שלום לרב. א. האם יש מלאכת חורש בעגלת תינוק על דשא/עפר/אדמה וכדומה? ב. במידה ויושבים על כיסא בחוף הים והכיסא עושה חורים, האם זה נחשב מלאכת חורש? אם החוף הוא מאבנים (חצץ) ונעשה בור באבנים האם גם אז זה נחשב מלאכת חורש. תודה רבה!!

שלום וברכה, א. מותר ללכת עם עגלה על חול, עפר או דשא (ועדיף שלא לרוץ מצד תלישת הדשא. אם אין צורך בדבר). ב. ניתן להקל לשבת על כסא שבחוף הים, גם אם בוודאות יווצר חור בקרקע כתוצאה מהישיבה על הכסא. בין בחול ובין בחצץ. הרחבה: א. נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון במסכת ביצה (דף כג ע"ב) לגבי גרירת מיטה, כסא וספסל על גבי הקרקע. רבי יהודה אוסר כיוון שעל ידי גרירתו נוצר חריץ, ואע"פ שהוא אינו מתכוון לכך, סובר רבי יהודה שדבר שאינו מתכוון אסור. רבי שמעון לעומתו סובר שדבר שאינו מתכוון מותר, ולכן מותר לגרור מיטה, כסא וספסל על גבי קרקע. אמנם אם בטוח יווצר ע"י כך חריץ, (דהיינו 'פסיק רישה') גם רבי שמעון מודה שהדבר אסור. להלכה קיי"ל כרבי שמעון שדבר שאינו מתכוון מותר. וכך פוסק השו"ע (סימן שלז, סעיף א): 'דבר שאין מתכוין, מותר, והוא שלא יהא פסיק רישיה. הלכך גורר אדם מטה, כסא וספסל, בין גדולים בין קטנים, ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ'. וכותב המג"א בשם הרוקח (הביאו המשנ"ב בסימן שלז בס"ק ד) שאסור לגרור מיטה כבידה, כיוון שבטוח תיצור חריץ. בגמרא בביצה (בדף כג ע"ב) מובאות שתי ברייתות האם רבי יהודה מודה בהולכת עגלה על גבי קרקע. ברייתא אחת סוברת שאף רבי יהודה מתיר, כיוון שעגלה אינה חורצת בקרקע, אלא כובשת את הקרקע. וברייתא שניה סובר שרבי יהודה אוסר גם בעגלה. ומבאר רש"י שרבי יהודה סובר שאף עגלה עושה חריץ, כיוון שלפעמים גלגל העגלה נתקע במקומו, ועושה חריץ בקרקע. (וזה לשיטתו שאוסר דבר שאינו מתכוון). לפי זה, מאחר ולהלכה קיי"ל כרבי שמעון, משמע שאף עגלה כבידה מותר להוליך על גבי קרקע, שהרי אפילו אם זה פסיק רישה שיווצר חריץ, הרי זה ע"י כבישת הקרקע, ואין פסיק רישה שהגלגל יתקע ויחרוץ את הקרקע, והרי רבי שמעון מתיר כשהוא אינו מתכוון. כך פסקו כף החיים (שלז, ס"ק ד) בשם המצודת יששכר והפתחי תשובה. כך כתב גם בספר חוט השני בשם החזו"א (הביאו בספר אורחות שבת), וכך פסק להתיר בשמירת שבת כהלכתה (שלא חילק בזה (כח, מט)) וכ"כ בספר אורחות שבת (פרק יח, מב). לגבי ריצה על דשא. בביה"ל (סימן שלו ד"ה מותר) החמיר שלא לרוץ על גבי דשא ארוך בשבת. בשש"כ (פרק כו הערה סט) הקשה כמה קושיות על דבריו, ולהלכה כתב להחמיר שלא לרוץ על דשא ארוך. אמנם יש אחרונים שחלקו על הביה"ל לגמרי והתירו (ערוך השלחן (שלו, כא) והרב עובדיה (חזון עובדיה ד, עמוד עד)). נראה שהמקל יש לו על מי לסמוך, והמחמיר שלא לרוץ על דשא ארוך תבוא עליו ברכה. ב. המשנה ברורה כותב בסימן תצח, ס"ק צא, וז"ל: 'כתבו האחרונים דעשיית גומא שייך אפילו בקרקע תלוש כמו בכאן שהעפר כבר נתלש ונחפר וה"ה בעפר שבכלים ולפ"ז אין לתחוב נר בכלי מלא עפר אם העפר קשה קצת שנעשה גומא בתחיבתו [דאם העפר תיחוח דכשיוציאנו תחזור ותפול אין זה חשיב עושה גומא] ומ"מ להוציא נר מעפר זו אף על פי שנעשה גומא ממילא לית לן בה': דבריו מיוסדים על המג"א שם. וכן פסק שו"ע הרב (תצח, סעיף לב). וכן כתב בספר אורחות שבת (פרק יח, מ) לאסור באופן שודאי יווצרו גומות על ידי ישיבתו. אמנם יש אחרונים שהקלו בדבר, רעק"א בהגה על המג"א תמה על דבריו מתוספות (שבת לט ע"ב) שממנו משמע שאין עשיית גומא בנעיצת חפץ בקרקע. וכן תמה החיי אדם (כלל צג, ה) על המג"א. במקרה שבו אדם אינו מתכוון לעשות גומא, אלא שודאי היא תהיה, הרי שזה פסיק רישה דלא ניחא ליה, ועוד שזה כלאחר יד, ולעתים רבות זה אף מקלקל (כגון בחצר הבית). להלכה המשנ"ב ועוד אוסרים אפילו במציאות כזו (עיין שער הציון בסימן שלז ס"ק ב), אך יש שהקלו בכל פסיק רישה דלא ניחא ליה בדרבנן, וא"כ ודאי שלדבריהם אין כל איסור בדבר (עיין יבי"א ד, לד). אמנם נראה שבמציאות שלא ניחא ליה ביצירת החור, אע"פ שהוא ודאי יקרה, גם המחמירים בפסיק רישה דלא ניחא יודו להתיר כאן, דיש לצרף את דעת רעק"א והחיי אדם המקילים בנעיצת חפץ בקרקע, [ומעין מה שכתב שער הציון (בסימן שלז ס"ק ב) להתיר גרירת ספסל כבד כאשר כל העיר מרוצפת, וטעמו שהרי זה פסיק רישה דלא ניחא ליה, וכלאחר יד, ומקלקל, ובצירוף דעת התוספת שאין לגזור מקום מרוצף אטו מקום שאינו מרוצף]. וכן שבט הלוי כתב (חלק ד, קפא) להתיר לשבת על כסא שודאי יצור גומות בקרקע כשהוא אינו מתכוון (אלא שבסוף דבריו השאיר בצ"ע למעשה). וכן כתב להתיר בפסקי תשובות (סימן שלז, אות ו). לגבי הוצאת הכסא או השלחן מהחול, במקרה שבו לא אכפת לו מהגומא שנעשית, כמו בחוף הים, מותר להוציא את הכסא. אך במקום שאכפת לו מהגומא, כגון בחצר ביתו, אסור להוציא את הכסא, שמא יבוא להשוות את הגומא. וזה לשון החיי אדם (כלל צג, ה): 'אבל מותר להוציא דבר התחוב אף על פי שנשאר גומא, דגומא ממילא הוי, אם לא שהוא בבית, דחיישינן שיבוא להשוות גומות, דאז אסור להוציא (מג"א שם)' עכ"ל. וכן פסק במשנ"ב בסימן שיא, ס"ק כח. לפי זה יש להעיר, שבישיבה על כסא בסוכה שעומדת על גבי חול רך בחצר הבית, אע"פ שמצד עשיית החור ניתן להקל, וכנזכר לעיל, מכל מקום אסור להוציא את הכסא, שהרי הוא מקפיד על הגומא שתיווצר. ועל כן נכון לפרוס מחצלת או דשא סינטטי וכדומה. (יש לדון במקרה שיושבים על דשא והחור שנוצר אינו ניכר וממילא אינו אכפת לאדם. אך גם אם ניתן להקל מצד הסברא, נראה שאין זה פשוט להתיר, שלעיתים הדשא אינו מלא וכדומה. ואכמ"ל). בברכה הרב איתן מינקוב