ב"ה שלום וברכה! לאחרונה התחלתי ללמוד כל יום שתי הלכות בנושא שמירת הלשון מתוך קיצור החפץ חיים לילדים, ולהתחזק בנושא. תוך כדי התחזקות בנושא התחלתי לפשפש במעשי ולהיזכר במקרים בהם העלבתי מישהו או פגעתי בו , ולהתחרט ולחזור בתשובה. בין הדברים האלה הייתה לי פעם התנהגות כזאת, שהפכה ממש להרגל, שכל פעם שאמרו לי משהו שלא נראה לי כל כך הייתי שואלת : "אתה מקשיב בכלל למה שאתה מדבר?", או: "את שמה לב למה שאת מדקלמת?" וכולי. וזה נעשה הרבה פעמים ובכלל לא שמתי לב שזה מאוד מעליב. כי התרגלתי לדבר ככה תמיד. אני לא יכולה לזכור את כל האנשים שאמרתי להם את המשפט הפוגעני הזה, ואין לי מושג איפה אפשר להשיג אותם כדי לבקש סליחה. אבל אנחנו יודעים שבעבירות שבין אדם לחברו, אין הקדוש ברוך הוא סולח עד שירצה את חברו. מה עושים עכשיו? ואיך ניתן לחזור בתשובה במצב הזה? בכבוד רב.

בס"ד שלום וברכה, לחזור בתשובה הוא לעזוב את המעשים הרעים, להתוודות לפני ה' ולקבל על עצמך שלא לעשות אותם שוב. אם החטא המדובר הוא בן אדם לחבירו הרי שעלייך לבקש סליחה מהנפגע. אך במצב כמו שלך, מה שאת עושה הוא החזרה בתשובה הנדרשת. את תעשי מה שאת יכולה וה' יסייע בידייך להשלים את מה שאת לא יכולה לבד. ועל כגון מצב זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה (שבת קד, א): הבא ליטהר - מסייעין בידו. ונסיים בפסקה מתוך הספר אורות התשובה (ז, ו) למרן הרב קוק זצ"ל: צריכים להעמיק מאד באמונת התשובה ולהיות בטוח, שבהרהור תשובה לבד ג"כ מתקנים הרבה את עצמו ואת העולם. ומוכרח הדבר שאחר כל הרהור תשובה יהיה יותר שמח ומרוצה בנפשו ממה שהיה בתחלה. וקל וחומר כשכבר בא ההרהור לידי הסכמה של תשובה, וכשהוא מחובר בתורה וחכמה ויראת שמים, ומכש"כ כשהתכונה של האהבה האלהית פועמת בנפשו. וירצה את עצמו וינחם את נפשו הנהלאה, ויחזקה ככל מיני חזוקים שבעולם, כי דבר ה' הוא "כאיש אשר אמו תנחמנו, כן אנכי אנחמכם". ואם ימצא בעצמו חטאים שבין אדם לחבירו וכחו חלש מלתקנם, מ"מ אל יתיאש כלל מהתקנה הגדולה של התשובה, כי הרי העוונות שבין אדם למקום ששב עליהם הרי הם נמחלים, וא"כ יש לדון שהחלקים הנשארים שלא תקן עדיין יהיו בטלים ברוב מאחר שכבר נמחלו חלקים רבים מעונותיו ע"י תשובתו. ומ"מ אל יניח ידו מלהזהר הרבה שלא להכשל בשום חטא שבן אדם לחברו, ולתקן כל מה שיוכל מהעבר בדרך חכמה ואומץ רוח מאד, "הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש" : אבל אל יפול לבו עליו על החלקים שלא ספקה ידו לתקנם, כ"א יחזיק במעוז התורה ועבודת ד' בכל לב בשמחה ביראה ובאהבה. בהצלחה רבה,