בבראשית (מח, ט) קודם שיעקב יברך את אפרים ומנשה, רש"י אומר שהראה לו את שטר האירוסין שלו כדי להראות לו שהתחתן עם אסנת כדין וכהלכה, שזה אומר שהתגיירה לפני; אבל אם לא האמין עד שראה השטר, למה לא חשב שאולי היא לא האמא שלהם? כי על זה לא היה שום ראיה! תודה.

שלום הרבי מלובביץ' בשיחותיו (ליקוטי שיחות, כרך ל' שיחה ב') מסביר: שרק ביוסף מצינו הידור זה (שעשה שטר אירוסין) — כי כיון שהיה במצרים, שה­מצריים הם "שטופי זימה" (ובפרט ל­אחרי המאורע עם אשת פוטיפר), נהג את עצמו בזהירות מיוחדת ותוספת חומרא וקדושה בעניני אישות, ולכך הו­סיף בנישואיו שיהיה מעין האירו­סין שלאחר מתן תורה, שתיכף, בזמן ההכנה לנישואין, נעשית האשה מיוחדת לבעלה על ידי שטר אירוסין. יוסף רצה לעשות זיכרון לעד שנישואיו היו שונים מהמקובל בעולם באותה שעה. כל אנשי העולם היו מתחילים לחיות יחד עם האשה מיד עם ההיכרות הראשונית בין האיש לאשה, וללא פעולת הכנה של אירוסין וכדומה, כדברי הרמב"ם: "קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק, אם רצה הוא והיא" מכניסה לתוך ביתו… ותהיה לו אשה" – ואילו חיי יוסף עם אשתו, אסנת, היו שונים – שלאחר ההיכרות הם עברו תקופת הכנה (כעין שידוך ואירוסין) ורק אחר כך עשו חתונה – הם התחתנו והתחילו לחיות יחד. אירוסיו של יוסף לא היו ממש כמו האירוסין בימינו – אלא מעין האירוסין. אירוסין עניינם, הכנה לנישואין, שכדי שההרמוניה בין בני הזוג תהיה מושלמת, דביקות מוחלטת, יש לעשות הכנה מתאימה שהיא פרישות מכל אנשי העולם (והגוף), שזהו ענין האירוסין, ורק אז חייהם יחד יהיו אמיתיים, כנים ומוצלחים. וכן נהג יוסף – שלפני הנישואין הוא עשה שידוך, כלומר הוא עשה פעולות של הכנה נפשית לנישואיו, כמו אירוסין. הסיבה שאצל יוסף היה עניין מיוחד באירוסין, דבר שלא היה אצל אבותיו ושאר אחיו היא שהאבות והשבטים היו פרושים ומבודדים מכל אנשי העולם, ופרנסתם היתה רועי צאן, ולכן הם יכלו להתבודד בטבע, ולפרוש מהוויות העולם. גם כשהם גרו בארץ מצרים, הם גרו באזור מבודד – ארץ גושן – בו חיו רק יהודים ולא מצרים. ולכן מובן שהאבות והשבטים היו חסינים מפני ההשפעות השליליות של תרבות הגויים ותרבות מצרים. לעומת זאת יוסף, היה מעורה ב"תוך" מצרים, "ערות הארץ", בין אנשים שהם "שטופי זימה", ובפרט לאחר המאורע שהיה לו עם אשת פוטיפר, לכן הוא חיפש דרכים להחמיר על עצמו בעניני חתונתו, ולהיות שונה בתכלית מהמצרים, ועל ידי זה לבלום קבלת השפעה מהמצרים. וע"פ זה יש לומר, ששאלת יעקב "מהיכן יצאו אלו": אין ה­כוונה ב"יצאו" — נולדו, לחשוש שנולדו מנשואין שלא כהוגן, אלא זהו ביטוי של תמיה: "מהיכן יצאו כו'" — מאיזה טעם וסיבה יצאו מהיות ראויים לברכה; וב­פשטות: כיון שנולדו בארץ של "שטופי זימה", חשש שמא זה גרם שלא יהיו ראויים לברכה. ענה לו יוסף: "בני הם אשר נתן לי אלקים בזה", בניו (לא רק כפשוטו, אלא) "אשר נתן לי אלקים בזה", שהם בני נישואין כאלו שהיו בתכלית השלימות (אירוסין + נישואין), אפילו ביחס להנהגת האבות עצמם היה מהדר יוסף — ולראיה על זה "הראה לו שטר אירוסין". יום טוב