שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • שאלות ציבוריות

מעמדם של דתל"שים על פי הרמב"ם

undefined

הרב אוריאל טויטו

כ"ג מרחשון תשפ"ג
שאלה
שלום הרב ותודה מראש, לפי פשט הלימוד בהלכות ע"ז לרמב"ם פרק ב הלכות ג ה , עולה בפשטות שההגדרה של דתלש כיום היא כהגדרת אפיקורס/מין שאין מקבלים אותם בתשובה לעולם, אמנם אני מבין שיש שוני רב בין תקופת הרמבם לתקופתנו שכיום לא מגדירים את החילונים כפורשים מדרכי ציבור וכנראה שגם לא את הדתלשים והם בבחינת "מבולבלים", רק שמצד הלכה ג נראה שההגדרה של ההליכה אחר ההכרעה השיכלית של האדם היא עצם האפיקורסות , כלומר שאלתי היא מהו היחס וההגדרה הנכונה ל"דתלשים" כיום על פי הלכות אלו?
תשובה
שלום לך, דברי הרמב"ם שהזכרת (ע"ז ב, ה) קשים מכמה צדדים והאחרונים האריכו בביאורם. ומדבריהם נראה שהלכה זו אינה נוגעת למי שאינו שומר תורה ומצוות בימינו, ואף לא למי שגדל בבית דתי והחליט להפסיק לשמור תורה ומצוות. אסכם בקצרה את תורף דבריהם: מדברי הרמב"ם נראה שדווקא מי שמפסיק לשמור תורה ומצוות מכוח מחשבתו על ייחוד הבורא או על תוקפה של הנבואה ודברים כעין אלה, המביאים אותו לטעות במחשבתו ולעבור על מצוות התורה, אין מקבלים אותו בתשובה. אולם הפורשים של היום, לא מפסיקים לשמור תורה ומצוות מכוח קושיות פילוסופיות על אחדות הבורא או על אמיתות הנבואה וכד'. עיקר כוונתם להשתלב בחברה החילונית ולרצות את יצרם. ועל פי רוב הם נגררים אחר החברה בה הם חיים, ולא אחר עיון מוטעה במדעי האלוקות. ובאופן פשוט על אלה שנגררים אחר יצרם, לא דיבר הרמב"ם. בנוסף, הרמב"ם עצמו, בהל' תשובה, פרק ג, כתב שהאפיקורסים והמינים, אע"פ שתשובתם קשה, מכל מקום אם הם שבו בתשובה, תשובתם מתקבלת. וכך כתב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ג, יד): "במה דברים אמורים שכל אחד מאלו אין לו חלק לעוה"ב כשמת בלא תשובה אבל אם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה הרי זה מבני העולם הבא שאין לך דבר שעומד בפני התשובה, אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו, כל הרשעים והמומרים וכיוצא בהן שחזרו בתשובה בין בגלוי בין במטמוניות מקבלין אותן שנאמר שובו בנים שובבים, אף על פי שעדין שובב הוא שהרי בסתר שב ולא בגלוי מקבלין אותו בתשובה". האחרונים האריכו בהסבר הסתירה לכאורה שבדברי הרמב"ם, שבהלכת תשובה כתב שאם שבו מקבלים אותם, ובהל' ע"ז כתב שאין מקבלים אותם. [=וראה כס"מ שם, ולחם משנה, ועבודה המלך, ויד המלך ועוד רבים]. ותורף דבריהם שהמינים ששבו בתשובה מקבלים אותם, כפי שכתב הרמב"ם בהל' תשובה. אולם הם אינם חוזרים לחזקתם הקודמת להיות כלפני החטא, וכך מסכם הרדב"ז, (ח"ב, תשובה אלף תי"ח): "ודעתי היא כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה,ואפילו מין כל ימיו וחזר, מקבלים אותו ויש לו חלק לעולם הבא ... אבל אין מחזיקים אותם בבעלי תשובה ואינו חוזר לחזקתו לעולם". בנוסף לאמור, ראוי לציין שבדפוסים מדוייקים הגרסה ברמב"ם היא: מינים [ולא: אפיקורסים]. וכבר כתבו מפרשי הרמב"ם שמקורו של הרמב"ם הוא מגמרא עבודה זרה (דף יז עמ' א), שם דורשת הגמרא על המינים את הפסוק: "וכל באיה לא ישובון". כפי שמביא הרמב"ם עצמו בדבריו. ושם בגמרא, פירשו הראשונים [נמו"י, ר' יהונתן, ובספר האגודה ועוד] שהמינים הם תלמידי ישו ימ"ש וזכרו. ולדבריהם דווקא מי שנתפס לנצרות, אפילו אם שב אין מקבלים אותו, אבל ישראל שהפסיק לשמור תורה ומצוות, אבל לא נגרר לטומאת הנצרות - תשובתו תשובה ומקבלים אותו. ויתכן שאף דעת הרמב"ם כן, ואף הוא לא אמר את דבריו אלא במקום שמחמת מחשבתו הרעה עובר על גופי תורה בשאט נפש ביד רמה, והגיע אל טומאת הנצרות, כפי שהוא מסיים (את הלכה ה): "ומחשבת מין לעבודה זרה" (לדעת הרמב"ם הנצרות נחשבת עבודה זרה). ואם כן, ודאי שאין לכלול בדבריו דתלשי"ם וחילונים, שהרי אלו לא טנמאו בטומאת הנצרות. בברכה אוריאל טויטו
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il