שלפי דבריהם אשה שהתגרשה ועברה דירה כבר אינה צריכה לכסות את שערה, שהרי שערה אינו דבר שבערווה במקום החדש. וזאת לא שמענו. יש ליישב שאף פוסקים אלו לא התכוונו להתיר שלא לכסות את השיער במקרים של מעבר דירה וכדומה. הם רק באו להסביר את עיקר הטעם שחכמים חייבו כיסוי ראש לגרושות ואלמנות. אמנם כאשר חכמים תיקנו זאת, הם תיקנו בכל אופן ולא פלוג. 2. מסתבר שדעת הישועות יעקב וספר יהושע נחשבים כדעת יחיד. לא נראה כך משאר הפוסקים שביארו באופנים אחרים את החיוב של גרושות ואלמנות לכסות את ראשן. הגר"א והב"ח (הנ"ל) ביארו שנלמד מהגמרא בכתובות (עב.): "ראשה פרוע דאורייתא היא דכתיב "ופרע את ראש האשה" - ותנא דבי רבי ישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש". ראה לעיל הסברים נוספים מדוע גרושות ואלמנות חייבות בכיסוי ראש, ולא מטעם ששערן הפך לדבר שבערווה. בנוסף יש לציין שדעת האגרות משה גם לא מוסכמת, וחלקו עליו היביע אומר (שם), המחזה אליהו (שם) והלב אברהם (סי קז). קשה לצרף שתי דיעות שאינן מוסכמות להתיר דבר שלא הותר מעולם. 3. בעיקר הסברא יותר נראה שאף הסומכת על האגרות משה עדיין יהיה שערה מוגדר דבר שבערווה משום שהיא בכל רגע צריכה לכסות את שערה, אלא שיש לה היתר ארעי לצורך מציאת שידוך ששווה לה יותר מחומש ממונה. בכל זמן שהיא לא נצרכת לגלות ראשה לשידוך, היא שוב מחויבת להחזיר את הכיסוי ראש כמבואר באגרות משה. סיכום 1. יש אומרים שחיוב כיסוי ראש לאלמנה וגרושה הוא מהתורה ויש אומרים שהחיוב הוא מדרבנן. נראה עיקר בפוסקים שהחיוב מדרבנן. 2. אף אם חיוב כיסוי ראש לגרושות ואלמנות הוא לא מדאורייתא אלא מ'דת יהודית' בלבד, אין לטעון כלל שבטל המנהג, אף שנשים גרושות ואלמנות רבות לא מכסות בזמננו את ראשן. 3. גרושה שרוצה להקל ולצאת בלי כיסוי ראש לצורך שידוך יכולה לסמוך על האגרות משה (אף שחלקו כמה פוסקים על האגרות משה). האגרות משה היקל רק בזמן שהדבר נצרך לה למציאת שידוך. בוודאי שגרושה יכולה לצאת בפאה נכרית אף לשיטות המחמירות בפאה נכרית וכדעת היביע אומר. 4. אלמנה וגרושה הרוצה להקל ולגלות חלק משערה נראה שיכולה לסמוך על האור לציון (אף שיש לדון בהוכחה שלו), בפרט אם לדעתה זה יעזור לה במציאת שידוך. 5. לא מצאנו פוסק אחד! בדור הזה או בדורות הקודמים שהתיר לאלמנה וגרושה שלא לכסות את ראשה. אני תמה ומתפלא על הרב אברהם סתיו איך הרהיב עוז בנפשו להתיר לאלמנה וגרושה שלא לכסות את שערה נגד כל הפוסקים. בזכות שמירת ההלכה נזכה בע"ה שכל האלמנות וגרושות יזכו להתחתן בשנית זווג הגון, והקב"ה יוציא אותן מאפילה לאורה ומיגון לשמחה, וישמע בערי יהודה קול ששון וקול שמחה במהרה! ב . רווקה אינה צריכה לכסות את שער ראשה (שו"ע או"ח עה, ב). פעם היו מקומות (לדוגמה תימן) שנהגו רווקות לכסות את ראשן. ראה בפירושו של הרב קאפח על הרמב"ם (איסורי ביאה כא, יז) שהבין שלפי חז"ל והרמב"ם כך צריך לעשות. כמו כן היה מנהג פעם אצל בנות ספרד שרווקות כיסו את שערן לברכות ולפחות בזמן תפילה. אולם כיום מנהג הרווקות לא להקפיד על כך אף לתפילה וברכות, ועל כן אין צורך להחמיר בדבר (ראה ציץ אליעזר, חלק יב, יג, ויחוה דעת ח"ה, ו). בספר לבושה של תורה (ח"א פרק כא) הביא את דברי המקובל הרב דוד ואלי (שהיה תלמיד חבר של הרמח"ל) שכתב טעם על פי הקבלה למה בנות רווקות לא צריכות לכסות את שערן. לדבריו נראה שלא רק שרווקות לא צריכות לכסות את שערן אלא שנכון לבנות רווקות שלא לכסות את שערן ע"ש. בברכה